עובדים פחות ומייצרים יותר? הסבר חלופי לעלייה בפריון בתקופת הקורונה

סטטיסטית, מתקיימת קורלציה בין שעות עבודה מרובות לבין פריון נמוך ■ זה בפני עצמו אינו מספיק כדי להוכיח שעבודה מרובת שעות היא שפוגעת בפריון - אך מחקרים רבים משלימים את החסר

יערה מן
יערה מן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עובד במפעל של דקור בקרית גת
עובד במפעל של דקור בקרית גת (למצולם אין קשר לנאמר בכתבה)צילום: אילן אסייג

בתחילת 1974, במטרה לחסוך אנרגיה ולמתן את העלייה במחירי הנפט, ממשלת בריטניה קיצרה את שבוע העבודה לשלושה ימים, ואסרה על שעות נוספות. תוצאות המהלך הדרמטי הזה, שקיצר ב-40% את שעות העבודה במדינה, היו מפתיעות – התפוקה הכוללת של המשק הצטמצמה בכ-6% בלבד. מתבקש להיזכר בסיפור הזה בימים אלה, עם פרסומם של נתונים המצביעים על עלייה של 10% בפריון העבודה בתעשייה הישראלית בתקופת הקורונה, למרות ירידה מקבילה של 10% בהיקף שעות העבודה שנגרמה מהמגבלות שהוטלו על המשק.

מה יכול להסביר את התופעה הזאת, בבריטניה של אז ובישראל של היום? לטענת התאחדות התעשיינים, שמבקשת מהממשלה להגדיל את הרכש הממשלתי כדי לעודד ביקושים, הנתונים החדשים מטעים. בכתבתו של נתי טוקר טוענים בהתאחדות שההסבר ההגיוני הוא שהמפעלים מכרו יותר מתוך המלאי הקיים, ובכך פיצו על אובדן הייצור.

היות שאת נכונות הטענה הזאת אפשר יהיה לאמת רק בעוד כמה חודשים, נוצרה הזדמנות מצוינת לבחון בינתיים הסברים חלופיים. אחד מהם הוא ההשערה המהפכנית שלפיה הפחתת שעות העבודה עצמה מסבירה חלק מהעלייה בפריון העבודה, כלומר - שהעלייה התרחשה לא למרות הפחתת השעות, אלא, במידה מסוימת, בגללה.

בתי חרושת מרכבים בקיסריה
צילום: דורון גולן/ג'יני

פריון העבודה, המייצג את התפוקה לעובד או לשעת עבודה, מעסיק מאוד את קברניטי הכלכלה הישראלית, ולא בכדי. הפריון לשעת עבודה בישראל נמוך בכ-24% מהממוצע ב-OECD. דו"חות בנק ישראל ותוכניות ממשלתיות מהשנים האחרונות עוסקים בשורה ארוכה של גורמים המשפיעים על הפריון – ההשכלה והכישורים של העובדים, איכות הציוד והתשתיות, היקף ההשקעה במחקר ופיתוח ועוד. אך אפשרות אחת להגדלת הפריון נעלמת בעקביות מעיניהם של קובעי המדיניות, על אף שמחקרים מצביעים עליה כבר שנים ארוכות - הפחתה גורפת של שעות העבודה במשק ובסקטור התעשייה בפרט.

מחקרים מראים שהפחתת שעות עבודה משפרת את התפוקה של עובדים ועובדות, וכתוצאה מכך את פריון העבודה הכולל, משלל סיבות. ברמה הפיזיולוגית, עבודה במשך שעות רבות היא מעייפת יותר, ולכן לעובדים יש נטייה לעבוד לאט יותר בסופו של יום עבודה ארוך, ולהספיק פחות. בנוסף, להגדלת זמן המנוחה ישנה השפעה חיובית על הריכוז, שמשפיע בתורו על התפוקה.

ברמת המוטיבציה, חוקרים טוענים שקיצור שעות העבודה צפוי לתמרץ עובדים להספיק יותר בפחות שעות. ברמה הארגונית, ארגונים שמפחיתים את שעות העבודה נאלצים לארגן מחדש את יום העבודה ואת שיטות העבודה באופן שמאפשר לעובדים להספיק יותר. במלים אחרות – שעות העבודה מקיימות את החוק הכלכלי הבסיסי של תפוקה שולית פוחתת, שבמסגרתו כל שעת עבודה נוספת תהיה שווה קצת פחות מקודמתה.

רבע מהגברים בישראל עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע

מדינת ישראל היא שיאנית של שעות עבודה. ישראלי במשרה מלאה עובד בשבוע כ-44.5 שעות בממוצע, לעומת ממוצע של 41 במדינות OECD, ולעומת 38-37 שעות בלבד במדינות כמו בלגיה, צרפת, דנמרק או הולנד. כרבע מהגברים בישראל מועסקים יותר מ-50 שעות בשבוע, מצב המוגדר "עבודת יתר" והוכח ככזה שמהווה סכנה בריאותית. סקטור התעשייה בפרט מאופיין בריבוי שעות נוספות, והגברים המועסקים בו עובדים בממוצע שעות ארוכות במיוחד. תמונת המצב העגומה הזאת גובה מחירים גבוהים, לא רק מהעובדים עצמם.

האנגר ענק מלא כלי וחומרי עבודה
מפעל של דקור, קרית גתצילום: אילן אסייג

סטטיסטית, מתקיימת קורלציה בין שעות עבודה מרובות לבין פריון נמוך. זה בפני עצמו אינו מספיק כדי להוכיח שעבודה מרובת שעות היא שפוגעת בפריון (יש שאף טוענים לקשר סיבתי הפוך, שלפיו הפריון השעתי הנמוך מחייב שעות עבודה רבות יותר כדי להגיע לרמת תוצר סבירה), אך מחקרים רבים משלימים את החסר.

כך למשל, מחקר שנערך ב-2011 בקרב 18 מדינות מערביות, מצא שכל שעת עבודה נוספת מצמצמת בשיעור גבוה יותר את התועלת המצטברת מעבודה. הממצאים מראים שעבור עובד המועסק 1,925 שעות בשנה, תוספת של 1% בשעות העבודה תוביל לפגיעה של 90% בתפוקה של אותה שעה. כלומר, בשעת העבודה הנוספת הזאת, הוא מייצר 10% בלבד ממה שייצר בשעות העבודה הראשונות שלו.

ערב משבר הקורונה, שעות העבודה השנתיות בישראל עמדו על כ-1,900 שעות בממוצע לעובד, ובסקטור התעשייה המספר אף גבוה יותר. מהנתונים הקיימים ניתן להסיק שעובדים רבים בתעשייה עובדים אף יותר מרף השעות שלפי המחקר מבטל לחלוטין את התועלת משעת עבודה נוספת (כ-2,025 שעות בשנה). האם המספרים האלה לבדם לא מספיקים כדי לערער על נורמות העבודה במשק? האם הם לבדם לא רומזים על הסבר חלופי לכך שהפריון בענף התעשייה עלה עם ירידה בשעות העבודה?

נתוני הפריון החדשים לא באמת מפתיעים - אפילו להפך. מי שמכיר את המחקרים הרבים על הקשר בין שעות לפריון יכול היה לצפות אותם מראש. הנתונים האלה הם גם לא הסיבה היחידה, אפילו לא העיקרית, לפעול לקיצור שעות העבודה המרובות שפוגעות בבריאות הפיזית והנפשית של העובדים הישראלים. אבל הם כן מחייבים שינוי תפישה בקרב קובעי מדיניות שמוטרדים מפריון העבודה, ומצביעים על כך שאפשר לשנות את נורמות העבודה ההרסניות שנהוגות כאן גם מבלי לשלם מחיר משקי גבוה, אם בכלל. 

יערה מן

יערה מן | יערה מן

ראש תחום חברה וכלכלה במרכז החשיבה של קרן ברל כצנלסון ודוקטורנטית למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. מתמחה בכלכלה ציבורית, בתעסוקה ומגדר ובפוליטיקה שמאחוריהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker