שבחים לכ"ץ וסיסמאות ריקות: הדיון על קו הרכבת לירושלים הוא זלזול בנוסעים

חברי הכנסת שטחו את השקפת עולמם, פעילים חברתיים סיפרו סיפורים נוגעים ללב וכולם התייחסו למחדל כאילו נפל משמים, ולא כאילו יש לו אשמים ברורים

יעקב צלאל
יעקב צלאל
נתניהו וכ"ץ בנסיעת הרצה של הרכבת מירושלים
נתניהו וכ"ץ בנסיעת הרצה של הרכבת מירושליםצילום: עמוס בן גרשום / לע"
יעקב צלאל
יעקב צלאל

השכמתי קום אתמול (ד'), 7:59 בבוקר, ומיד עליתי על שידורי הכנסת לצפות בדיון הדחוף שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת, שעסק בפרשת הפעלת קו הרכבת החדש ירושלים-נתב"ג.

שיערתי שזה יהיה בזבוז זמן ולא התאכזבתי. במקום דיון שיימשך 30 דקות בשערורייה מאוד ממוקדת - הפעלת קו הרכבת שאינו מוכן להפעלה - ובסיומה קבלת החלטה - להחזיר את המצב לקדמותו - טחנו בוועדה מים במשך כמעט 120 דקות. ועדת הכלכלה של הכנסת לא תביא את הישועה.

הישיבה נפתחה בדברים ארוכים ומבולבלים של יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני), והמשיך בתיאורים של חברות וחברי כנסת אודות מצב התחבורה הציבורית בישראל, תיאורים שאין להם קשר למקרה הייחודי שעליו התכנסו לדון. שר התחבורה, ישראל כ"ץ, זכה לשבחים מכבל, וכונה "בולדוזר" משום שקידם את תשתיות התחבורה במדינה. אלא שלא תשתיות התחבורה היו העניין.

ח"כ איילת נחמיאס-ורבין (המחנה הציוני) סיפרה כיצד היא עוקבת בנייד אחרי מסרים שנשלחים ברכבת התחתית בלונדון, ואיך מספקים שם שירותי אוטובוסים חליפיים כשרכבות נתקעות. נחמיאס-ורבין גם אמרה שהמצב נובע מכך שמנסים לצמצם פערים תחבורתיים בתחבורה ציבורית בזמן קצר מאוד; ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) אמר שמה שקורה הוא פרי הזנחה של עשרות שנים, ושצריך לבחון איזה קווים להוריד, ולהחזיר את הרכבת לנהריה; ח"כ יעל גרמן (יש עתיד) אמרה שהיא מוצפת בפניות הציבור. כל הדיבורים האלה לא נגעו בלב הפרשה, ההפעלה השערורייתית של קו הרכבת ירושלים-נתב"ג. במקום למקד את הדברים באחראים לשערורייה, הח"כים פרשו השקפות עולם.

פעילים חברתיים סיפרו את סיפוריהם נוגעי הלב, אבל גם שם אף אחד לא התייחס לאחריות של שר התחבורה ומנהלי הרכבת לשערורייה.

יו"ר הנהלת הרכבת, דן הראל, ומנכ"ל הרכבת, שחר איילון, לא הופיעו לדיון (השני בגלל אבל במשפחה); במקומם נשלח דן לנדאו, דמות מוכרת במסדרונות הכנסת, ומנהל רגולציה (שם נקי ללוביסט), שאחרי שהחל לדבר, חתך אותו יו"ר הוועדה ואמר לו שיפסיק לעשות יחסי ציבור לרכבת. זו היתה תגובה נכונה, אבל לא כזו שהפכה את הדיון לענייני יותר.

לנדאו העלה את הסיסמה "צדק חלוקתי", קשקוש שאין לו קשר לתפעול הרכבת. נציג כיבוי אש לא היה מוכן להתחייב חד משמעית שבמידה שתתרחש תקלה במנהרות, מכבי האש יוכלו לפעול בתוכן. קרן טרנר אייל, מנכ"לית משרד התחבורה, אמרה שאם השקת הקו היתה נדחית בחודשים אחדים, הדחיה היתה הופכת לשנים. רק השר כ"ץ, "בולדוזר", לדבריה, הצליח להזיז את הסלע. "הוא גורם לנו לעשות דברים בלתי אפשריים", אמרה. אחד מהם הוא הפעלת קו רכבת שאינו מוכן לפעולה.

בסיכום קבע כבל שהדיון היה "שטחי לחלוטין." והוא כמובן צדק. אולם כיו"ר הוועדה הוא נושא באחריות לכך שהדיון היה שטחי, בלתי ממוקד, לא נמתחה בו ביקורת הדרג הניהולי ברכבת, וכמובן לא על הדרג הפוליטי. לא נשלחה אצבע מאשימה אל אף אחד מהאשמים בשערורייה, שכאילו נפלה משמים.

ולחובבי מרצ, אף אחד מהח"כים של הסיעה בכנסת לא טרח להגיע לדיון, אפילו לא מנהיגת הרשימה, ח"כ תמר זנדברג, שאוהבת לדבר על תחבורה ציבורית.

אם היה מישהו תלה תקווה בכך שדיון דחוף בכנסת יסייע לפתור את הסוגיה, שפתרונה הוא פשוט, קל ומהיר, הדיון אתמול הוכיח את חוסר כישוריהם של חברי הכנסת לדון בשערורייה הכי פשוטה וברורה.

יעקב צלאל

יעקב צלאל | |יעקב צלאל

יעקב צלאל הוא עיתונאי עצמאי, מתמחה בתחבורה ואנרגיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ