שברתם דיאטה או החמצתם אימון? כך תתמודדו עם אפקט ה-what the hell

נחלק את האנושות לשניים: האנשים שמצליחים להתאושש בקלות מסטיות מהדרך; והאנשים שלא מצליחים להתרומם. איך אפשר להשתייך לחברי הקבוצה הראשונה? ■ אתם שואלים - והפסיכולוגית עונה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בחורה מוציאה סנדוויץ ומתלבטת אם לאכול אותו
"אכלתי פיצה? הכל אבוד! עכשיו אני אוכל גם עוגיות, גלידה, ותפוצ'יפס"צילום: RossHelen / Shutterstock.com

אריאל שואל: לפני כמה חודשים התחלתי להתאמן בריצה. הצטרפתי לקבוצת ריצה שנפגשת בבקרים בפארק ליד הבית שלי. האנשים מעולים, המדריכה אדירה, ויכולת הריצה שלי השתפרה. הרגשתי מעולה, בכושר כמו שלא הייתי בו מאז הצבא. לא קרה שום דבר דרמטי, אבל באחד הבקרים לפני כמה שבועות פשוט כיביתי את השעון המעורר וחזרתי לישון. מאז, אני לא מצליח להתעורר בבוקר ולהגיע לפארק לרוץ. אני יודע שאני יכול לעשות את זה, אני יודע שאני רוצה לעשות את זה. ובכל זאת - אני לא עושה את זה. אני בטוח שאיבדתי את רוב היכולת הפיזית שהשתפרה, ואני מרגיש את הקילוגרמים שעומדים להתווסף למשקל שלי. מה ידחוף אותי החוצה לפארק?

היי אריאל, גם אני חובבת ריצה, ואם מזדמן לך להגיע לסנטרל פארק, עשה סימן ונצא יחד לסיבוב. הרבה פעמים כשאנחנו מאמצים הרגל חדש, יש לנו תחושה כזו שאנחנו "על הגל", שפיצחנו את השיטה, שמעכשיו ועד עולם נוכל להתמיד בדבר הזה בקלי קלות (לפעמים אנחנו אפילו מביטים מהצד על כל האנשים סביבנו שטרם ראו את האור, שעוד לא גילו את נפלאות הצום לסירוגין/כיבוי הטלפון בשבת/התעוררות בחמש בבוקר, וכמעט מרחמים עליהם). 

ואז… ובכן, אז החיים קורים, ומסיבה כלשהי אנחנו לא עומדים בתוכנית המקורית שלנו לגבי ההרגל החדש. מספיק סוף שבוע אחד של מנוחה או ארוחה משפחתית אחת יותר מדי, גשם שיורד בדיוק ברגע שתיכננו לצאת מהבית או חבר שהודיע שהוא מבריז הבוקר מהפארק כדי לשבש את התוכניות שלנו. וברגע הזה - סימן שאלה גדול נפתח מעל האופק והעתיד של ההרגל החדש שלך נהפך לפחות בהיר וצפוי.

כדי להפוך את זה לפשוט, נחלק את האנושות לשניים: האנשים שמצליחים להתאושש בקלות מסטיות מהדרך ("אכלתי פיצה, לא נורא, בארוחה הבאה אוכל סלט גדול. הכל לגמרי בסדר"); והאנשים שלא מצליחים להתרומם ("אכלתי פיצה? הכל אבוד! עכשיו אני אוכל גם עוגיות, גלידה, ותפוצ'יפס"). 

חדר כושר בארה"בצילום: אי־פי

שאלת השאלות היא מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשתייך לחברי הקבוצה הראשונה ולא להידרדר עם אפקט ה-what the hell, כמו שמכנים אותו במונחי הכלכלה ההתנהגותית. במחקר ענק שכלל עשרות אלפי משתתפים, גילו החוקרים מהמרכז לשינוי התנהגות באוניברסיטת פן, שהדרך הטובה ביותר לעודד אנשים להתמיד בהליכה לחדר כושר לאורך זמן, היא לתת תגמול גבוה במיוחד להגיע לחדר הכושר אחרי שהם החמיצו אימון שתיכננו להגיע אליו. 

כשמשהו לא הולך לפי התוכנית המקורית שלנו, אנחנו יכולים להאשים את עצמנו ("זו האישיות שלי, אני בנאדם שמן, זה היה מקרה שהצלחתי לצאת לרוץ במשך חודשיים, אין לי סיכוי להיות בכושר, אני מקרה אבוד") או להסתכל באופן אובייקטיבי על הנסיבות, להבין מה הבעיה ולנסות לפתור אותה טוב יותר לקראת העתיד ("תיכננתי לצאת לרוץ אבל נתקעתי בעבודה. בשבוע הבא אני אקפיד לא לקבוע ישיבות בזום אחרי השעה חמש בערב בימים שלישי וחמישי").

אז אריאל, זה שבאופן לא צפוי משהו פגם ביכולת שלך להתמיד בעקביות בהרגל החדש שלך, זה לגמרי צפוי. השאלה היא לא האם יהיו פעמים שבהן לא תצליח לקום לרוץ, זה בטוח יקרה, אלא איך אתה יכול להתכונן לרגעים האלה, ולהבטיח שהאימון האחד שהחמצת לא יהפוך לשלושים אימונים שהחמצת, אלא רק לנקודה שסטתה מהקו החיובי שאתה מייצר בהתמדה. אתה יכול לחשוב על תגמול מפתה במיוחד שתעניק לעצמך אחרי שתגיע לאימון הריצה הבא בפארק, או פשוט לדבוק בתפישה רציונלית ואובייקטיבית לגבי הנסיבות ואיך אפשר לשנות אותן. בהצלחה!

יש לכם שאלה שתרצו שאענה עליה? ניתן לשלוח שאלות במייל: yhallak1@gmail.com

יעל חלק

יעל חלק | יעל חלק

יעל חלק היא פסיכולוגית חברתית וחוקרת שינוי התנהגות. היא מייעצת ליחידים, סטארט-אפים וחברות בתהליכי יצירת ושינוי הרגלים. מחברת הספר "לשנות את החיים בשנה", בעלת הפודקאסטים "זה לא פודקאסט" ו"תשובות מסובכות לשאלות פשוטות" ומנהלת הקבוצה Habits בפייסבוק. חיה בניו-יורק, לומדת CBT ב-NYU ושותה שייק ירוק כל בוקר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker