הלקח החשוב שחייבים ללמוד בשנה החדשה - הסוחר מוול סטריט - הבלוג של הסוחר מוול סטריט - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הלקח החשוב שחייבים ללמוד בשנה החדשה

הסוחר מוול סטריט נזכר בימים של שלהי ספטמבר לפני תשע שנים, בעיצומו של המשבר הפיננסי, ומציע למדינת ישראל של ספטמבר 2017 ללמוד לקח חשוב

29תגובות
מתוך הסרט "מכונת הכסף". ברוקרים הנחו את הלקוחות לשקר
אי־פי

ספטמבר 2008. העולם, ובמרכזו ארצות הברית, מצוי במרכזו של משבר פיננסי חמור, החמור ביותר מאז השפל הגדול והמפולת של 1929. בלי שכולנו מבינים את זה בזמן אמת, ארצות הברית נמצאת כפסע מאובדן אמון הציבור במערכת הבנקאות שלה. גרוע מזה, הציבור עומד לאבד את אמונו בכל המערכת הפיננסית, זו שבגללה הממשלה יכולה להדפיס כל מיני ציורים על פיסת נייר כותנה ולקרוא לה ״מאה דולר״ ובכך לאפשר מסחר מודרני שאינו כולל ברטר של שק אורז תמורת גדי צעיר.

(בזמן המשבר הייתי מנהל תיקים בקרן גידור בינונית, אני מוכן להתערב שאף אחד מכם לא שמע עליה. ניהלתי ישירות כשני מיליארד דולר באסטרטגיות לא ממש קונבנציונליות, אבל לא על זה נדבר היום)

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

בתחילת ספטמבר 2008 מפסיק שוק המשכנתאות האמריקאי לתפקד כמעט לחלוטין, בעיקר בגלל פשיטת רגל אפקטיבית של פאני מיי ופרדי מאק, חברות פרטיות לכאורה שמספקות ערבות ממשלתית לרוב המשכנתאות בארה״ב. בניגוד גמור לעקרונות השוק החופשי, הממשל הרפובליקני נאלץ להלאים את שתיהן בסוף השבוע של ה-7 בספטמבר.

אבל הצעד הדרמטי הזה לא פותר את הבעיה, כיוון שהוא בסך הכל מסיט את הזרקור אל מערכת הבנקאות: אל בנקי ההשקעות של וול סטריט ואל הבנקים המסחריים של מיין סטריט (main street). מתברר שהצרות של וול סטריט דחופות יותר מאלה של מיין סטריט, ובסוף השבוע של ה-14בספטמבר קורס ליהמן ברד׳רס, בנק ההשקעות הרביעי בגודלו; ומריל לינץ׳, הבנק השלישי בגודלו, נאלץ למכור את עצמו לבנק אוף אמריקה בהליך מקוצר. על סוף השבוע הזה כתבתי, בלי געגועים רבים, לפני כשנה.

ואחרי ענקי המשכנתאות וענקי וול סטריט, החל ביום שני ה-16 בספטמבר מגיע תורם של הבנקים המסחריים. בזו אחר זו נפוצות שמועות ש״אוטוטו קורס בנק XYZ״ ובעקבותיהן נוהר הציבור (אמנם לא באוטובוסים) למשוך את פקדונותיו מהבנק שסומן על ידי השמועה האחרונה כעל סף קריסה, ללא קשר למצב האמיתי שלו. בכל בנק כזה מתרחשת סצנה של ריצה אל הדלפק: ציבור מבוהל מושך את כספו ועל ידי כך מרע עוד יותר את מצב הבנק ופוגע במי שעדיין לא הספיק למשוך את כספו. הוליווד השכילה לתאר את ההרגשה בסצנה בלתי נשכחת בסרט It’s a wonderful life. רוצו לראות, לפני שתמשיכו לקרוא. אני אחכה לכם כאן.

החיים יפים - דלג

ביום חמישי, ה-18 בספטמבר, נפגשים יושב ראש הפד בן ברננקי ושר האוצר האנק פולסון עם מחוקקים בכירים משתי המפלגות כדי לנסות ולקבל את תמיכתם בפתרון כולל למשבר, מה שיזכה מאוחר יותר לשם TARP - Troubled Asset Repurchase Program. גם נציגי הרוב הדמוקרטי וגם נציגי המיעוט הרפובליקני מעלים השגות והתנגדויות לתוכנית, איש איש מסיבותיו הוא. בניסיון לשכנע ולהפחיד ברננקי, אדם נינוח בדרך כלל, כזה שתמונתו לא ממש מופיעה במילון תחת הערך ״פאניקה״, אומר להם בשקט ״If we don’t do this now, we won’t have an economy by Monday”. במילים אחרות, ברננקי אומר לשומעיו שהם מצויים כעת בעיצומו של יום הדין.

המחוקקים, ספונים בחדר הישיבות אי שם בגבעת הקפיטול, עדיין לא משוכנעים. וכך נאלץ הממשל למחרת, ביום שישי ה-19 בספטמבר, לעשות את כל מה שהוא יכול ללא אישור הקונגרס (ששולט על הארנק הלאומי ושאישורו דרוש לצורך הקצאת תקציב נוסף). הדבר העיקרי שמוכרז באותו יום שישי הוא הגדלת תקרת ביטוח הפקדונות הפדרלי (FDIC – Federal Deposit Insurance Corporation) מ-100 אלף דולר לחשבון ל-250 אלף דולר לחשבון. מדובר, במקרה הטוב, במענה חלקי לחששות הציבור, שממשיך למשוך את כספו מבנקים שנחשבים חלשים. המצב ממשיך להחמיר, וגם חקיקת TARP והקצאת תקציב עצום (פי שלושה מהתוצר הלאומי השנתי של מדינת ישראל) לא תפתור את המשבר.

על ההמשך אספר אולי בפעם אחרת, אבל אנצל את ההזדמנות לדבר על ביטוח פקדונות. זהו המנגנון שמבטח את הכסף שאנחנו מפקידים בבנקים, למקרה שהבנק כושל. ‏כלומר, אם הבנק כושל מסיבה כלשהי, ביטוח הפקדונות מחזיר למפקידים את סכום הפקדון שלהם (עד לתקרת הביטוח). מנגנון שכזה אמור לתת מענה מסוים (לא מושלם) לחששות הציבור ולהרגיע אותו שאין סיבה אקוטית למהר ולמשוך את הכסף מהבנק - פעולה שרק תרע את מצבו של הבנק, וגרוע מכך את מצבם של חוסכים אחרים.

אם לציבור יש אמון בביטוח זה אמור למנוע מצב של ריצה אל הבנק. במילים אחרות, קיומו של מנגנון ביטוח פקדונות הוא אינטרס של כולם: של ציבור החוסכים, של הממשלה ושל מערכת הבנקאות. (למרות - ואולי משום - שאחד הגורמים המרכזיים למשברים פיננסים הוא שגיאות של מנהלי הבנקים ושל הרגולטורים שמפקחים עליהם, אחת הדרכים העיקריות להקטין את נזקי המשבר הבא היא להשקיע משאבים ציבוריים בחיזוק המערכת הבנקאית לטובת כולם. אירוניה? יכול להיות)

בארצות הברית זהו מנגנון וולונטרי: בנקים יכולים, מרצונם החופשי, לבטח את פקדונות הציבור שברשותם על ידי הצטרפות לתוכנית ותשלום פרמיה שנתית כפונקציה של גובה הפקדונות המבוטחים. כל בנק יכול כמובן להחליט שלא להצטרף לתוכנית, אבל יש לי כמה וכמה גשרים למכור למי שבוחר לחסוך בבנק שכזה.

לא תופתעו לגלות שאין בישראל ביטוח פקדונות. כלומר, אין ביטוח דה-יורה, יש ביטוח דה-פקטו: הממשלה דאגה אד-הוק למפקידים במקרים שבנקים כשלו (בנק צפון אמריקה, הבנק למסחר ועוד) אבל לא מכוח חוק או נוהל, אלא מכוח החלטה ספציפית. נקל לתאר מה עלול לקרות במקרה של קריסת בנק ישראלי נוסף. האם המדינה תציל שוב את החוסכים? הקריסות הקודמות היו של בנקים קטנים ודרשו סכומים קטנים, שלא העיקו יתר על המידה על הקופה הציבורית. מה אם הקריסה הגדולה תהיה של בנק בינוני, או גרוע מכך של בנק גדול? האם המדינה תשפה את כל החסכון, או רק עד לסכום מסוים? ומה עם פקדונות של תושבי חוץ? האם הם יזכו לאותו טיפול כמו אלו של אזרחי ישראל?

על כל השאלות הללו אין תשובה כי אין כאן ביטוח פקדונות מסודר אלא רק האמונה הישראלית כל כך ש״יהיה בסדר״. לא תופתעו לגלות שרוב מדינות ה-OECD בחרו לחוקק מנגנון כזה או אחר של ביטוח פקדונות, מה שהופך את ישראל ליוצאת דופן בעניין הזה. בקבוצת הייחוס של ה-OECD רק בישראל ובניו זילנד אין ביטוח פקדונות קבוע (בניו זילנד יש מכוח הוראת שעה).

טבלה

בעבר היו מספר נסיונות להנהיג בישראל ביטוח פקדונות, אולם כולם עלו בתוהו. לאחרונה דנה בדבר הוועדה להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים (ועדת שטרום) והמליצה לחוקק ביטוח פקדונות הדומה למודל האמריקאי (כלומר מבוסס הון ומבוסס סיכון). זאת, למרות התנגדויות מחוגים מסויימים וביניהם קולות במשרד האוצר שחששו שהדבר יגרום להורדת דירוג ההון של מדינת ישראל. ראו, למשל, את כתבתה של מירב ארלוזורוב בנדון.

עד כה לא השתנה המצב החוקי, למרות המלצות ועדת שטורם והחלטות ועדת שרים בנדון. יכול להיות שעם פרוס השנה החדשה הגיעה העת לתת את דעתנו הקולקטיבית גם על הנושא הזה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

גילי גולנדר

המיזם שהחל כקטלוג אופנה והפך לעורך תמונות במובייל

גילי גולנדר שילבה את אהבתה לאופנה ולמחשבים - ובנתה, יחד עם שותפיה בבזארט, כלי לעריכת תמונות במובייל ■ הצמיחה המהירה של המיזם, היא הסיבה שגילי גולנדר, אחת משתי המראיינות ב"סטארטאפיסטיות", עוזבת לטובת הפרק הבא בסיפור ההצלחה של המיזם שלה

כתבות שאולי פיספסתם

*#