הילדים הסינים שנשארו מאחור - סינרגיה - הבלוג של יעל עינב - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הילדים הסינים שנשארו מאחור

בערים הגדולות בסין מתכוננים לחגיגות ה-70 להיווסדה של המדינה ■ במהלך ימי החגיגות רוב העובדים בערים חוזרים לכפרים שנולדו בהם על מנת לפגוש את ילדיהם שנשארו עם הסבא והסבתא

שנחאי, סין
בלומברג

ההכנות לחגיגות ה-70 שנה להיווסדה של סין בעיצומן. ב-1 באוקטובר תצא סין כולה ל-7 ימי חופש לציון המאורע המיוחד. העיר שנחאי כולה מוארת, במות וקונסטרוקציות נבנים בכל מקום לקראת החגיגות הרשמיות. הבונד, הרחוב ההיסטורי של שנחאי עם בתים קולוניאלים ותיקים מתכונן למופע אור קולי ומואר כולו באורות מתחלפים. ברי המזל מבין המהגרים הרבים הממלאים את העיר, מתכוננים לצאת לחופשה לעיר או כפר הולדתם, להתאחד עם משפחותיהם ועם ילדיהם שלעיתים לא ראו מאז ראש השנה הסיני לפני 8 חודשים.

הרבה מהם יישארו לעבוד בשנחאי בחג הזה, נאלצים לחכות לראש השנה הסיני בסוף ינואר, לאיחוד החד שנתי עם ילדיהם. בלתי נתפס וקשה להכיל כיצד מיליוני הורים נאלצים להשאיר את ילדיהם מאחור ולראות אותם פעם בשנה בלבד ולחוות את גדילתם דרך מסך הוויצ'אט בטלפון.

בשנחאי 39% מהאוכלוסיה הם מהגרים, רבים מהם עובדים כאן שנים ארוכות כשהם משאירים את ילדיהם לטיפול הסבא והסבתא המסורים. ילדים אלה מכונים בתרגום חופשי "הילדים שנשארו מאחור", כינוי לילדים שהוריהם היגרו לערים הגדולות כדי לעבוד ולהתפרנס, בעודם משאירים את ילדיהם לטיפול קרובי משפחה, לרוב הסבא והסבתא. נכון ל-2017 על פי עיתון הצ'יינה דיילי יש בסין 69 מיליון ילדים שנשארו מאחור.

ובמעבר חד, אני מנסה לצאת ברכב מהרחוב הסמוך בשעה 18:00, שעה בלתי אפשרית למעבר בגלל בית הספר היוקרתי הממוקם באמצע הרחוב. זאת שעת איסוף הילדים ושורות ארוכות של רכבים עם נהגים ממתינים לילדים, מאות הורים ובעיקר סבים וסבתות ממתינים בסבלנות בטור ארוך ליציאת הילדים הקטנים. הם מצטופפים בשער בית הספר כבר מהשעה 15:30, כדי לתפוס מקום טוב בתור - קרוב לשער - כדי שהילד הקטן לא ייאלץ ולו לשניה לא להבחין במלווים המחכים לו. קשה שלא להבחין בגיל המבוגר יחסית של הממתינים בשערי בית הספר היסודי. גם כאן, בעיר הגדולה, בבית ספר שנחשב לאחד הטובים בעיר, ושהכניסה אליו כרוכה במבחן שרק אחד מתוך עשרים עובר אותו, המגדלים הרישמיים של ילדי סין, הסבתא והסבא הם הממתינים להגעתו של הילד.

ילדים בבית ספר בסין
XINHUA / Hao Qunying / AFP

סביב בית הספר הזה יש מגדלים יוקרתיים שהשנה, כך מספרת ההנהלה, התמלאו ב"מהגרים" מסוג חדש לגמרי. מהגרים עשירים מאוד מערים רחוקות, שאין להם כל בעיה לשכור בית יוקרתי בקרבת בית ספר יוקרתי, להשכין בו את האמא או הסבתא או הפילגש וכמובן עוזרת הבית, הכל על מנת לאפשר לילד ללמוד במערכת החינוך של שנחאי - שנחשבת הטובה מכולם.

חזרה ל"מהגרים" האמיתיים של שנחאי - אלה שברובם עובדים בעבודות שדורשות רמת השכלה נמוכה. רובם נותני שירותים, נהגי מוניות, שליחים, מוכרים, עוזרות הבית. למרביתם סיפור דומה, של מעבר זוג הורים לעבודה בעיר הגדולה והשארת הילדים מאחור. זה כל כך שכיח וברור שהם לא תמיד מבינים למה אני מתכווצת בכיסא, כשהם מספרים שאת הילדים שלהם הם רואים בין פעם לפעמיים בשנה בראש השנה הסיני - ואולי עוד פעם.

הילדים נמצאים עם הסבתא והסבא בעיר הולדתם, מרחק מאות קילומטרים. דור שלם של ילדים גדל באיזורים הכפריים. הסבא והסבתא, גורם דומיננטי ומרכזי בחינוך הילדים - למרות שלעיתים הם בעלי השכלה מינימלית. ההורים מתקשרים עמם ועם ילדיהם באמצעות שיחות וידאו בוויצ'אט. דור שלם של ילדים שמתבגרים לעיני עדשת המצלמה של ההורים. "אנחנו רגילים", אמרו לי רבים, למרות שברור שזאת לא בחירה, אלא חיי אין ברירה. שיקולים כלכליים קודמים לכל. להביא את הילד לשנחאי פירושו להעביר גם את הסבתא והסבא הכפריים, על מנת שידאגו להם במהלך שעות העבודה הארוכות של ההורים. החיים בעיר יקרים מדי, המגורים למשפחה יקרים מנשוא ושירותי החינוך והבריאות לא תמיד נגישים מספיק למהגרים ולילדיהם.

צ'י, המכונה על ידינו מעסת הרגליים (foot massage) הטובה בשנחאי, הגיעה מכפר במחוז אנחוי, מחוז שממנו מגיעים מרבית המהגרים של שנחאי. באנחוי כ-44% מהילדים בכפרים גרים בלי אחד ההורים או שניהם. צ'י עובדת בשנחאי כבר 9 שנים. הילד שלה, היום בן 13, חי עם הסבא והסבתא מגיל ארבע. גם את הילדה שלה - נולדה בשנחאי, היום בת ארבע - העבירה אחרי חודש לבית הוריה בכפר. בכל פעם שאני מנסה לחלץ ממנה משפט נוגע ללב על הילד והילדה שהשאירה מאחור, היא ממלמלת משהו על "אין ברירה - אלה החיים". היא לא יכולה לנסוע לבקר אותם בחג המתקרב ותחכה לראש השנה. יותר מדי עבודה כאן, הבוס לא משחרר, היא אומרת. חוץ מזה שכרטיסי הרכבת התייקרו מאוד. "התרגלתי", היא אומרת, תוך שהלחיצה החזקה הפתאומית על כף הרגל שלי, מסגירה את מה שמתחולל אצלה באמת. הילדים שלה, היא מספרת, לא יודעים איך זה לגדול עם הורים, הגדול כבר לא זוכר. ההורים שלה חולים ומתחיל להיות להם קשה לטפל בילדים.

סטודנטים סינים
רויטרס

למען העתיד - מלת מפתח אצל הרבה מהמהגרים - יש כאלה שמפתחים סט ציפיות ושאיפות לגבי הילד שנשאר מאחור שמגיעות עד אוניברסיטה בחו"ל. יאנג, נהג, בטוח שאחרי עשר שנים של עבודה בשנחאי וחיסכון, הוא יוכל לשלוח את הבן שלו לאוניברסיטה בחו"ל. גם הוא מודאג מההידרדרות המתמדת בלימודים של בנו, בן ה-16. "הסבתא סיפרה שהוא בורח הרבה מבית ספר", אמר יאנג.

לפני שנה וחצי, עלה עניין הילדים שנשארו מאחור לכותרות, אחרי שארבעה ילדים בני משפחה אחת בגילאים 5 עד 13, ביצעו התאבדות משותפת בשתיית חומר הדברה. יש עוד סיפורים כאלה ובעיקר מחקרים שהולכים ומתרבים המצביעים על המחירים הנפשיים והפיזיים שמשלמים הילדים שנשארים מאחור. עוד אפקט צדדי של ההתפתחות הפנומנלית של סין וההתקדמות המטאוריות שלה. את המחיר משלמים ילדי המהגרים שאותם מחקרים מגלים שגם רמת הלימודים שלהם נפגעת.  

את צ'י כמו רבים אחרים שיצא לי לשוחח עמם, לא כל כך מדאיגה רווחת הילד כמו שהם חוששים להצלחתו בלימודים. "מאז שהסבא חלה, הילד הידרדר בלימודים, לעיתים אפילו לא הולך לבית ספר. אני פה כדי שהילד שלי יגיע לאוניברסיטה", היא קובעת. "אני עובדת 7 ימים בשבוע כדי להבטיח את זה! כל השאר לא משנה".

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה תל אביב - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

כתבות שאולי פיספסתם

*#