התגמול הגלובלי על שעות נוספות מחסל את האיזון בין הבית לעבודה

רגע לפני שחוזרים לשגרה, בואו נדמיין עולם שבו יום העבודה מתחיל בבוקר ונגמר בארבע-חמש ■ המציאות הזו מתקיימת כבר ברוב מדינות אירופה, ואפשר לייבא אותה לכאן בקלות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עובדי היי-טק
משרד היי-טק. רבים טוענים שהעסקה בתגמול גלובלי מאפשרת להציע לעובדים גמישות בשעות, אבל המחיר יקר מדיצילום: אלירן רובין

המשק נפתח, הילדים חוזרים בהדרגה לכיתות ולגנים, ורבים מאלה שעבדו עד עכשיו מהבית יחזרו השבוע למשרד. זה כמובן משמח, אבל רגע לפני שנבלעים שוב בשגרה, כדאי לעצור ולחשוב על איך השגרה הזו נראית. דו"ח חדש של משרד העבודה והרווחה שהתפרסם בשבוע שעבר מציג את ריבוי שעות העבודה במשק כאחד החוליים המרכזיים של שוק העבודה הישראלי, ומציין את הצורך בעדכון החקיקה הנוגעת לשעות העבודה. הישראלים עובדים יותר מבכל מדינה מערבית אחרת, מקבלים פחות ימי חופש ומדורגים בתחתית מדד OECD לאיזון בית-עבודה. המפתח לשינוי טמון בשני תיקוני חקיקה עיקריים.

הגרף הבא מציג את אורך שבוע העבודה הרשמי בישראל בהשוואה למדינות אירופה. המיקום הקיצוני שלנו מצביע בבירור על התיקון הראשון שצריך לעשות – לקצר את שעות העבודה הרשמיות ולהתאים אותן לסטנדרטים הנהוגים בעולם. אולם הצעד הזה לבדו לא יספיק. ההסדרים החוקיים בישראל קובעים אמנם שאורך משרה מלאה הוא 42 שעות בשבוע, אבל בפועל אנחנו עובדים הרבה יותר. כדי להבטיח שקיצור פורמלי יהיה אפקטיבי, צריך לתקן גם את החקיקה שמאפשרת את הנורמות החולות הנהוגות כיום.

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע שמי שרוצה להעסיק עובד בשעות נוספות, צריך לשלם לו תוספת בגובה 25% או 50% משכרו על כל שעה מעבר לשעות הקבועות בחוק. המטרה המקורית היא ליצור תמריץ שלילי להעסקת עובדים בשעות נוספות, מתוך התפיסה שיום עבודה ארוך פוגע בזכויותיהם, בבריאותם ובאיכות חייהם, ולכן עבודה בשעות נוספות צריכה להתרחש רק במקרים חריגים. בפועל, הנוהג הנפוץ בחלקים נרחבים של שוק העבודה מייצר את התמריץ ההפוך בדיוק.   

בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת בישראל נורמה של העסקה במודל תגמול גלובלי עבור שעות נוספות, שמרוקנת מתוכן את חוק שעות עבודה ומנוחה. במסגרת השיטה, המעסיק כולל בשכר רכיב קבוע שמהווה למעשה תשלום מראש עבור סל של שעות נוספות. מודל התגמול הזה הוא תמריץ כלכלי אדיר להעסקת יתר. ברגע שהמעסיק כבר שילם, הוא יעדיף שהעובדים יעבדו תמיד מספר מקסימלי של שעות נוספות – גם אם שעות אלה אינן נחוצות באמת להשגת התפוקה הנדרשת.

כאשר התשלום עבור שעות נוספות משולם פר שעה, למעסיק יש אינטרס שלא להשאיר את העובדים מעבר לזמן הנדרש – אינטרס שמתעצם ככל ששעות העבודה מתרבות, בשל העלות הגבוהה של השעות הנוספות והירידה המוכחת בתפוקה של עובדים שמועסקים שעות ארוכות. במבנה של תגמול גלובלי עבור שעות נוספות, האינטרס מתהפך – גם אם אין משימות הכרחיות וגם אם תפוקת העובדים יורדת, המעסיק יעדיף שיישארו עוד ועוד במקום העבודה. הרי כל שעת עבודה נוספת לא רק שאינה עולה לו דבר, אלא שאם לא תנוצל, הוא אפילו מפסיד, כי התחייב לשלם אותה מראש.

האבסורד בשיטה והניצול שהיא מאפשרת בולטים במיוחד במקומות כמו משרדי עורכי דין או רואי חשבון, בהם שעות העבודה הן המוצר עצמו. עבור כל שעת עבודה של עורך דין, למשל, המעסיק גובה מהלקוח מאות שקלים, אבל העובד עצמו לא מקבל עבורה שקל נוסף. בהתאם, העובדים במגזרים האלה מועסקים שעות רבות במיוחד, לעתים קרובות מעבר לשעות הנוספות המותרות בחוק. התופעה הזו מקבלת שם את הביטוי הקיצוני ביותר שלה, אבל היא מתקיימת במידה כזו או אחרת בכל מקום שנהוג בו תגמול גלובלי עבור שעות נוספות.

אפשר להגיע למצב שבו משפחות יכולות לבלות יחד אחר הצהריים, באמצע שבועצילום: Syda Productions / shutterstock

שיטת ההעסקה הזאת, שאושרה למרבה הצער בבית הדין לעבודה, היא פרצה משמעותית בחוק שעות עבודה ומנוחה, שמטרתו להבטיח איזון בין הבית לעבודה, ולהגן על ההישגים ההיסטוריים של מאבקי עובדים שנלחמו על במשך מאות שנים על אורך שבוע העבודה. מקומות רבים טוענים שהעסקה בתגמול גלובלי מאפשרת להם להציע לעובדים גמישות בשעות העבודה, אבל המחיר יקר מדי. נדרשת חקיקה חדשה, שתאסור על העסקה בתגמול גלובלי עבור שעות נוספות, ותייצר מנגנונים חוקים אחרים שיאפשרו מצד אחד יותר גמישות ממה שהחוק הקיים מאפשר, ומהצד השני – יטילו מגבלה אפקטיבית על מספר שעות העבודה הכולל.

רגע לפני שאנחנו חוזרים לשגרה שהתרגלנו אליה, בואו נדמיין עולם שבו יום העבודה מתחיל בבוקר ונגמר בארבע-חמש. עולם שבו במקום שעובדים יזכו להערכה על כך שהם נשארים במשרד עד הערב, הם יהיו מוערכים יותר אם יספיקו לעשות את המשימות שלהם במהלך שעות העבודה הרגילות. עולם שבו משפחות יכולות לבלות יחד אחר הצהריים, באמצע השבוע. המציאות הדמיונית הזו היא לא חלום. היא מתקיימת כבר ברוב מדינות אירופה, ויש דרך פשוטה להביא אותה לפה.

יערה מן

יערה מן | יערה מן

ראש תחום חברה וכלכלה בקרן ברל כצנלסון ודוקטורנטית למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. מתמחה בכלכלה ציבורית, בתעסוקה ומגדר ובפוליטיקה שמאחוריהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker