על החיים הפנימיים של הלא־מתחסנים (ואיך הכלכלה ההתנהגותית מסבירה אותם)

לא רק חוסר רציונליות, תיאוריות קונספירציה וחששות לא מבוססים, בבסיס ההחלטה של רבים מהלא־מתחסנים, עומדות הטיות אנושיות. הבנת הטיות אלה מהותית ליכולת שלנו לקיים איתם שיח פורה, חיובי ויעיל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אוונגליסטים בכנסייה בפיניקס אריזונה. אילו אמונות עומדות בבסיס רתיעה מחיסונים?

יותר ממיליון ישראלים טרם התחסנו, ממגוון רחב של סיבות. למרבית המתחסנים (יותר  מחמישה מיליון ישראלים נכון לכתיבת שורות אלה, ואני ביניהם) לא תמיד ברור מדוע אחרים לא מתחסנים ורובנו תולים את האשם בחוסר רציונליות, בתיאוריות קונספירציה ובחששות לא מבוססים. אלא שקו חשיבה זה מתעלם מהתהליכים הקוגניטיביים, החברתיים והרגשיים המורכבים המנחים את החלטותיהם של אנשים. בבסיס החלטתם של חלק ניכר מהאנשים שלא רוצים להתחסן ישנן הטיות אנושיות – והבנת הטיות אלה מהותית ליכולת שלנו לייצר עימם שיח פורה, חיובי ויעיל.

במקביל להטיות אלה, לא־מתחסנים רבים מתנגדים לחיסונים בטענות שונות, אבל בבסיסם של רוב חששותיהם וטיעוניהם של הלא־מתחסנים ניתן למצוא שלוש הטיות קוגניטיביות נפוצות המשפיעות על החלטתם שלא להתחסן: הטיית האופטימיות, הטיית השליליות והטיית האישוש.

הטיית האופטימיות (Optimism bias)

משתתפת בניסוי של חיסון לקורונה ביוהנסבורג, דרום אפריקה, אוגוסט 2020צילום: Siphiwe Sibeko/רויטרס

הטיית האופטימיות היא הטיה קוגניטיבית הגורמת לנו להאמין שאנחנו ברמת סיכון נמוכה יותר לאירועים שליליים מאשר אחרים, וספציפית נמוכה יותר מאשר הממוצע. מדובר בהטיה המסייעת לנו להתגבר על קשיים ולחץ, לייצר עמידות ולהסתגל לסיטואציות קשות ומורכבות. ההטיה לא נובעת מכך שאנו מאמינים שיתרחש איזשהו קסם וההסתברות שניפגע תרד, אלא שאנו לרוב נותנים יותר מדי משקל ליכולות, לכישורים, לידע ולאורח החיים שלנו וכך מפחיתים בעיניי עצמנו את ההסתברות להיפגע.

מחקרים הראו שדווקא צעירים וקשישים הם בעלי נטייה מוגברת לאופטימיות אבל נראה שבכל הקשור למחלות ולקורונה באופן ספציפי, לרבים יש הערכת חסר של הסיכון שנשקף להם. בהתאמה, מחקרים שנערכו בארה"ב אכן מצאו שמרבית האנשים חושבים שיש להם פחות סיכוי להידבק בקורונה בהשוואה לאנשים אחרים מאותו מין ומאותה קבוצת גיל כמוהם. גם בתחומים אחרים הראו מחקרים שהטיית האופטימיות גורמת לאנשים להעריך בחסר את ההסתברות ללקות בסרטן, להיות מעורבים בתאונת דרכים או להתגרש.

אלא שיש צד נוסף להטיית האופטימיות והוא ההתייחסות לאחרים. אנשים הנוטים לאופטימיות עדיין שומרים, למשל, על ריחוק חברתי ועוטים מסכות. על אף שלמרביתם יש הערכת חסר של הסיכון שנשקף לעצמם, הם לא בהכרח מעריכים בחסר את הסיכון שנשקף לאחרים. כך, למשל,  המסר שבו השתמשו בבריטניה, "הישארו בבית, הצילו חיים" ("Stay Home, Save lives"), היה מסר אפקטיבי, שלא שם דגש על "הצל את עצמך" אלא על הצלת האנשים מסביב, שלהם דווקא  יש סיכוי לחלות ולהיפגע.

הטיית השליליות (Negativity bias)

הפגנת מתנגדי חיסונים ב-24 ביולי מול ביתו ראש הממשלה בנט ברעננה.צילום: עופר וקנין

הטיית השליליות היא הנטייה לייחס השפעה רבה יותר על המצב לנתונים ואפשרויות שליליות, מאשר לנתונים ניטרליים או חיוביים. להטיית השליליות קשר ישיר ללחץ (וספציפית לרמת ההורמון קורטיזול, "הורמון הלחץ", המופרש כתגובה למצבי לחץ, מתח נפשי וחרדה) ומחקרים מראים שככל שאנשים לחוצים יותר, כן הם מתרשמים יותר ממידע שלילי. כך, אנשים מתוחים ולחוצים יותר נוטים להטיה זו מאשר אנשים לחוצים פחות, הנוטים להטיית האופטימיות. כשרמת הלחץ עולה, עולה רמת הקורטיזול, האופן שבו המוח מקודד מידע חדש משתנה, המשקל שאנו מייחסים למידע שלילי עולה ואגב כך גם נעלמת הטיית האופטימיות.

כך לדוגמה, רבים מהלא־מתחסנים מייחסים חשיבות עודפת לתופעות הלוואי של החיסונים לעומת הסיכונים והתופעות הנלוות למחלה ולהחלמה ממנה (וזאת בהתעלם מהסיכוי למות...). תופעות הלוואי האפשריות שהודגמו בתהליך אישור החיסונים, דוגמת עייפות, כאב ראש, צמרמורות, כאבי שרירים, חום וכאבי מפרקים היו אומנם זמניות ולא פגעו בבריאות המתחסנים (בניגוד לקורונה) ולכן, מנקודת מבטם של מקבלי החלטות רציונליים לחלוטין, לא היו צריכות למלא תפקיד מרכזי בהחלטה להתחסן. אלא שכאמור פרסום תופעות הלוואי משפיע במידה משמעותית על החלטות לסרב לחיסון עקב ההטיה הקוגניטיבית.

הטיית האישוש (Confirmation bias)

הטיית האישוש היא הנטייה האנושית לחפש, לפרש, להעדיף, ולזכור מידע כך שיאשר אמונה או השערה שכבר יש לנו, תוך מתן תשומת לב פחותה במידה בלתי-פרופורציונלית למידע שתומך באפשרויות חלופיות. בפוסט קודם  הסברתי כיצד הטיית האישוש גורמת לאנשים לשים לב בעיקר למידע שמחזק את השקפותיהם הפוליטיות ולכן מרבית האנשים לא משנים את נטייתם הפוליטית אלא לעתים רחוקות ביותר.

כך, במחקרים שנערכו דיווחו לא־מתחסנים רבים על רמת אמון נמוכה בממסד (שנבעה גם מחוסר בהירות במסרים ומחוסר העקביות של גופי הממשל השונים), על תפיסות שליליות ביחס לחיסונים שאושרו, וספציפית ביחס לתהליך פיתוח החיסונים ולתהליך האישור החירום המהיר שלהם על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA). בנוסף, בשל הרווח העצום שאותם מפיקות ועוד יפיקו חברות התרופות, לא־מתחסנים רבים נוטים שלא להאמין למפתחות החיסונים וגורסים שאלה לא בהכרח רואות את טובת הציבור לנגד עיניהן. עוד הראו המחקרים שאמריקאים רבים מאמינים כי למעשה התחסנות עשויה לגרום למחלה, והם מתייחסים לסיפורים על תסמינים דמויי קורונה בקרב מתחסנים כראיות משכנעות לאמונה זו.

יש לקבל את העובדה שכולנו בני אדם, וככאלה אנו רואים את העולם באופן שונה, מפרשים את המציאות באופן שונה ואנו נתונים להטיות קוגניטיביות שונות ומשונות. הבנת ההטיות ההתנהגותיות הללו עשויות לסייע לכולנו (ובייחוד למקבלי החלטות) להתמודד ולהבין טוב יותר את הלא־מתחסנים. מדובר בהטיות שיש לכולנו, מי יותר ומי פחות, וככל שנבין ונהיה מודעים להן יותר— כן  ייטב לנו.

יאיר פרידמן

יאיר פרידמן | על משתמשים ואנשים

ליאיר פרידמן דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בקבלת החלטות אסטרטגיות, חדשנות ומיזוגים ורכישות. יאיר משמש כמרצה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי ומלמד ייעוץ לפלטפורמות, אסטרטגיה תחרותית והיבטים אסטרטגיים ברכישת חברות. הוא מייסד ומנהל את קבוצת וויקונומייז העוסקת בעיצוב, תכנון וייעול באמצעות כלכלה שיתופית ומטבעות משלימים ומשלב בעבודתו אסטרטגיה, כלכלה התנהגותית וחשיבה תהליכית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker