היום שבו הבנקים האמריקאיים קיבלו 250 מיליארד דולר - בלי לבקש - הסוחר מוול סטריט - הבלוג של הסוחר מוול סטריט - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היום שבו הבנקים האמריקאיים קיבלו 250 מיליארד דולר - בלי לבקש

כך נהפך שר האוצר האנק פולסון מהקפיטליסט הגדול שהקדיש את חייו להגנה על השוק החופשי, לשר המתערב ביותר בשוק מאז השפל הגדול של שנות השלושים

34תגובות
שר האוצר האנק פולסון
בלומברג

חזרו אתי בדיוק תשע שנים אחורה, אל אחר הצהריים של ה-13 באוקטובר 2008. זה היה היום שבו ממשלת ארה״ב, כשהיא מיוצגת על ידי שר האוצר האנק פולסון ועוזריו הקרובים, ובתמיכתם של יושב ראש הפדרל ריזרב, בן ברננקי, טים גייטנר, נשיא הפדרל ריזרב בנק אוף ניו יורק, ושילה בייר, יושבת ראש ה-FDIC (תאגיד ביטוח הפקדונות הפדרלי), החליטה לחלק 250 מיליארד דולר לבנקים - שלא רצו את הכסף הזה.

ארה״ב מצויה באוקטובר 2008 בשיאו של משבר פיננסי חמור, והציבור מאבד את אמונו במוסדות הפיננסיים כמו בנקים, חברות ביטוח, וקרנות נאמנות. כתבי שוק ההון מתחרים זה בזה בסופרלטיבים שהם מעניקים (בצדק) למתרחש בשוק המניות: האם הירידה של היום היא התמוטטות, קריסה, או פשוט נפילת שערים בלתי נשלטת. חברות גדולות כבר הולאמו ו/או התמוטטו, והעתיד נראה שחור.

בפוסט הקודם, שדן בביטוח הפקדונות, תיארתי את הפגישה הלילית שבה בן ברננקי אמר למחוקקים שהם חייבים לפעול ומהר - אחרת לא תהיה להם כלכלה לדאוג לה בשבוע הבא. זה קרה כשפאולסון וברננקי ניסו לקבל את תמיכתם בחקיקת TARP, על הנייר תכנית לרכישת נכסים לא נזילים מן הבנקים כדי להקל על הבנקים להלוות כסף לאזרחי אמריקה הנאנקים תחת עול המשבר; בפועל צ’ק פתוח על סך 700 מיליארד דולר שבו יכול להשתמש הממשל לכל מטרה שירצה. אישור התכנית לקח קצת יותר זמן משקיוו פאולסון וברננקי, כיון שהמחוקקים בקונגרס דחו את הצעת החוק הראשונה (וגרמו לשוק המניות לרדת ב-10% בשעה) שבוע אחרי אותה פגישה לילית בקפיטול, ורק ב-3 באוקטובר אישרו בהצבעה השניה את החוק.

בראיון שנתן ב-2009 אמר פאולסון ״הלכנו לקונגרס עם הציפיה שנקנה (ב-700 מיליארד דולר שאישר לנו הקונגרס) נכסים לא נזילים, אבל התברר לנו שאנחנו צריכים משהו מהיר יותר וחזק יותר. ולכן שינינו את האסטרטגיה והחלטנו להזרים הון ישירות אל תוך הבנקים״. פאולסון קיווה שהזרמה ישירה של הון לבנקים תגביר את האמון של הציבור במערכת הבנקאות ותגרום לבנקים להלוות את הכסף לציבור, מה שיביא להתאוששות הכלכלה האמריקאית וליציאה מהמשבר. הוא החליט להתחיל מן הבנקים הגדולים, גם אלו שלא זקוקים לכסף, ולכפות עליהם את הזרמת ההון על מנת שלא תיווצר סטיגמה שלילית לבנקים שיבחרו בתמיכה פדרלית.

וזה מה שהביא באחר הצהריים של אותו היום תשעה מנכ״לים של המוסדות הפיננסיים הגדולים ביותר בארה״ב לחדר ישיבות במשרד האוצר האמריקאי שבוושינגטון. הם ישבו בצד אחד של שולחן ישיבות בסדר אלפאביתי של שמותיהם, אחרי שזומנו לשם באותו בוקר ממשרדיהם בניו יורק (למעט דניס קובאסביץ׳, מנכ״ל וולס פארגו, שנאלץ לטוס מסן פרנסיסקו) מבלי שהם יודעים מה נושא הפגישה ואחרי שהובהר להם שנוכחותם בה אינה מתבקשת אלא נדרשת. בצד השני התיישבו פאולסון, ברננקי, גייטנר, בייר, ועוזריהם. כולם הכירו אישית את פאולסון, שעד לפני שנתיים היה אחד מהם בכהונתו כמנכ״ל גולדמן סאקס.

פאולסון פתח ואמר לתשעת הבנקאים הבכירים שבחדר את מה שכל קורא עיתונים ידע היטב: מערכת הבנקאות נמצאת בצרות קשות. מה שהם לא ידעו, וכנראה שלא ציפו לו, הוא שפאולסון עומד להשתמש בצ׳ק הפתוח שקיבל מהקונגרס שבוע קודם לכן כדי להלאים (חלקית) את מערכת הבנקאות האמריקאית. מטון הדברים היה לכולם ברור שבניגוד לפגישות קודמות, כאן לא יהיה משא ומתן. זה טייק איט אור ליב איט, ואין אופציה טו ליב איט. חלק מהבנקאים ענו ״אבל אנחנו לא צריכים את הכסף, לא רוצים את הממשל כשותף בעסק שלנו, ולא רוצים את התנאים שאתם מציבים לנו״ (כדוגמת מגבלות על תנאי שכר וחלוקת דיווידנדים) ונענו באסרטיביות על ידי פאולסון (ששיחק פוטבול אמריקאי בקולג׳) ״אתם תקחו את הכסף״ תוך רמיזה לא מוסווית במיוחד אל עבר הרגולטורים, בייר וברננקי, שיושבים לצד פאולסון ונכונים לאכוף את רצונו במקרה הצורך.

תשעת הבנקאים קיבלו, איש איש, דף נייר שבו פורטו התנאים להזרמת ההון והסכום שכל בנק יקבל: 25 מיליארד דולר לכל אחד מג׳יי פי מורגן, וולס פארגו וסיטיבנק; 15 מיליארד לבנק אוף אמריקה; 10 מיליארד לכל אחד מגודלמן סאקס, מורגן סטנלי, ומריל לינץ׳ (שכבר הסכים להרכש על ידי בנק אוף אמריקה); 3 מיליארד לבנק אוף ניו יורק ו-2 מיליארד לסטייט סטריט.

נאמר להם להחזיר את הניירות, חתומים, לפני שהם עוזבים את וושינגטון באותו הלילה. בסך הכל הוצעו בצורה לא כל כך מנומסת באותו אחר הצהריים 125 מיליארד דולר לתשעה בנקים אמריקאיים. ג׳ון מאק, מנכ״ל מורגן סטנלי, היה הראשון שחתם על הנייר, מיד לאחר שקרא אותו. אחד הבנקאים העיר למאק שהוא חייב לקבל את אישור מועצת המנהלים (כלומר, נציגי בעלי המניות) לפני שהוא מתחייב בשם הבנק שלו בסכום כזה. מאק, שמעולם לא נודע בעידון סטייל מר אברהם אדיבי, המומחה לנימוסים והליכות, ענה ״אם זה לא מוצא חן בעיני מועצת המנהלים שלי, הם יכולים לפטר אותי״. עד סוף אותו הערב, כל התשעה החזירו את הניירות חתומים.

בשמונה וחצי שעון ניו יורק ביום שלישי, ה-14 באוקטובר, שעה לפני פתיחת המסחר ביום שאחרי הפגישה שתיארתי, התייצבו פאולסון וברננקי למסיבת עיתונאים כדי לדווח לציבור האמריקאי על הרכישה החדשה שביצעו בשמו.

פאולסון: ״בוקר טוב. היום אנחנו נוקטים צעד החלטי כדי להגן על כלכלת ארה״ב. אנחנו מצטערים על שנאלצנו לנקוט בצעדים הללו. הצעדים של היום הם לא מה שאי פעם רצינו לעשות, אבל הצעדים של היום הם מה שאנחנו חייבים לעשות כדי להחזיר את האמון במערכת הפיננסית שלנו… בעלות ממשלתית באיזושהי חברה פרטית בארה״ב היא פסולה בעיני רוב האמריקאים, ובכלל זה אני. (ומן הצד השני) מערכת בנקאות ללא גישה להון היא בלתי מתקבלת על הדעת״. וכך, הלאים פאולסון חלקית את הבנקים הגדולים בארה״ב, ונהפך באבחת תשעה צ׳קים ו-125 מיליארד דולר מהקפיטליסט הגדול שהקדיש את חייו להגנה על השוק החופשי, לשר האוצר המתערב ביותר בשוק מאז השפל הגדול של שנות השלושים. ואם זו לא אירוניה, אינני יודע מהי כן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

ביטקוין

ביטקוין הוא = מטבע בועה (בגימטריה, תבדקו)

האם יש משמעות לכך שלכל אחד מצמדי המלים ערך זהה בגימטריה? כמובן שלא ■ זאת התרומה הקטנה שלי לחגיגת ההבלים סביב הביטקוין ■ המטבע מייצר מעט פעילות ריאלית, אך הסכנה האמיתית לכלכלה העולמית היא עצירת ה"חגיגה", שתומכת בצמיחה ומגדילה התיאבון לסיכון

כתבות שאולי פיספסתם