האם שייק פירות יצליח להקים אתכם מהספה?

איך ייתכן שתמריץ קטנטן ושולי יכול לגרום לשינוי? ■ אתם שואלים - והפסיכולוגית עונה ■ בלוג חדש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מילקשייק דובדבנים ובננה עם קשית
שייק דובדבנים ובננהצילום: ID 118621826 © Natasha Mamyshev

מיכאל שואל: במקום העבודה שלי התחילו לעודד שימוש באפליקציה שאמורה לגרום לנו לצעוד יותר בכל יום. על כל אלף צעדים שהעובד עושה הוא מתוגמל במטבעות וירטואליים, שבסופו של דבר אפשר לקנות אתם דברים בחנויות שונות. מצד אחד, זה עובד - אני באמת הולך יותר; מצד שני, זה מעצבן אותי וגורם לי להרגיש מטופש - אני הרי יכול לקנות את המוצרים האלה בעצמי, ובכל מקרה מדובר בסכומי כסף קטנטנים, איך יכול להיות שאחרי שנים של ניסיון לעשות יותר ספורט, מה שגורם לי לזוז זו הידיעה שבעוד חודש אוכל לקבל שייק פירות במתנה? (נ.ב. אני בכלל לא אוהב שייק פירות)

היי מיכאל, בתור מישהי שמתחילה כל בוקר עם שייק ירוק, ייתכן שהפערים ביננו לא ניתנים לגישור, ובכל זאת, עלית כאן על בעיה אמיתית מאוד, שעוסקת בפערים מסוג אחר.

הפער הראשון הוא בין המטרות שלנו לטווח הרחוק (להיות בכושר, לרדת במשקל) לבין מטרות הטווח המיידי (לנוח על הספה, לצפות בפרק של "גמביט המלכה" בנטפליקס). במונחי כלכלה התנהגותית, אתה בעצם חווה הפחתת ערך - בזמן שהתגמול המיידי למנוחה על הספה ברור מאוד, התגמול העתידי והמעורפל של להיות בכושר הרבה פחות זמין עבורך בלהט הרגע.

רצים בלוס אנג'לס, קליפורניה, יולי 2020
רצים בלוס אנג'לס, קליפורניה, יולי 2020צילום: Richard Vogel/אי־פי

ומהצד השני, בעוד שהמחיר של לצאת לסיבוב ריצה בשכונה ברור לך עד כאב (בצד), המחיר של לנוח עוד 40 דקות על הספה לא נראה גבוה כל כך. כדי להתמודד עם הפער הזה, אנחנו יכולים לקשור תגמול מיידי לפעולות שיובילו אותנו להשגת מטרות הטווח הארוך שלנו. 

הפער השני שאנחנו חווים לעתים קרובות נוגע לתפיסה שלנו את עצמנו - היינו רוצים לחשוב על עצמנו כמי שמעריכים התנהגות מיטיבה לטווח הארוך. אנחנו הרי מבינים לחלוטין כמה חשוב זה לצעוד 10,000 צעדים ביום, לדאוג לבריאות שלנו ולוודא שאנחנו עומדים במכסת העלים הירוקים הנדרשת. היינו רוצים לקוות שהידיעה הזו תספיק כדי להניע אותנו לפעולה.

מתאמנת בחדר כושר
מתאמנת בחדר כושרצילום: Jonas Ekstromer / TT News Agency

מה שעובר לנו בראש זה: אני צריך להשתמש במניפולציה של תגמול זול כדי לגרום לעצמי לזוז? מה פתאום, אני הבנאדם שעושה את זה בגלל שאני מבין מה הדבר הנכון לעשות ויש לי מספיק כוח רצון ושליטה עצמית כדי לעשות את זה (האמנם?) 

אז איך מתגברים על הפער הזה? בניסוי מבריק ומשעשע שערכה הדוקטורנטית אריקה קרגיוס עם שותפים, שפורסם לפני כמה חודשים, החוקרים שילמו ל-18 אלף מתאמנים ברשת הכושר הגדולה ביותר בארה"ב כדי שיגיעו להתאמן במשך ארבעה שבועות. כצפוי, הנבדקים הגיעו יותר לחדר הכושר במהלך התקופה הזו, כשהם מרוויחים בממוצע 2 דולרים בסך הכל - זאת אומרת, סכום קטן מאוד, מה שנקרא Micro incentives, אבל זה עובד - הם באמת הגיעו יותר להתאמן. 

כשארבעת שבועות המחקר הסתיימו, החוקרים הציעו לנבדקים לתרום את הכסף שהרוויחו, כשהם מזכירים להם שהרווח האמיתי הוא התגמול הפנימי. המשתתפים שהגיעו לחדר כושר בתדירות הגבוהה ביותר היו גם אלה שנטו לתרום יותר את הכסף שהרוויחו במהלך הניסוי, ובסך הכל 91% מהמשתתפים תרמו את הכסף שהרוויחו. 

החוקרים מסבירים שאנחנו נוטים שלא לאהוב את המחשבה שעשינו משהו בשביל כסף. אנחנו מעדיפים לחשוב שההנעה שלנו היא פנימית ולא כתוצאה מתמריץ חיצוני. כשהמשתתפים במחקר תרמו את הכסף שהרוויחו, הם בעצם "הלבינו" את המוטביציה שלהם. במקום להודות שהם הגיעו להתאמן בזכות גזר הכסף שהתנוסס מעל ראשם, הם יכולים לספר לעצמם שהם הגיעו לחדר הכושר בגלל שבאמת אכפת להם מהבריאות שלהם.

לסיכום, מיכאל, תגמול מיידי מול העיניים הוא רעיון נהדר להגברת המוטיבציה לפעילויות שקשה לנו לעשות בטווח הקצר, אבל הן טובות לנו בטווח הארוך. אם אחרי שעשית את מה שאתה צריך לעשות - אתה רוצה לספק לעצמך הסבר אחר. קח את שייק הפירות שזכית בו, ותעביר אותו לחבר שיצא אתך להפסקת צהריים.

יעל חלק

יעל חלק | יעל חלק

יעל חלק היא פסיכולוגית חברתית וחוקרת שינוי התנהגות. היא מייעצת ליחידים, סטארט-אפים וחברות בתהליכי יצירת ושינוי הרגלים. מחברת הספר "לשנות את החיים בשנה", בעלת הפודקאסטים "זה לא פודקאסט" ו"תשובות מסובכות לשאלות פשוטות" ומנהלת הקבוצה Habits בפייסבוק. חיה בניו-יורק, לומדת CBT ב-NYU ושותה שייק ירוק כל בוקר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker