יומן קריסה: מבט מבפנים על לילה אחד לפני 8 שנים ששינה את ההיסטוריה

בזמן המשבר הייתי מנהל תיקים בקרן גידור בינונית; אני מוכן להתערב שאף אחד מכם לא שמע עליה. ניהלתי ישירות כשני מיליארד דולר באסטרטגיות לא ממש קונבנציונליות, אבל לא על זה נדבר היום

הסוחר מוול סטריט
הסוחר מוול סטריט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ליהמן ברדרס 15 בספטמבר 2008
צילום: AP
הסוחר מוול סטריט
הסוחר מוול סטריט

לפני שמונה שנים בדיוק, ב-01:30 אחר חצות שעון ניו יורק, 15 בספטמבר 2008, ביקש בנק ההשקעות ליהמן ברדרס את הגנת בית המשפט מפני נושיו במסגרת צ׳פטר 11 של חוק פשיטת הרגל הפדרלי, ונתן את האות לדרמה של ספטמבר-אוקטובר 2008, מה שאנחנו מכנים כיום The Global Financial Crisis.

בזמן המשבר הייתי מנהל תיקים בקרן גידור בינונית; אני מוכן להתערב שאף אחד מכם לא שמע עליה. ניהלתי ישירות כשני מיליארד דולר באסטרטגיות לא ממש קונבנציונליות, אבל לא על זה נדבר היום

מה שבאמת קשה לתפוש כיום, שמונה שנים אחרי, זה כמה היינו קרובים בימים שאחרי אותו סוף שבוע של ליהמן להתמוטטות כוללת של המערכת. אני לא מתכוון להתמוטטות של בנק אחד, ואפילו לא להתמוטטות של המערכת הכלכלית, אלא להתמוטטות של המערכת כולה. חלקנו עקבנו אחר המתרחש ביוון בשנה שעברה, כשהבנקים נסגרו והמדינה עמדה על סף קריסה; חלק מהתמונות היו קשות לצפייה. באותם שני סופי שבוע היינו קרובים לכך, לאזילת המזומן בכספומטים ולאובדן האמון בבנקים, אבל לא במדינה בת 10 מיליון תושבים, אלא במדינה העשירה בעולם, בת כ-305 מיליון תושבים.

המערכת הפיננסית האמריקאית היתה חזקה מספיק כדי להתמודד עם משבר הסאב-פריים של 2007, שבין היתר גרם להתמוטטות בנק ההשקעות בר סטרנס. היא גם היתה חזקה מספיק כד להתמודד עם משבר המשכנתאות שצבר תאוצה במהלך אוגוסט 2008, עד שהגיע לשיאו בסוף השבוע הראשון של ספטמבר כאשר הממשל האמריקאי נאלץ להלאים את ענקיות המשכנתאות פרדי מאק ופאני מיי ולהזרים לקופתן 200 מיליארד דולר.

המערכת הזו היתה אפילו חזקה מספיק כדי להתמודד עם פשיטת רגל נוספת של עוד בנק גדול, ליהמן ברדרס במקרה הזה (עם נכסים של 600 מיליארד דולר - פשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית). לראייה, ביום ראשון, 14 בספטמבר, ישבנו אני וחברי בכל רחבי ארצות הברית ליד מסכי המחשב והטלפונים כדי להיות מוכנים לפתיחת יום מסחר יוצא דופן שכמוהו לא הכרנו עד אז - וכולי תקווה שלא נשוב להכיר. ביום המסחר הזה, בערבו של יום ראשון, הורשינו לסחור אך ורק בפוזיציות שהיו לנו מול ליהמן ברדרס ואך ורק עם סוחרים אחרים שהיתה להם הפוזיציה ההפוכה מול ליהמן.

במלים אחרות, אם אני הייתי לונג על נכס כלשהו (מול ליהמן שהיתה שורט) וחברי היה שורט על אותו הנכס (מול ליהמן שהיתה לונג, ולכן החשיפה המצרפית של ליהמן היתה אפס), יכולנו במהלך יום המסחר המיוחד הזה לבטל את שתי העסקאות מול ליהמן, ובמקומן לרשום עסקה אחת שבה אני לונג וחבר שורט, כשליהמן לא נמצאת בתמונה בכלל. כל זאת, בתנאי שליהמן אכן תפשוט רגל באותו יום ראשון, מה שלא ידענו בוודאות בשעת המסחר עצמו. באופן כזה הצליחה המערכת לעקר חלק ניכר מהחשיפה שלה לליהמן, ולהקטין את הנזק שבפשיטת הרגל שלה.

אבל אותה המערכת לא היתה חזקה מספיק כדי להתמודד עם אובדן האמון של הציבור במערכת הבנקאות, תהליך שהחל בסוף השבוע של ליהמן ברדרס ותפס תאוצה בימים שאחרי, עם קריסתן של חברת הביטוח AIG והקרן הכספית (money market fund) The Reserve Fund שנתפשה בעיני משקיעיה כבטוחה לחלוטין. האירועים הללו גרמו לציבור למשוך מזומן ממי שנתפשו בעיניו כבנקים החלשים וכך להחליש אותם עוד יותר.

בסרט הקריסמס הקלאסי It's a Wonderful Life (1946) מתאר פראנק קאפרה פאניקה של משקיעים בבנק קטן, מה שנקרא בעגה המקצועית a bank run. המראות שאני וחברי ראינו באותם ימים של אמצע ספטמבר היו דומים להפליא למה שהתרחש אצל קאפרה, כשמפקידים משכו את חסכונותיהם מבנקים כמו וושינגטון מיוצ׳ואל, וואקוביה וסיטיבנק, שבהם איבדו את האמון - והפקידו את אותם החסכונות בבנקים חזקים יותר כמו ג׳יי. פי. מורגן ו-וולס פארגו, כשלעתים הסניפים היו ממוקמים בצד השני של הכביש.

לאובדן האמון של הציבור בבנקים החלשים היו תוצאות הרות גורל: וושינגטון מיוצ׳ואל הגיע לחדלות פרעון, נתפס על ידי הרגולטור שלו - ונכסיו נמכרו לג׳יי פי מורגן; וואקוביה בנק נמכר בסופו של דבר לוולס פארגו - וסיטיבנק עמד על כרעי תרנגולת במשך תקופה ארוכה ונאלץ לקבל חילוץ מהממשל הפדרלי בסך של 45$ מיליארד; ואלה הם רק שלושה מהבנקים הרבים שהציבור איבד בהם את אמונו באותם ימים הרי גורל.

את בעיית האמון הזו הבינו היטב לא רק המשקיעים, אלא גם הרגולטורים וקובעי המדיניות. לא לחינם היה הצעד הראשון שלהם מכוון בדיוק להחזרת אמון המשקיעים: העלאת תקרת ביטוח הפיקדונות מסך של 100,000$ לחשבון לסך של 250,000$ לחשבון, ופרסום תוכנית לביטוח נכסים של money market funds כדוגמת The Reserve Fund שקרסה. שני הצעדים הללו לא הספיקו, כמובן, כדי להחזיר את אמון הציבור במערכת ולסיים את המשבר, אבל הסימבוליקה ברורה.

הלקח שלי מכל זה היה פשוט. בעצם, הלקח שלי הוא דבר שידוע לכל אחד מאתנו, עוד מימי גן חובה. אמון (trust) הוא דבר שקשה מאוד לבנות, אבל קל מאוד לאבד. וכשהאמון אובד, הבסטה נסגרת.

את הטיוטה הראשונה של הטור הזה פתחתי ב״הטור הזה יהיה שונה מקודמיו, יותר סנטימנטלי ועם השלכות מזעריות לשווקים של היום״. מתברר שטעיתי בשני ההיגדים: הרבה סנטימנטליות אין פה, וההשלכות לשווקים של היום לא היו יכולות להיות יותר משמעותיות. עם ריבית נמוכה/אפסית/שלילית, צמיחה נמוכה ושמונה שנים מאז המיתון האחרון (ברוב העולם), השווקים של 2016 תלויים בבנקים מרכזיים ובהבטחותיהם, אולי אפילו יותר מהתלות של השווקים של 2008 ו-2009 בממשלות ובבנקים המרכזיים.

כל עוד הגופים הללו נהנים מאמון הציבור, העסק ימשיך לעבוד. כשהאמון הזה ייעלם, אוי ואבוי.

הסוחר מוול סטריט

הסוחר מוול סטריט | הסוחר מוול סטריט

הכותב הוא מנהל קרנות שמשקיעות בניירות ערך שונים בארץ ובחו"ל. 17 שנה בתחום. סוחר במניות, באג"ח, באופציות, בנגזרות, בסחורות וברוב סוגי הנכסים הסחירים.

כתבות מומלצות

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות

דירה בהנחה

6,269 משקי בית זכו בהגרלה. אבל האם בכלל כדאי לקנות דירה בהנחה?

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט