יעל עינב
יעל עינב

סוף שבוע בשנחאי, ועל פניו יש מראית עין של נורמליות וחיים רגילים. השמש האביבית הוציאה אלפי אנשים לטיילת; בתי הקפה מלאים במסגרת המותר; בחלק מהמסעדות שכבר נפתחו משתרכים תורים ארוכים; הרכבת התחתית עמוסה, אם כי לא בממדים שהכרנו; ילדים משחקים בחוץ; והרוב כבר חזרו לעבודה. לולא כולם היו חבושים במסכות, מגברים ונשים ועד טף וחיות המחמד; לולא בדיקות החום בכניסה למתחמים, לחנויות ולמסעדות; ולולא הצורך בהצגת האפליקציה שמעידה על מצב בריאותי לפי צבע, לא היינו יכולים לשער שאירעה כאן מגפה עולמית ממש לא מזמן. 

האם גם ישראל תראה כך בעוד חודשים ספורים? בהחלט ייתכן. אבל כמה פערים ניכרים בטיפול במגפה ובאופי האוכלוסייה מעלים סימן שאלה גדול סביב ההנחה הזאת. 

"חוזרים ממדינות מוכות קורונה ונכנסים לארץ בלי ביקורת", כך הכותרת בישראל. "שליש מהנדבקים החדשים חזרו מחו"ל". בסין, עוד לפני שהיה ברור שמקרי ההדבקה החדשים מקורם בחו"ל וסין סגרה הרמטית את שעריה, הפיקוח על הנכנסים היה מוחלט.

התהליך שאותו עבר נוסע המגיע לסין שונה מאוד, בלשון המעטה, מהתהליך שעובר נוסע בנתב"ג. כל נוסע מפוקח, מנוהל ומלווה כל הדרך לבידוד. עוד לפני ההמראה לשנחאי מורידים אפליקציה, ממלאים טפסים ופרטים רפואיים והיסטוריית נסיעות. האפליקציה מגדירה את הדירוג הבריאותי לפי המקומות שבהם היה כל אחד בחודשיים האחרונים. במהלך הטיסה כולם עם מסכות וכפפות, ואין מזון או שתייה. עוד בטרם הגיע המטוס לגובה המקסימלי, מודיע הכרוז שהאחריות עברה למנהל הבריאות הסיני, ובמהלך הטיסה מודדים חום.

פקח סיני במטוס
פקח סיני במטוס

אחרי הנחיתה נשארים הנוסעים ישובים בכיסאותיהם לעתים במשך 6-5 שעות. הפקחים עולים על המטוס, מכוסים מכף רגל ועד ראש, ומורידים תחילה נוסעים לפי מצב בריאותם, המקומות שבהם ביקרו ובמקרה של אמריקאים גם ארץ המוצא. אלה נלקחים הישר מהמטוס למתקן לבדיקת קורונה ובדיקות נוספות אם נדרש. שאר הנוסעים מורדים בקבוצות, ממלאים שאלונים ועוברים בדיקות חום.

מי שיעז לשקר או להחביא את היסטוריית הנסיעות שלו קרוב לוודאי שייתפס וייענש בחומרה. עבור זרים הפירוש הוא גירוש מידי. משדה התעופה, חלק מהנוסעים יוצאים עם מדבקה ירוקה ישר לבידוד ביתי, וחלק מועברים למלון לבידוד מוסדר. כולם יוצאים בהסעה מאורגנת לאזור מגוריהם, לביצוע בדיקת קורונה. אחר כך הם עוברים לאחריות ועד השכונה. התהליך ייקח במקרה הטוב 5 שעות, ובמקרה הרע 18 שעות - ואין יוצאים מהכלל. 

סגר מוחלט 

סגר מלא בליל הסדר הוכרז בישראל. גם בסין, בתחילת המשבר, נפגם החג החשוב בשנה - ראש השנה הסיני. גם בסין, בערב החג, מתכנסת כל המשפחה לארוחה גדולה. עבור מאות מיליונים מהם, זהו המפגש המשפחתי היחיד בשנה. בדרך כלל לא מדובר על קפיצה בין ירושלים לתל אביב, המרחקים בסין עצומים, ואיחוד משפחות כזה דורש היערכות של חודשים מראש, וימים רבים בדרכים.

הרבה לפני החג כבר אוזלים כרטיסי הרכבת וכרטיסי הטיסה. יאן, בת 48, ובנה, עובדים בשנחאי. הם חיכו שנה שלמה כדי לראות את ההורים. הם לא השיגו כרטיסי רכבת, לכן יצאו ברכב למסע שארך שלושה ימים. ההורים הזקנים חיכו למפגש הזה, וכמיטב המסורת הסינית כבר היו ערוכים לערב החג. כשיאן ובנה הגיעו לכפר התברר שהוטל עליו סגר, והם חזרו לשנחאי מבלי לראות את ההורים כלל.

פקחים בשדה התעופה בסין
פקחים בשדה התעופה בסין

בשנחאי עצמה, מרחק של כאלף ק"מ ממקום ההתפרצות, בבייג'ין, מרחק של כ-750 ק"מ, ובערים אחרות, האזרחים נכנסו לבתים ופשוט לא יצאו משם במשך חודשיים. הם לא הסתובבו עם שקיות סופר כאילו הם הולכים לקניות, לא יצאו לטייל עם הכלב של השכנים. גם בעלי הכלבים נשארו בבית, ולימדו את הכלבים לעשות צרכים במקום מיועד. רמת המעקב והצעדים הקיצוניים נפלו בסין על אוזניים קשובות. הסינים בעצמם לקחו על עצמם את הצעדים המחמירים ביותר, והפגינו משמעת עצמית מוחלטת. 

ירוק צהוב ואדום, לא רק ברמזור 

גם בימים רגילים השליטה המרכזית הסינית המחלחלת מההנהגה דרך הפרובינציות, הערים, המחוזות, השכונות ועד מתחמי המגורים. בימי הווירוס היא הגיעה למיצוי מלא, כזה שאיפשר שליטה ב-1.4 מיליארד בני אדם, כולל כמעט מיליארד שהיו בדרכים. 

המעקב הוא בכל מקום ובכל שעה. הסיכוי שחולה יחמוק מעין האח הגדול נמוך מאוד. בכל רגע נתון הצבע שעל האפליקציה יקבע האם תוכלו לצאת מהבית, האם תוכלו להיכנס למתחמים ציבוריים. ירוק - אפשר; צהוב - תישארו בבית; ואדום - קרוב לוודאי שתגיעו למתקן ממשלתי.

מערכת זיהוי הפנים והאפליקציה יאפשרו לכם להיכנס לקניונים, לרכבת, לבתי הקפה, למספרות ולחדר כושר. אבל אם תסגרו את האפשרות של זיהוי מיקום, הצבע יעבור לאדום מידית. אבחון או סימפטומים מובילים לבידוד מידי במתקן ממשלתי או בבית חולים, וכל ההוצאות על האשפוז הן על הממשלה. הסינים לא התווכחו עם הצעדים החריפים, על אף הקושי הנפשי והפיזי שנלווה אליהם. הם קיבלו אותם כרע הכרחי, והרגישו שותפים למאמץ הבלימה.

החזרה לשגרה בשנחאי
החזרה לשגרה בשנחאיצילום: יעל עינב

אפס גמישות 

אין מה לדבר על מידת גמישות כי פשוט אין גמישות, גם מידת הרחמים לא תופסת כאן. כשמתחם נסגר לתנועה אין יוצא ואין בא, ולא משנה מה הנסיבות. 

בווהאן, מוקד הווירוס, עברו מבית לבית והוציאו למתקן ממשלתי כל מי שגילה סימפטומים, כולל ילדים שבמקרים רבים הופרדו מהוריהם. את המצרכים הביאו עד הדלת. גם במרחק אלפי קילומטרים מווהאן, בערים נידחות, נשמר הבידוד באופן מלא, ובכל יציאה מהבית נדרשו האנשים למלא טופס המצהיר לאן ולמה הם יוצאים מהמתחם. 

הלכה למעשה, עם מקרי הדבקות מועטים, סין כנראה קרובה לשחרור. למרות זאת, הסינים עדיין מגלים משמעת עצמית חזקה ועדיין מפחדים. הם לא יוצאים כמעט בערבים, והבליינים היחידים שנראים בחוץ בלילה הם זרים במקומות המועטים שפתוחים. בכלל, נראה שחוץ מאוורור הכרחי וטיולי סוף שבוע, הם אינם יוצאים יותר מדי מהמתחמים הסגורים.

קולגות מספרים שאינם מתראים עדיין עם חברים או מתכנסים בחבורות. בסין התנהלה בלימת מגפה הגדולה, הנרחבת והמוחלטת ביותר בהיסטוריה, כך לפי ארגון הבריאות העולמי. העונשים באזורי האסון היו כבדים, ולצדם התקיימו הבדיקות לכל דורש ובחינם. מה מכל זה אפשר ורצוי לעשות בארץ, זאת שאלת מיליון הדולר. 

החזרה לשגרה בשנחאי
החזרה לשגרה בשנחאיצילום: יעל עינב
יעל עינב

יעל עינב | סינרגיה

רק על סין לספר ידעתי - עוסקת בסין כבר 30 שנה, סינולוגית.

מנהלת את חברת YCHINA, העוסקת בפיתוח עסקי לחברות ישראליות בסין. שנחאי היא הבית, ומבט מחלון המשרד מאשש את הטענה שכאן מרכז העולם. יועצת למשרדי ממשלה, עוסקת רבות בהכשרה וייזום פרויקטים בסין.

בעלת תואר שני בלימודי יחב"ל וסין ותואר שני נוסף במנהל עסקים. בעבר כתבת, עורכת ומגישת חדשות בערוץ הראשון. כתיבת מאות מאמרים ומאות כתבות על סין, ואפילו ספר אחד, הכשירו אותי לרגע הזה של כתיבת בלוג ב-TheMarker.

כאן נתעסק בזירה העסקית ובסביבה הכלכלית בסין ובעיקר בהשפעתה הגוברת על כולנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker