השקרים שמספרים לנו על העלאת גיל הפרישה לנשים

משרד האוצר משווק לציבור מהלך קלאסי של קיצוץ קצבאות, במסווה של רפורמה לקידום נשים בשוק העבודה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נשים בפנסיה
נשים בפנסיהצילום: בלומברג

השבוע שוב עלתה על הפרק הכוונה של משרד האוצר להעלות את גיל הפרישה לנשים מ-62 ל-64. רגע לפני הדיונים בממשלה ובכנסת, זה זמן טוב לעשות סדר בעובדות ולהתייחס לשלושת הטיעונים הנפוצים ביותר בדיון שנוגע לסוגיה זו, ואת הדברים שלא מספרים לנו עליהם.

"העלאת גיל הפרישה תגדיל את הפנסיה של נשים"

מה מספרים לנו? שכל שנה נוספת בעבודה מגדילה לא רק את ההכנסה בהווה, אלא גם את קצבת הפנסיה בעתיד, ולכן נשים הן אלה שירוויחו הכי הרבה מהעלאת גיל הפרישה.

מה לא מספרים לנו? שהוויכוח הוא לא באמת על גיל הפרישה, אלא על גיל הזכאות לקצבת זקנה. בנוסף, לא מספרים לנו שאפשר להעלות את גיל הפרישה ולהיטיב עם הנשים שנמצאות בשוק העבודה, גם בלי לקצץ את קצבת הזקנה ולפגוע בנשים המוחלשות ביותר.

כמו ברוב המדינות בעולם המערבי, הפנסיה בישראל מורכבת משני סוגי קצבאות – קצבת הפנסיה שחסכנו עבורה במהלך שנות העבודה וקצבת הזקנה הממלכתית שמשולמת לאזרחים דרך הביטוח הלאומי. בישראל גיל הזכאות לשתי הקצבאות הללו הוא זהה, אבל זה לא חייב להיות ככה. למעשה, ההצעה להפריד בין גיל הפרישה לגיל הזכאות לקצבת הביטוח הלאומי נמצאת על שולחן הדיונים כבר לפחות עשור - כך שנשים עובדות ימשיכו לעבוד ולחסוך, ונשים שלא עובדות או עובדות בשכר נמוך ובמקצועות שוחקים יהיו זכאיות לקצבה מהמדינה.

ההצעה הזאת נפסלת שוב ושוב על ידי משרד האוצר מהסיבה הפשוטה שלא באמת מעניין אותו באיזה גיל נשים יפרשו מעבודה, אלא באיזה גיל הם יצטרכו לשלם קצבת זקנה. האי הפרדה בין גיל הפרישה לגיל הזכאות לקצבה מאפשר למשרד האוצר לספר לנו שהוא פועל לטובת תעסוקה של נשים ולהסתיר את העובדה שהוא מקצץ קצבאות בגובה של כמיליארד שקל בשנה, שיילקח מכיסן של נשים מבוגרות שרבות מהן תלויות בקצבה כדי להתקיים בכבוד.

ישראל כ"ץ
שר האוצר, ישראל כ"ץצילום: אמיל סלמן

"אפילו בשוודיה גיל הפרישה של נשים מאוחר יותר"

מה מספרים לנו? שבמדינות אחרות העלו כבר מזמן את גיל הפרישה לנשים ושישראל משתרכת מאחורי מדינות ה-OECD - שבהן גיל הפרישה הרשמי של נשים עומד על 63.5 בממוצע. אפילו במדינות הסוציאל דמוקרטיות נשים פורשות בגיל 65 או יותר.   

מה לא מספרים לנו? שאף על פי שנשים בישראל יכולות לפרוש בגיל 62, הן לא מוכרחות לפרוש ובמקרים רבים גם לא עושות זאת. גיל פרישה חובה בישראל - הגיל שבו ניתן לחייב עובדים לצאת לפנסיה - עומד כיום על 67 לשני המינים. עובדת שמסוגלת להמשיך לעבוד אחרי גיל 62 יכולה לעשות זאת, והנתונים מראים שזה מה שקורה. לפי ה-OECD, גיל הפרישה הממוצע של נשים בישראל הוא 66 – גבוה מגיל הפרישה הממוצע של נשים ב-30 מדינות מתוך 36 המדינות בארגון.  

דבר נוסף שלא מספרים לנו הוא שאף על פי שגיל הזכאות של נשים בישראל נמוך ביחס לעולם, גם הקצבה שהן מקבלות מהמדינה קטנה הרבה יותר. ההוצאה הממשלתית על קצבאות זקנה ושאירים (ביחס לתוצר) קטנה בישראל בכ-40% מההוצאה הממוצעת במדינות ה-OECD. המשמעות היא שהסיכוי של אישה בישראל לחיות בעוני לאחר הפרישה גבוהים בהרבה מבמדינות אחרות, למרות זכאותה המוקדמת לקצבת זקנה.

"אם גיל הפרישה לא יעלה בקרוב נצטרך לקצץ בפנסיה של החוסכים בקרנות הוותיקות"

מה מספרים לנו? שקרנות הפנסיה הוותיקות חישבו את גובה הקצבאות שהן מחלקות לעמיתיהן על בסיס ההנחה שגיל הפרישה של נשים יעלה, ולכן – אם הוא לא יעלה עד ינואר הקרוב – הן יצטרכו לקצץ בקצבאות כדי להימנע מגירעון אקטוארי.

מה לא מספרים לנו? שאף אחד לא באמת יודע מה גובה הגירעון שנוצר מדחיית גיל הפרישה, אם בכלל, ושהחוסכים בקרנות האלה משמשים כלי משחק פוליטי. בדיון שהתקיים בוועדת הכספים של הכנסת לפני כשנה וחצי, אמר שר הרווחה דאז חיים כץ שהקיצוץ המתוכנן לא מבוסס על נתונים אמיתיים והעריך שבקרנות הוותיקות "יש 5,000 נשים שעברו את גיל הפנסיה וזכאיות לקצבה ולא מנצלות אותה. נשים אלה מהוות משקל נגד ל-5,000 נשים אחרות בגלל הגיל הצפוי שלהן ומאזנות זו את זו". גם אם ההערכה הזאת אינה מדויקת, כל עוד לא מוצגים נתוני אמת על הגירעון שנוצר בקרנות הוותיקות בעקבות דחיית העלאת גיל הפרישה, איומי הקיצוץ הם יותר פוליטיים מאשר ענייניים.

סוגיית גיל הפרישה של נשים נמצאת כבר שנים בלב הדיון הכלכלי פוליטי בישראל, והגיע הזמן לפתור אותה. חברות וחברי כנסת, יחד עם ארגוני הנשים, הציעו בשנים האחרונות שורה של פתרונות שיאפשרו את העלאת גיל הפרישה, תוך הגנה על נשים שייפגעו מהעלאת גיל הזכאות לקצבת זקנה, אך אלה נדחו שוב ושוב משיקולים תקציביים. ייתכן שאלה שיקולים לגיטימיים, בוודאי מנקודת המבט של משרד האוצר. מה שלא לגיטימי, זה שמשרד ממשלתי משווק לציבור מהלך קלאסי של קיצוץ קצבאות, במסווה של רפורמה לקידום נשים בשוק העבודה.

יערה מן

יערה מן | יערה מן

ראש תחום חברה וכלכלה במרכז החשיבה של קרן ברל כצנלסון ודוקטורנטית למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. מתמחה בכלכלה ציבורית, בתעסוקה ומגדר ובפוליטיקה שמאחוריהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker