הפתרון הכפול לקיפאון הכלכלי ולמשבר מעונות היום

השקעה בתחום הגיל הרך היא לא רק הדבר המוסרי והאנושי לעשות, היא לא רק קריטית לשלומם ולביטחונם של הילדים, היא יכולה גם להיות מנוע הצמיחה שהמשק זקוק לו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פעוטון בתל אביב, במאי
פעוטון בתל אביב, במאיצילום: מגד גוזני

שתי כתבות לא קשורות לכאורה התפרסמו אתמול ב theMarker - כתבתו של ליאור דטל על משבר מעונות היום, ומאמרה של מירב ארלוזורוב על הקיפאון הכלכלי של המשק והקושי הצפוי בצמצום החוב הציבורי של ישראל בעתיד. על פניו מדובר בשני נושאים שונים לחלוטין, אבל נקודת מבט אחרת מאפשרת לראות בפתרון של אחד מהם מפתח לפתרון של האחר. 

לפי דו"ח חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שסוקר אתמול בכתבתו של דטל, משבר הקורונה הביא לסגירתם של 20% ממעונות היום לגיל הרך. הנתון הקשה הזה הוא אפילו לא הדבר המטריד ביותר שעולה מהדו"ח, שחושף את היקף ההפקרה של התינוקות והפעוטות בישראל. נכון להיום, חיים במדינת ישראל כחצי מיליון ילדים בגילי לידה עד 3, וכשמורידים מהמספר הזה את התינוקות שנמצאים עדיין בבית עם אמם (או במקרים נדירים עם אביהם) ואת הפעוטות שרשומים למעונות שבפיקוח משרד העבודה והרווחה, נשארים עם כ-320 אלף תינוקות ופעוטות שנמצאים, ככל הנראה, במסגרות פרטיות שונות.

בהנחה שמעון מכיל בממוצע כ-30 פעוטות, מדובר על יותר מ-10 אלף מסגרות, כשלפי הדו"ח רק כ-2,000 מהן מוכרות לממשלת ישראל. זה אומר, בהערכה גסה, שכ-240 אלף תינוקות ופעוטות נמצאים כיום במסגרות טיפול שונות שאיש בממשלה אינו יודע על קיומן. הן יכולות להיות נקיות או מלוכלכות, צפופות או מרווחות, בטוחות או מסוכנות – אין פיקוח, אין אפילו מידע, אין כלום. כרבע מיליון תינוקות ופעוטות שמופקרים לגורלם; שחלק מהוריהם יכולים לשלם על מסגרות איכותיות וחלק נאלצים להסתפק במסגרות איכותיות פחות; שרבים מהם יבלו את שנותיהם הרכות במסגרות שאינן ראויות לטפל בהם.

בעוד במדינות OECD ההוצאה הציבורית על חינוך לגיל הרך מהווה כ-כ-70% מההוצאה הלאומית, בישראל רק 16% מההוצאה הלאומית על גילי 6-0 ממומנת על ידי המדינה, ואילו ההורים נושאים ב-84% מהנטל ומשלמים מדי חודש סכום של בין 2,500 ל-5,000 שקל עבור מעונות פרטיים. על פי נתוני OECD על ההוצאה הציבורית לילד בגילי 6-0 במדינות החברות בארגון, עיקר הפער בין ישראל לבין ההשקעה הנהוגה במדינות אחרות נעוץ בגילי 3-0, הנמצאים מחוץ למערכת החינוך והטיפול הציבורית. 

תשואה כלכלית של כ-10%

אבל איך כל זה קשור לתחזיות הצמיחה והחוב של המשק? קשור מאוד. השקעה בתחום הגיל הרך היא לא רק הדבר המוסרי והאנושי לעשות, היא לא רק קריטית לשלומם ולביטחונם של הילדים, היא יכולה גם להיות מנוע הצמיחה שהמשק זקוק לו.

מחקרים מצאו שהשקעה בגיל הרך מניבה את התשואה הגבוהה ביותר לעומת השקעה בחינוך בכל גיל אחר. מודל שפיתח פרופ' ג'יימס הקמן, זוכה פרס נובל לכלכלה, מראה שהשקעה בתוכניות חינוך איכותיות לגילי 5-0 מניבה תשואה כלכלית של כ-10% ומחזירה את עצמה לחלוטין. הקמן מראה גם שהשקעה בחינוך של תינוקות ופעוטות משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות היא משתלמת במיוחד ויכולה להניב תשואה של כ-13%, לשמש כמנבא כבד משקל להישגים לימודיים בהמשך החיים ולהביא לצמצום פערים כלכליים וחברתיים בטווח הארוך.

פעוטון בתל אביב, במאיצילום: מגד גוזני

גם בטווח הקצר והבינוני מדובר בהשקעה כדאית, משום שאספקה ציבורית של שירותי טיפול וחינוך איכותיים לגיל הרך דורשת בינוי משמעותי לצד גיוס והכשרה של עובדות ועובדים – צעדים ממריצים מייצרי צמיחה. מדובר אמנם בהוצאה תקציבית גדולה, אך התשואה הצפויה הופכת אותה להשקעה מניבה ומשתלמת במיוחד.   

טיעון נוסף לטובת לקיחת אחריות ממשלתית על תחום הגיל הרך, הוא תמיכתו של צעד כזה בתעסוקת נשים - בפרט בישראל, המאופיינת בשיעור השתתפות גבוה של אמהות בשוק העבודה. מחקרים מראים שכששיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה הוא יותר מ-50%, פתרונות פרטיים לטיפול בילדים אינם מצליחים לתת מענה מספק ברמה המשקית - לא מבחינת איכות השירותים, לא מבחינת ההיצע ולא מבחינת יציבות השירותים הניתנים. 

הפגיעה האנושה של משבר הקורונה בענף מעונות היום יכולה גם להיות הזדמנות. העברת האחריות והמימון של שירותי החינוך והטיפול לגיל הרך, מההורים ומהשוק הפרטי לידיה של המדינה, היא צעד הכרחי ומתבקש מאי פעם. ההשקעה המזערית של המדינה בילדים מתחת לגיל 3 משיתה נטל כספי אדיר על הורים עובדים ותולה את איכות החינוך בגילים הצעירים והקריטיים ביותר להתפתחות בהיצע המסגרות של השוק הפרטי וביכולתם הכלכלית של ההורים. היא משמרת פערים כלכליים, פוגעת בתעסוקה של נשים והיא איוולת מוסרית, חברתית וכלכלית.

יערה מן

יערה מן | יערה מן

ראש תחום חברה וכלכלה בקרן ברל כצנלסון ודוקטורנטית למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. מתמחה בכלכלה ציבורית, בתעסוקה ומגדר ובפוליטיקה שמאחוריהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker