אני יזם מתחיל וכולם לוחצים עלי למצוא עבודה מסודרת (לא רק אמא שלי). לסמוך עליהם?

לבקש עצה או חוות דעת לפני צעד גורלי נשמע כמו הדבר ההגיוני לעשות, אבל כדי לקבל תשובה אמיתית יש משהו שצריך לדעת ■ אתם שואלים - והפסיכולוגית עונה

יעל חלק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מימין לשמאל: מאור כהן, אסי כהן ואסף הראל ב"מסודרים"
מימין לשמאל: מאור כהן, אסי כהן ואסף הראל ב"מסודרים"צילום: אלדד רפאלי

אלעד שואל: אני יזם מתחיל, ואחרי כמה שנים שבהן עבדתי בחברות קטנות וגדולות וצברתי ידע וניסיון, החלטתי להקים את הסטארט-אפ שלי. באופן לגמרי לא צפוי, כל האנשים שאני מספר להם על התוכנית שלי לוחצים עלי לוותר על הרעיון וללכת לעבוד בעבודה מסודרת (כן, אמא שלי היא אחת מהאנשים האלה, אבל חלקם הם בעצמם יזמים). איך זה יכול להיות? האם אני אמור לסמוך עליהם בסיטואציה הזו?

יהודית רביץ שרה "דברים שרואים משם - לא רואים מכאן", והיא ידעה על מה היא מדברת. רגע לפני שאני מתייחסת לשאלה שלך, אני רוצה להכיר לך את ה-Construal Level Theory. זו תיאוריה פסיכולוגית, שהגו הפרופסורים יעקב טרופה ונירה ליברמן (אצלה כתבתי את התזה שלי בפסיכולוגיה חברתית), שהתרחבה וצברה פופולריות רבה כי מחקרים רבים הצליחו לאשר את קיומה.

מהות התיאוריה היא שיש קשר בין המרחק הפסיכולוגי של משהו מאיתנו, לאופן שבו אנחנו חושבים עליו. לדוגמה - מרחק זמן. אם תשאל סטודנטים בתחילת הסמסטר מה הם מעדיפים: קורס קל ומשעמם או קורס מעניין וקשה, רובם יבחרו באפשרות האחרונה. לעומת זאת, אם תשאל סטודנטים שבוע לפני תקופת המבחנים מה הם מעדיפים, הרוב המוחלט יבחר בקורס הקל. כשאנחנו רחוקים ממשהו קל לנו לחשוב עליו במונחים תיאורטיים ומופשטים. לעומת זאת, כשאנחנו קרובים אליו, אנחנו נוטים לחשוב עליו במונחים פרקטיים וטכניים.

לבקש עצה או חוות דעת מאחרים נשמע כמו הדבר ההגיוני לעשות. אנחנו רוצים חוות דעת שנייה, רוצים לאשר את תחושות הבטן שלנו, רוצים שמישהו יגיד לנו שגם הוא סבור שאנחנו צועדים בדרך הנכונה. בכל זאת, באופן מוזר למדי, רופאים שממליצים על בדיקות מסוימות, בגילאים מסוימים ובתכיפות מסוימת - נוטים שלא להיבדק בעצמם. באופן דומה, מנהלי השקעות נוטים לנהל את כספי החיסכון של עצמם באופן שונה מההמלצות שהם נותנים ללקוחות שלהם (על זה בדיוק היתה התזה שלי). איך זה יכול להיות? למה אנחנו מייעצים משהו אחד, בכוונה טובה ומלאה, אבל אז מתנהגים בעצמנו באופן שונה?

בגלל אותו המרחק הפסיכולוגי. כשאנחנו מבקשים ממישהו לתת לנו עצה, הוא מרגיש במידה מסוימת שכובד האחריות על התוצאה מונח כעת על כתפיו. הוא מעדיף שניזהר, שנלך על בטוח, שניקח סיכון קטן ונזכה בהצלחה מתונה מאשר שניקח סיכון גדול (בגלל מה שהוא אמר לנו, בגלל העידוד שלו לצאת לדרך רצופת הקשיים הזו) - ונתאכזב, ונחזור אליו עם פרצוף נפול וכיס ריק.

בכל זאת, אלעד, הרי לא יכול להיות שכל האנשים החכמים ובעלי הניסיון האלה נמצאים סביבך ולא תוכל להיעזר בהם בניווט הדרך שלך בחיים. הרי הם בעלי ניסיון, הם כבר יודעים משהו, ולא יכול להיות שהתוצר של כל הידע הזה מסתכם במשפט "לך תעבוד בחברה גדולה עם ביטחון תעסוקתי", נכון?

אז מה אתה צריך לעשות כדי לקבל מהם את התשובה האמיתית לשאלה שלך? במקום לשאול אותם "מה היית עושה במקומי?", אתה צריך לשאול אותם מה הם היו עושים במקומם. זאת אומרת, תשאל אותם על החווייה האישית שלהם, מנקודת המבט שלהם. האם הם פחדו לעזוב את מקום העבודה הבטוח שלהם? איך הם גייסו את ההון הראשוני? מה היה הרגע הכי מלחיץ? והכי מאושר? אני בטוחה שגם הם יספרו לך שאמא שלהם והבוסים שלהם אמרו להם - "לך תמצא עבודה מסודרת". מה הם החליטו לעשות? אתה כבר יודע את התשובה בעצמך.

בהצלחה! 

יעל חלק

יעל חלק | יעל חלק

יעל חלק היא פסיכולוגית חברתית וחוקרת שינוי התנהגות. היא מייעצת ליחידים, סטארט-אפים וחברות בתהליכי יצירת ושינוי הרגלים. מחברת הספר "לשנות את החיים בשנה", בעלת הפודקאסטים "זה לא פודקאסט" ו"תשובות מסובכות לשאלות פשוטות" ומנהלת הקבוצה Habits בפייסבוק. חיה בניו-יורק, לומדת CBT ב-NYU ושותה שייק ירוק כל בוקר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker