פוסטים אחרונים

ענקיות הסלולר האמריקאיות עולות לזירה לסיבוב נוסף

AT&T, חברת הטלפוניה ההיסטורית בארה"ב, קמה כמונופול חזק ודורסני, ונהפכה בסופו של דבר לשבע חברות שנהפכו לשלוש. מהפכת הסלולר שינתה את התמונה - וכיום ארבע חברות מתחרות על הלקוחות האמריקאים. באילו דרכים הן בחרו להתקדם?

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. וקצת אחרי זה הוא ברא את מא בל (Ma Bell), הכינוי של חברת הטלפוניה ההיסטורית American Telephone & Telegraph, ששלטה ללא מצרים בשוק הטלפוניה האמריקאי עד לאמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. AT&T היתה מונופול חזק ודורסני, ששאב את כוחו מהעובדה שהורתו באלכסנדר גראהם בל, ממציא הטלפון השימושי הראשון, שרשם פטנט על המצאתו וייסד חברה שיישמה אותה.

ל-AT&T היתה היסטוריה ארוכה של חיכוכים עם רשויות הרגולציה האמריקאיות, כולל תביעה שהגיש משרד המשפטים האמריקאי ב-1974 כנגד החברה בטענה שהיא נוקטת פעולות לא חוקיות כדי למנוע תחרות בשוק הטלקומוניקציה. ב-1982 הסכים הממשל להצעת החברה להתפרק לשבע חברות (בפועל: להפסיק לתאם את הפעילות של שבע חברות בנות קיימות, ולהפוך אותן לעצמאיות) החל מה-31 בדצמבר 1983.

אשת עסקים מדברת בטלפון
© H. ARMSTRONG ROBERTS/Corbis
להמשך הפוסט

הפנתר השחור שעלול להדיח את נטפליקס

הסוחר מוול סטריט חוזר למניות דיסני שעשויה, אולי, להמציא את עצמה מחדש

בספטמבר האחרון הכו בפלורידה סופות הוריקן, ואני ניצלתי את הבמה שלי כאן כדי לכתוב פוסט על דיסני (סימול: DIS), אחרי שמחיר המניה ירד בשבוע של הסופה מכ-103 דולר לאזור 97 דולר. זה לא היה פוסט מפרגן במיוחד. לא המלצתי לקנות את המניה, אבל גם לא המלצתי למכור אותה בשורט. אמרתי שהיא יקרה מדי בעיני (עם מכפיל של x17.5 לחברת מדיה גדולה), וסיימתי את הפוסט באמירה "אני עדיין לא בשלב של שורט על דיסני, בגלל כל הסיבות שהזכרתי לעיל (…) אבל המניה יקרה מדי בשבילי, ולכן לא מדובר בהזדמנות קנייה. מה שכן, אפשר לדעתי למכור פוטים או פוט ספרדס (put spreads) כדי להוסיף קצת מזומנים לפורטפוליו".

בפרספקטיבה של שמונה חודשים, זו היתה עצה לא רעה. המחיר הנמוך ביותר שרשמה דיסני בשנה האחרונה היה 96.5 דולר לערך, כך שכל מי שהיה כותב פוטים מחוץ לכסף בעת פרסום הפוסט היה יוצא וידו על העליונה; צדקתי גם באמרי שזוהי אינה הזדמנות קנייה יוצאת דופן, כשהמניה הגיעה מאז עד לשיא של 111 דולר ונסגרה ביום שישי על  101 דולר, למרות ביצועים עסקיים לא רעים בכלל ומה שהתברר כנזק מינורי מהסופות של ספטמבר 2017.

הפנתר בהופעה מלאה. שליט בממלכה מתקדמת טכנולוגית
Matt Kennedy / Marvel Studios 20
להמשך הפוסט

מניית אפל עוד רחוקה מהשיא

התגובה החיובית של השוק לחדשות הרעות לכאורה שפירסמה אפל השבוע דווקא מאירה על החלקים הטובים בדו"חות

נדמה שאין צורך להציג את חברת אפל (סימול:AAPL) לקוראי הטור הזה. אחרי הכל, מדובר בחברה הציבורית בעלת שווי השוק הגבוה בעולם (לפחות עד שאראמקו הסעודית תונפק ב-2019; זה יהיה חלק מן הנושא של פוסט שיפורסם בהמשך השבוע). עם 931 מיליארד דולר נכון לסוף המסחר ביום שישי - זהו שיא של כל הזמנים עבור החברה שנוסדה ב-1976 כחברת מחשבים בשם Apple computer, אבל הפכה עם הזמן לחברת טכנולוגיה שהמוצר החשוב ביותר שלה הוא בכלל סמארטפון.

אפל עצמה הכירה בשינוי הזה ב-2007, כששינתה את שמה ל-Apple Inc. בדרך הלא-כל-כך ארוכה שעברה ב-42 שנות קיומה צברה לעצמה אפל מעריצים מושבעים, מה שגרם לכתב הבי.בי.סי. לכתוב ב-2011 ש"בעת הפתיחה של החנות החדשה של אפל בקובנט גרדן ראיתי מחזות שמתאימים יותר למפגש תפילה אבנגליסטי מאשר להזדמנות לקנות מחשב או טלפון".

כאמור, אפל נסחרת כיום בשיא של כל הזמנים של 183.83 דולר אחרי שמחיר המניה עלה בכמעט 14 דולר, ושווי השוק של החברה עלה בכ-80 מילארד דולר מאז פרסום הדו"חות הרבעוניים שלה לאחר סגירת המסחר ביום שלישי. לכאורה, אין פה שום דבר מעניין; הדו"חות היו מוצלחים, ומחיר המניה עלה. אה, לא?

אז זהו, שהסיפור טיפה מסובך יותר. נכון שהרווח הרבעוני עליו דיווחה החברה, 2.73 דולרים למניה, עלה בארבעה סנט על תחזיות האנליסטים ל-2.69 דולרים. אבל ההכנסות בפועל בסך 61.1 מיליארד דולר היו נמוכות מאשר התחזיות ל-61.15 מיליארד דולר, וגם מכירות האייפון – מוצר הדגל, ההוא שיצר יש מאין את קטגוריית הסמארטפון, אף שמבחינה מהותית כל התכונות שלו היו קיימות כבר במוצרים קודמים - היו נמוכות משמעותית מהתחזיות, 52.5 מיליון יחידות אל מול צפי ל-53 מיליון.

מנכ"ל אפל, טים קוק
בלומברג
להמשך הפוסט

מניית אפל עוד רחוקה מהשיא

התגובה החיובית של השוק לחדשות הרעות לכאורה שפרסמה אפל השבוע דווקא מאירה על החלקים הטובים בדו"חות

נדמה שאין צורך להציג את חברת אפל (סימול:AAPL) לקוראי הטור הזה. אחרי הכל, מדובר בחברה הציבורית בעלת שווי השוק הגבוה בעולם (לפחות עד שאראמקו הסעודית תונפק ב-2019; זה יהיה חלק מן הנושא של פוסט שיפורסם בהמשך השבוע). עם 931 מיליארד דולר נכון לסוף המסחר ביום שישי - זהו שיא של כל הזמנים עבור החברה שנוסדה ב-1976 כחברת מחשבים בשם Apple computer, אבל הפכה עם הזמן לחברת טכנולוגיה שהמוצר החשוב ביותר שלה הוא בכלל סמארטפון.

אפל עצמה הכירה בשינוי הזה ב-2007, כששינתה את שמה ל-Apple Inc. בדרך הלא-כל-כך ארוכה שעברה ב-42 שנות קיומה צברה לעצמה אפל מעריצים מושבעים, מה שגרם לכתב הבי.בי.סי. לכתוב ב-2011 ש"בעת הפתיחה של החנות החדשה של אפל בקובנט גרדן ראיתי מחזות שמתאימים יותר למפגש תפילה אבנגליסטי מאשר להזדמנות לקנות מחשב או טלפון".

כאמור, אפל נסחרת כיום בשיא של כל הזמנים של 183.83 דולר אחרי שמחיר המניה עלה בכמעט 14 דולר, ושווי השוק של החברה עלה בכ-80 מילארד דולר מאז פרסום הדו"חות הרבעוניים שלה לאחר סגירת המסחר ביום שלישי. לכאורה, אין פה שום דבר מעניין; הדו"חות היו מוצלחים, ומחיר המניה עלה. אה, לא?

אז זהו, שהסיפור טיפה מסובך יותר. נכון שהרווח הרבעוני עליו דיווחה החברה, 2.73 דולרים למניה, עלה בארבעה סנט על תחזיות האנליסטים ל-2.69 דולרים. אבל ההכנסות בפועל בסך 61.1 מיליארד דולר היו נמוכות מאשר התחזיות ל-61.15 מיליארד דולר, וגם מכירות האייפון – מוצר הדגל, ההוא שיצר יש מאין את קטגוריית הסמארטפון, אף שמבחינה מהותית כל התכונות שלו היו קיימות כבר במוצרים קודמים - היו נמוכות משמעותית מהתחזיות, 52.5 מיליון יחידות אל מול צפי ל-53 מיליון.

להמשך הפוסט

המהפכה העתידית בתחום הרכב מחכה לאינטל

אינטל חיפשה – בדיוק כמו מיקרוסופט – את ההזדמנות להמציא את עצמה בתחום חדש ■ המכונית האוטנומית היא חלק מהפתרון

ייתכן שכמו יוגי ברה, קוראי ייתקפו בתחושה של דז'ה וו בקריאת הטור של היום, כיון שבמובן מסוים הוא דומה לפוסט שדן במיקרוסופט, וביכולת שלה לנצל את המזומנים שהביזנס הקודם (ווינדוז ואופיס לשוק המחשבים הביתיים) שלה מייצרים על מנת ליצור את הביזנס הבא (מחשוב בענן). כל זאת משום שגם אינטל, שעליה אכתוב היום, נמצאת במצב דומה לשל מיקרוסופט, אם גם שלוש-ארבע שנים מאחוריה מבחינת הבשלות של השינוי שהיא עוברת ולכן במקום אחר לגמרי מבחינת הסיכון שהיא מציגה למשקיעים.

כמו מיקרוסופט, גם לאינטל יש פרת מזומנים שקשורה לשוק המחשבים האישיים. מדובר, כמובן, בשליטה שלה בתחום המעבדים, שבה היא מחזיקה אפקטיבית במונופול למרות הניסיונות של AMD להציע תחרות (בעיקר זולה יותר) למעבדים של אינטל ולמרות שאפל מייצרת בעצמה חלק ניכר מן המעבדים שבמוצריה.

כאמור, שוק המחשבים האישיים כבר לא צומח במהירות, אם בכלל. הימים הטובים של שנות השמונים והתשעים חלפו להם (בדיוק כמו השיערות שלי) וכיום אנחנו בעולם שבו יש תחליפים כמו טאבלטים וסמארטפונים שמאפשרים כמעט את כל הפונקציונליות של המחשב האישי, אבל נגישים וניידים הרבה יותר. אינטל הבינה את זה די מזמן, וחיפשה – בדיוק כמו מיקרוסופט – את ההזדמנות להמציא את עצמה בתחום חדש, וגם כאן זה קרה תחת שרביטו של מנכ״ל חדש, בראיין קראזניץ׳. במקרה של אינטל, מדובר בעצם במספר תחומים חדשים: בינה מלאכותית, data centers, אבל אולי יותר משני אלה תחום הנהיגה האוטונומית (autonomous driving), אליו נכנסה בסערה עם רכישת מובילאיי הישראלית לפני כשנה.

אם להאמין לתחזיות של וול סטריט, הנהיגה האוטונומית היא הטרנד של העתיד. כמעט כולם – החל מהבנקים וחברות הביטוח, עבור בחברות הרכב, וכלה בסטארטאפים וקרנות הפרייבט אקוויטי – סבורים שבעתיד ייעלם כליל מקצוע הנהג (כדוגמת נהג משאית, נהג אוטובוס, נהג מונית/אובר/ליפט) וגם הנהיגה הפרטית (הכנס לרכב, סע לעבודה או לסופר) תיעלם כליל; במקום כלי הרכב שאנו מכירים ישתלטו בהדרגה על הכבישים מכוניות אוטונומיות, שידעו להגיע ממקום למקום בבטחה ובזהירות.

 מנכ"ל אינטל, בריאן קרזניץ' ומייסד מובילאיי, אמנון שעשוע בנאום הפתיחה של תערוכת ה-CES בווגאס
להמשך הפוסט

האם מיקרוסופט מסוגלת להמציא את עצמה מחדש?

חברת הענק בולטת בינתיים כאי של יציבות, אבל ההאטה בפעילות הכלכלית בוא תבוא

נומינלית, הפוסט של היום הוא על מיקרוסופט (סימול: MSFT), חברת הענק שכולנו אוהבים לקלל ולשנוא כשמופיע המסך הכחול של המוות (the blue screen of death). שתי דקות לאחר שסיימנו לעבוד על מסמך חשוב ובדיוק לפני שנזכרנו לשמור אותו. או לפחות ככה זה היה לפני שמיקרוסופט התקינה במוצרים שלה autosave כדיפולט.  אבל בפועל, הפוסט של היום הוא על הסיפור העתיק של להמציא את עצמך מחדש אחרי שמיצית את עצמך בדבר מה, כשהגעת לטופ, וכבר ברור לך שסיכויי הצמיחה בו הם קלושים.

זה מה שקרה למיקרוסופט, ששלטה בשוק ה-PC כל כך הרבה שנים עד שבעצם נדמה כאילו היא המציאה אותו, ולא (כמו שקרה במציאות) מצאה את עצמה נהנית משגיאה עסקית קולוסלית בסדר גודל של אחת לדור של IBM (של מי? אתם שואלים ובצדק) שבנתה את המחשבים האישיים הראשונים, אבל החליטה שמערכת ההפעלה היא לא דבר כל כך חשוב ואפשר להעניק את הפיתוח שלה (ואת הבלעדיות על מערכות הפעלה לפלטפורמת ה-IBM PC) לחברה קטנה מסיאטל שמעולם לא פיתחה מערכת הפעלה. כך נולד ה-MS/DOS, והשאר היסטוריה. או שוק עיבוד התמלילים/גיליון אלקטרוני/וכו׳, שבו כל מוצר התפתח לאיטו כשהוא נשלט על ידי חברה אחרת (מישהו זוכר את בורלנד והלוטוס 1-2-3 שלה? או את ויזיקאלק?) עד שבאו החברים מרדמונד, וושינגטון, והציעו את מיקרוסופט אופיס. אנד דה רסט איז היסטורי, מיי פריינדז.

אלא ששוק המחשבים האישיים הגיע לרוויה, ואז התחיל לרדת כשעוד ועוד פונקציות עברו לטאבלטים/סמארטפונים/וכו׳. מיקרוסופט עשתה מאמץ לא קטן (קרי: ביזבזה הרבה כסף) על ניסיון להציע פלאפונים (שנכשלו) וטאבלטים (ה-surface הוא אחלה מוצר, אף שאת הפוסטים שלי אני כותב על אייפד), אבל מראש לא היה לה סיכוי להגיע באף אחד מהסגמנטים הללו לרמת השליטה שהיתה לה בשוק ה-PC. בשפה העסקית, היא הגיעה לפלטו (Plateau) בואכה תחילת הירידה. ב-2014, במקום לקפל, הם החליפו מנכ״ל, כשסטיב באלמר (אחד מן העובדים המוקדמים של מיקרוסופט שירש את ביל גייטס בכסא המנכ״ל ב-1998) עזב ובמקומו קודם סאטייה נאדלה, במהלך ששימח מאוד את וול סטריט (המניה עלתה בכ-4% ביום ההכרזה).

נאדלה קיצץ במספר יוזמות של באלמר, קידם מאוד אחרות, ובאופן כללי הביא שקט לחברה אחרי כהונתו הצבעונית של באלמר ואפשר לה לשמור על הבכורה בשוק ה-PC ובמקביל והסיט את הפוקוס של החברה לשוק הצומח של מחשוב ענן (cloud computing). תחת הנהגתו של נאדלה כמעט שילשה המניה את שוויה בקצת יותר מארבע שנים, למרות שהבכורה בתחום הענן שמורה, עדיין, לאמאזון (סימול: AMZN).

מיקרוסופט
Elaine Thompson/אי־פי
להמשך הפוסט

מתומחרת בחסר: למה מניית החברה שנהנית מהביקוש הגובר למחשוב מפלרטטת עם התחתית?

החברה ספקית מוצרים לסקטור המוליכים למחצה והננו-אלקטרוניקה, שבו הביקוש לא קשור בהכרח רק למצב מחזור העסקים, אלא גם למגמה ארוכת הטווח של העמקת השימוש בטכנולוגיה בעולם המודרני

הפוסט של היום מוקדש ל-KLA-Tencor (סימול: KLAC), חברה תעשייתית עם שווי שוק של 16 מיליארד דולר, שכנראה מוכרת לקורא העברי בעיקר בשל הרכישה של חברת אורבוטק "שלנו" תמורת 3.4 מיליארד דולר (בעסקה של מזומן ומניות) במארס האחרון - רק חודש לאחר שהודיעה (כמו בכל שנה מאז 2009) על העלאת הדיווידנד שהיא מחלקת לבעלי המניות. לכאורה, החברה במצב מעולה, לא? מגדילה את הדיווידנד ובמקביל רוכשת חברה שמשלימה את הפעילות שלה, מה יכול להיות רע?

נתחיל עם מה ש-KLAC עושה. החברה ספקית של מוצרים לסקטור המוליכים למחצה (semiconductors) והננו-אלקטרוניקה. מדובר במערכות ייצור ובדיקה של הצ'יפים שנמצאים בכמעט בכל יישום אלקטרוני שמוכר לנו. לכן – כמו לאם ריסרץ' שעליה דיברתי לפני כמה ימים – גם טנקור נמצאת בראש שרשרת הייצור של מגוון ענק של מוצרים שהביקוש להם עולה באחרונה, ביחד עם הדרישה לאוטומציה ולמחשוב של שירותים רבים. במילים אחרות, מדובר בביקוש שלא קשור בהכרח רק למצב מחזור העסקים, אלא גם למגמה ארוכת הטווח של העמקת השימוש בטכנולוגיה בעולם המודרני. ביג דאטא, בינה מלאכותית, מכוניות אוטונומיות - כל אלה צריכים עוד ועוד כוח מיחשוב, ובתחילתו של כמעט של משפט שמחשב בסופו יש מוצר של KLA-Tencor.

מוליך
להמשך הפוסט

פירוק, מיזוג - ושוב פירוק: הפעלול המסוכן שיזניק את המניה ביותר מ-20%

לא בכל יום קורה שחברת ענק מתאחדת עם המתחרה הגדולה שלה, כשמראש מוסכם כי מיד לאחר המיזוג יוחל במהלך של פירוק החברה המשותפת לשלוש חברות עצמאיות ונפרדות ■ בהנחה שהעולם לא יתדרדר למלחמת סחר, האפסייד של המהלך בשנה הקרובה צפוי להיות מהותי

לא בכל יום קורה שחברת ענק מתאחדת עם המתחרה הגדולה שלה, גם היא חברת ענק, כדי ליצור את החברה הגדולה בעולם בתחומן מבחינת מכירות, כשמראש מוסכם כי מיד לאחר המיזוג יוחל במהלך של פירוק החברה המשותפת לשלוש חברות עצמאיות ונפרדות.

זה בדיוק מה שקרה לדאו קמיקל (Dow Chemical) ולדופונט (DuPont De Nemurs) שהתמזגו בסוף אוגוסט 2017 ליצור את דאודופונט (סימול: DWDP) - חברת המוצרים הכימיים הגדולה בעולם מבחינת היקף המכירות (גדולה יותר מ-BASF הגרמנית) - רק על מנת להתפרק. כן, הצדדים היו יכולים להיות יצירתיים יותר מבחינת בחירת השם לחברה המאוחדת, אבל היתה להם סיבה טובה ללכת על הבנאלי: הם הרי רוצים להתפרק בהקדם לשלושה חלקים, שלאחד מהם יקראו (שוב) דאו קמיקל, לשני יקראו (שוב) דופונט, ולשלישי יקראו קורטיבה אגריסיינס (Corteva Agriscience).

אנדרו ליבריס, מנכ"ל ויו"ר דאו קמיקל
Michel Euler/àéÎôé
להמשך הפוסט

בין עשן המנגלים לעשן הסיגריות: החגיגה של תעשיית הטבק נגמרה

הודעה של פיליפ מוריס על התוצאות העסקיות שלה הביאה לירידה חדה של 15.5% - לא דבר של מה בכך עבור חברת ענק שפועלת בתעשיית הסיגריות. האם אנחנו הולכים לקראת עולם נקי מעשן ומחברות סיגריות, או שאלו יצליחו להתאושש ולחזור לרמת הרווחיות הגבוהה?

תעשיית הסיגריות היא נושא מעניין במיוחד מבחינת משקיעים, ואני קצת מתפלא שעד עכשיו לא הגעתי לזה. כנראה שהגיע הזמן, So let's go. ביום חמישי שעבר, כשעם ישראל שהה בינות למנגלים, הודיעה חברת פיליפ מוריס אינטרנשיונל על התוצאות העסקיות שלה. איך נאמר, זה היה כואב, והמניה ירדה ב-15.5% בנפח מסחר של כמעט פי שבעה מן הממוצע.

לא מדובר בחברת ביוטק, שבה השוק מצפה לתנודות חריפות או משהו בסגנון; זוהי חברת ענק (שווי שוק אחרי הירידה - 127 מיליארד דולר) שהפעילות שלה ידועה, שמוכרת בסגמנט עסקי שקיים כבר מאות שנים (למרות שלאחרונה קיימים בו חידושים טכנולוגיים לא פעוטים) ושנתונה לסד רגולטורי לא פשוט.

סיגריות
Michaela Rehle/רויטרס
להמשך הפוסט

המניה שיכולה לבשר על חזרתו של המיתון

אנליסטים שמים לב לחברת טכנולוגיה כמו לאם ריסרץ' לא רק בגלל העניין שיש להם במניה, אלא בגלל מה שהם יכולים ללמוד ממנה על מצב הכלכלה באופן כללי

בצעירותי טבע המאמן ושחקן העבר, מרדכי שפיגלר, את מטבע הלשון "נתניה ועוד 15" בהתייחסו למכבי נתניה של ה"פטרון" יצחק תשובה שצעדה בראש הטבלה, במרחק בטוח מהשאר, והבטיחה לעצמה את אליפות ישראל בכדורגל הרבה לפני תום העונה. אחד השחקנים בקבוצה, והחביב עלי מביניהם, היה הקשר בני לם, היום מאמן נבחרת ישראל בכדורגל חופים. עליו אני חושב כשאני מתייחס לחברה של היום, לאם ריסרץ׳ (סימול: LRCX).

לאם היא חברת טכנולוגיה שמייצרת מוליכים למחצה (semiconductors) שמשמשים לבניית מעגלים מודפסים. אלה אינם מוצרי צריכה ואני אמנע מלהכנס לפרטים טכניים, אבל הפעילות של החברה נמצאת בבסיס ה-supply chain של רוב המוצרים האלקטרוניים שאנחנו משתמשים בהם דבר יום ביומו, כמו אלה המיוצרים על ידי אפל (סימול: AAPL). לכן החשיפה של החברה היא למחזור העסקים הכללי; האטה בפעילות הכלכלית תגרום, בעקיפין, לירידה בביקוש למוצרי החברה. אנליסטים שמים לב לחברה כמו לאם לא רק בגלל העניין שיש להם במניה, אלא בגלל מה שהם יכולים ללמוד ממנה על מצב הכלכלה באופן כללי. האטה בביקושים למוצרים של לאם יכולה להיות הסנונית הראשונה שמבשרת האטה בצמיחה או אפילו מיתון.

לכן היה מאוד מעניין כשלאם דיווחה על התוצאות העסקיות שלה ביום רביעי האחרון (יום הזיכרון). על פניו, התוצאות היו מעולות: ההכנסות היו 2.89 מיליארד דולר לעומת תחזית ל-2.85 מיליארד דולר, כשזוהי עלייה של 34% מנתוני השנה שעברה. הרווח (המתואם) היה 4.79 דולרים למניה, לעומת תחזיות ל-4.36 דולר, עלייה של 71% (!) מנתוני השנה שעברה.

התחזית לשנה הבאה עומדת על הכנסות של 3.1 מיליארד דולר ורווח של 5 דולר למניה, לעומת תחזיות ל-2.91 מיליארד דולר ורווח של 4.59 דולרים למניה. לכאורה, תוצאות עסקיות מעולות, הרבה מעל לתחזיות בכל התחומים, המניה אמורה לעלות, לא? אז זהו, היא ירדה - 4% ביום רביעי ועוד 6.5% ביום חמישי, לפני שהתייצבה בעלייה של פחות מאחוז ביום שישי. מה קורה פה אתם שואלים? גם אני.

טכנולוגיה בכף יד
Shutter999 | Dreamstime.com
להמשך הפוסט

מי יחליף את פלוג? תלוי איזו מדינה אנחנו רוצים להיות

בדמוקרטיות המערביות שאנחנו שואפים להידמות להן נשמרת בקפדנות ההפרדה בין החלק הפיסקאלי, שעליו מופקד משרד האוצר, לבין החלק המוניטרי, שעליו מופקד הבנק המרכזי ■ חשוב שהדיון בזהות המחליף או המחליפה של פלוג יישאר ענייני - ולא יהפוך לוויכוח אישי ולמאבק כוחות

הפוסט של היום נכתב ביום שלישי אחר הצהריים, כמה שעות לפני שהתוגה של יום הזיכרון משתלטת על הארץ, לפני שאנו עולים לבתי הקברות לפקוד את יקירינו, ולפני שאנחנו עוברים במעבר חד מאין כמוהו לחגוג את היותנו כאן. במילים אחרות, קצת לפני שטרדות העולם הזה נדחקות מפני מה שמייחד – לטוב ולרע – את דורנו מהדורות שקדמו לו, אלפיים שנה של דורות שקדמו לו ללא עצמאות וריבונות ומדינה.

ולכן, ברשותכם, אני לא אתייחס היום למניה כזו או אחרת, אלא לסוגיה שנוגעת לצד הכלכלי של היותנו כאן כדמוקרטיה מערבית. במדינות כאלה, שאנחנו רוצים להיות כמותן ולרוב אנחנו מצליחים, הצד הכלכלי של פעולת הממשלה מורכב משני חלקים: החלק הפיסקאלי והחלק המוניטרי, וההפרדה ביניהם נשמרת בקפדנות.

על החלק הפיסקאלי – הכנסות המדינה והוצאותיה, על כל המשתמע מכך – מופקד משרד האוצר, באישור הממשלה כולה. משרד האוצר הוא גוף מקצועי שבראשו עומד השר (שהוא, לרוב, איש פוליטי) והחלטותיו נתונות ברובן לאישור הממשלה שמורכבת מפוליטיקאים. החלטות האוצר מושפעות משיקולים פוליטיים: איך לחלק את נטל המס? איזו התנהגות של אזרחים (לדוגמה, התיישבות באיזור קווי העימות) לעודד באמצעות הקלה במיסוי ועל איזו התנהגות (לדוגמה, עישון סיגריות או צריכת אלכוהול) להקשות באמצעות מיסוי מוגבר בתקווה שהאזרחים יבחרו להימנע ממנה? אילו דגשים לתת בשימוש בתקציב המדינה: האם להעדיף את הקטנת החוב הלאומי על מנת להקל על הדורות הבאים או את צמצום הפערים החברתיים בדור הנוכחי? בדמוקרטיה מערבית מוסכם ששיקולים פוליטיים מעורבים בכל ההחלטות הללו, ושאחת למספר שנים (ארבע, במקרה הטוב) מקבלי ההחלטות עומדים לדין הבוחר ונותנים לו דין וחשבון.

בצד המוניטרי – קבלת ההחלטות בנוגע להיצע והביקוש לכסף, וכתוצאה מכך קביעה במישרין ובעקיפין של מחיר הכסף – מופקד הבנק המרכזי, בנק ישראל. בדמוקרטיה מערבית מקובל שהבנק המרכזי מקבל את ההחלטות שלו משיקולים מקצועיים בלבד, ללא כל שיקולים פוליטיים, וזאת למרות שההשפעה של החלטות הבנק המרכזי על המערכת הפוליטית הן ניכרות. למשל, הבנק המרכזי יכול להוריד את הריבית במשק ולעודד צמיחה לטווח קצר (מה שיכול, למשל, להועיל לממשלה שעומדת לפני בחירות) במחיר אינפלציה מזיקה מאוחר יותר. העצמאות הזו אמורה להישמר בקפדנות על ידי הפרדה ככל האפשר בין בנק ישראל לבין שאר הזרועות של הרשות המבצעת, ובמיוחד משרד האוצר. יוצא הדופן הבולט לעניין זה הוא תהליך מינוי נגיד הבנק. כדי להדגיש את הממלכתיות והעצמאות של בנק ישראל, הנגיד מתמנה על ידי נשיא המדינה לאחר המלצת הממשלה לתקופה בת חמש שנים. הממשלה, כמובן, רשאית וצריכה לשקול כל שיקול ענייני בבואה לבחור בנגיד בנק ישראל.

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, תסיים את כהונתה בנובמבר הקרוב, לאחר חמש שנים וחצי בתפקיד (כולל חמישה חודשים כממלאת מקומו של הנגיד הקודם, סטנלי פישר, שהתפטר לפני תום כהונתו). לפני מספר שבועות דיבר שר האוצר בגלוי על הבדלי התפיסות בינו לבין הנגידה, והביע את מורת רוחו מדו"ח בנק ישראל האחרון, שהביע בין היתר ביקורת כלפי תכנית "מחיר למשתכן" שלו כפתרון למשבר הדיור. ראוי להזכיר כאן כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה השבוע נתונים שמהם עולה כי מדד מחירי הדירות ירד במארס ב-0.3% - החודש החמישי ברציפות שבו לא נרשמת עלייה במחירי הדירות בישראל. השר הבהיר כי הנגידה לא תזכה לכהונה נוספת של חמש שנים, וכי מדובר בוויכוח ענייני על תפיסה כלכלית ולא בוויכוח אישי.

בחודשים הקרובים יתנהל תהליך הבחירה של הנגיד הבא. סמי פרץ סקר את המועמדים המוזכרים בבורסת השמות, כולל מי שנתפס כ"מועמדו של שר האוצר" ומי שנתפס כ"מועמדו של ראש הממשלה". נזכרתי בהתרשמות שלי משלושת הליכי המינוי האחרונים של יו״ר הפדרל ריזרב בארצות הברית. ב-2010 האריך הנשיא אובמה את כהונתו של בן ברננקי לקדנציה שניה למרות שמונה לתפקיד על ידי קודמו, הנשיא בוש. עם פרישתו של בן ברננקי מן התפקיד ב-2014 שקל הנשיא אובמה את מועמדותו של לארי סאמרס, שאותו הכיר אישית לאחר ששירת כיועץ הכלכלי שלו, אל מול מועמדותה של ג׳נט ילן, שאותה הכיר פחות, על אף שב-2010 מינה אותה לתפקיד סגנית היו"ר. אובמה מינה את ילן חרף ההיכרות האישית שלו עם סאמרס (מהיכרותי המועטה עם סאמרס וילן, זו היתה הבחירה הנכונה). ב-2018, כשדונלד טראמפ בחדר הסגלגל, נראה שילן לא היתה מועמדת לקדנציה נוספת – אולי כי היתה מסומנת כמינוי של אובמה, מה שכנראה לא הותיר לה סיכוי מראש. במקומה מונה ג׳רום פאואל, מינוי מקצועי וראוי של אדם בעל נסיון מתאים.

אני תקווה שהתהליך שיתרחש בחודשים הקרובים עד להחלטת הממשלה בנוגע להמלצתה לנשיא בדבר מינוי הנגיד הבא או הנגידה הבאה של בנק ישראל יהיה ענייני ולא אישי. אני מקווה שמנהיגינו הפוליטיים יתעלמו משאלות של "איש של מי הוא" ויתייחסו לעניין המקצועי, להתאמה לתפקיד של כל אחד מן המועמדים מבחינת הרקע והניסיון, ולמדיניות המוניטרית שהם צפויים להביא לתפקיד. חג עצמאות שמח.

בנין בנק ישראל
יעל אנגלהרט
להמשך הפוסט

הטילים של טראמפ: נחמדים, חדשים ומשגרים דיווידנדים

הסוחר מוול סטריט עובר לנוהל קרב ומכניס בין כוונות את תעשיית הנשק האמריקאית

התקיפה האמריקאית בסוריה בשישי בלילה היתה גם טבילת האש הראשונה של טיל חמקן חדש של חברת לוקהיד מרטין (סימול: LMT). מפציצי B-1B לא חמקניים (שטסו מחוץ למרחב האווירי הסורי) שיגרו 19 טילי JASSM אל מרכז מחקר ופיתוח של נשק כימי בפאתי דמשק, בנוסף ל-57 טילי טומאהוק לא חמקניים ששוגרו ממשחתות של הצי האמריקאי ששטו בים התיכון.

רק לפני שבוע איים שר החוץ הרוסי, שארצו תיירט את כל הטילים שיתקפו את סוריה, והנשיא טראמפ השיב לו בציוץ ש"הטילים יגיעו, והם יהיו נחמדים וחדשים וחכמים!" נראה שהחמקנות של הטילים היתה חשובה במיוחד לאמריקאים, כדי להבטיח שמתוך שני דברי הרהב שציטטתי כאן, דווקא אלה של נשיא ארה"ב יוכחו כנכונים - בעת שבה יוקרתו של הנשיא והעליונות הטכנולוגית של ארצות הברית עומדות שתיהן על הכף.

התקיפה האמריקאית בסוריה, בשבוע שעבר
HO/אי־אף־פי
להמשך הפוסט

הקשר של אסד להתאוששות הביטקוין - ומי ינסה להוריד אותו לקרשים?

האם הימים הטובים של הביטקוין חזרו? הבוקר רשם מחיר המטבע הדיגיטלי קפיצה נחשונית של כ-1,000 דולר - לשער של 8,000 דולר - לפני שנרגע והתייצב על כ-7,600 דולר, להשלמת זינוק של 12%

לא כתבתי על ביטקוין מאז שבתחילת דצמבר 2017 הסברתי מדוע לא מדובר במטבע (אגב, אני עדיין חושב כך). מאז זרמו הרבה מאוד מים בכל מיני נהרות; הייתי מזכיר נהר ספציפי – נגיד זה שקרוב לביתו של סאטושי נאקאמוטו, לו הייתי יודע איפה זה – אבל אסתפק בהערה על כך שכשכתבתי את הפוסט ההוא הביטקוין נסחר תמורת כ-15 אלף דולר, ומאז הספיק לנסוק שיא של 19 אלף דולר - לקראת סוף דצמבר 2017 - ומשם לקרוס לשפל של כ-6,750 דולר מוקדם יותר החודש - נפילה של 65% מהפסגה.

השבוע התפרסמה כאן כתבה מנומקת היטב שהצביעה על התפוצצותה של הבועה. בנק אוף אמריקה (סימול: BAC) שצוטט בכתבה, השווה את נפילת הביטקוין לבועות היסטוריות כמו הטוליפ מאניה (1637), חברת מיסיסיפי (1720),  חברת הים הדרומי (גם כן ב-1720) ועוד, והסיק שמדובר בבועה הגדולה בהיסטוריה מבחינת שיעור העלייה (הביטקוין עלה פי 20 במהלך 2017 ופי 60 במהלך 2017-2015). מבחינת היקף הנפילה (65% מהשיא, עד כה) יש לביטקוין עוד לאן לרדת בהשוואה לבועות שאוזכרו - שחלקן סיימו בהתרסקות של 100%.

ביטקוין
áìåîáøâ
להמשך הפוסט

האם וול סטריט עומדת לעלות בלהבות?

הרבעון הראשון מאחורינו, עונת דו"חות מוצלחים לפנינו, והסוחר מוול סטריט במצב רוח אופטימי

לפני כשבוע סתמנו את הגולל על הרבעון הראשון של 2018, רבעון שהתאפיין בתנודתיות קיצונית יחסית לשנים האחרונות. כל אחד משלושת החודשים של הרבעון הזה התאפיין בנושא אחד שעמד על סדר היום, ואחד בלבד.

בינואר התמקדו המשקיעים בשאלה האם לוח השנה התחלף מ-2017 ל-2018, כי מהתבוננות בשוק ההון שנסחר במגמת "more of the same" קשה היה להבחין בשינוי. מדד ה-SPX עלה בכ-7.5% בשלושת השבועות הראשונים של השנה, והתשואה על אג"ח מדינה אמריקאי ל-10 שנים עלתה מ-2.46% לאזור 2.8%, כל זאת על בסיס ההנחה שב-2018 נראה צמיחה כלכלית אצל כל חברות OECD (מה שנקרא בעגה Global synchronized growth) מה שיתרום לשוקי הון שייראו כהמשך של 2017 (כלומר תשואה של כ-20% בשוק המניות האמריקאי ויותר מכך ברחבי העולם, ותשואה חיובית בקושי לאג"חי מדינה, הכל במונחים דולריים), ולמרות הידיעה שהפד צפוי להעלות את הריבית הקצרה ב-0.75%-1% וששיפוע עקום התשואות של אג"ח מדינה אמריקאי משתטח והולך.

בובת דרקון בסין
רויטרס רויטרס
להמשך הפוסט

השופט שיקבע כמה שווה משחקי הכס

המיזוג בין איי.טי. אנד טי. לטיים וורנר, שלא אושר על ידי הממשל בארה״ב, הגיע לבית המשפט ■ אז האם שווה להשקיע במניית וורנר?

סוף סוף התפניתי לכתוב על המשפט שמעסיק את שחקני המרג׳ר ארביטראז׳ של וול סטריט כבר יותר מחודשיים, מאז התחילו הליכי ה-Pre-trial, וביתר שאת מאז שהחל המשפט עצמו בשבוע שעבר. הכוונה למשפט שמתנהל בפני השופט ריצ׳ארד ליאון בבית המשפט הפדרלי של מחוז קולומביה, בתיק שבו תובע משרד המשפטים האמריקאי כדי לעצור את המיזוג המוצע בין איי.טי. אנד טי. (סימול: T) וטיים וורנר (סימול:TWX).

במסגרת המיזוג המוצע מבקשת AT&T לרכוש את טיים וורנר בעבור כ-85 מיליארד דולר. זהו מיזוג אנכי (vertical merger), כלומר תהליך עסקי שבו חברה אחת רוכשת חברה שנייה שעוסקת בתחום שונה. לרוב מצויות שתי החברות בשלבים שונים של תהליך הייצור של אותו מוצר סופי, וההנחה היא שמיזוג ביניהן יאפשר סינרגיות עסקיות וחסכון במשאבים (כולל כוח אדם) ולא ישפיע על איכות המוצר המוגמר או על מחירו לצרכן. נדירים המקרים שבהם הממשל האמריקאי מתנגד למיזוג אנכי משיקולים של פגיעה בתחרות (בהסתמך על anti-trust laws).

לנה היידי
Helen Sloan / HBO / yes
להמשך הפוסט

כל הסיבות שבגללן בחיים לא אתקרב למניה של טסלה

עלייה המניה מטאורית היתה מבוססת על צמיחה שעדיין לא התגשמה וכרגע מרגישה כמו חלומות באספמיה; הסנטימנט של המשקיעים כבר השתנה, אבל אני לא מתכוון להמר נגד הקאלט של אלון מאסק. לאיש יש יחסי ציבור ועדת מעריצים, שמסוגלים לעשות את הבלתי אפשרי

הפוסט הפעם עומד לדון במניה שמעודי לא היתה לי פוזיציה בה - לא לונג ולא שורט - ובסיבות מדוע גם אין לי שום כוונה לפתוח בה פוזיציה. מדובר במנית הקאלט של אילון מאסק (שלאחרונה ביקר בישראל והעלה לחשבון האינסטגרם שלו צילום במצדה עם הכיתוב Live Free or Die, בדיוק כמו המוטו של מדינת ניו המפשייר), טסלה (סימול: TSLA). כידוע לכולנו כמעט, טסלה היא חברת הרכב החשמלי, האחסנה בסוללות הליתיום-איון, והפנלים הפוטו-וולטאיים (דרך חברת הבת סולארסיטי), שהותירה בצל את בטר פלייס של שי אגסי בדרכה לשליטה בשוק המכוניות החשמליות. בחודש שעבר ייצרה טסלה את המכונית ה-300 אלף שלה (מכונית הדגל Model S, הקרוסאובר Model X, והסדאן הקטן יותר Model 3) מאז תחילת הייצור ב-2012. לשם השוואה, קבוצת טויוטה ייצרה 10.5 מיליון מכוניות ב-2017.

הדבר העיקרי שמייחד את טסלה בעיני הוא העובדה שמעולם לא ראיתי מניית מגה-קאפ (אחרי הירידות, שווי השוק שלה הוא כ-45 מיליארד דולר) פופולרית כל כך, שנוהלה בצורה כל כך רעה כמו טסלה. לדוגמה, רכישת סולאר סיטי (חברה אחרת שבשליטת אלון מאסק) הקורסת, הותירה את הרושם הברור שמאסק מתייחס לטסלה ולבעלי המניות שלה כאל קופה קטנה שביכולתו לקחת לצורך כלשהו. שהרי מה לחברת מכוניות חשמליות ולפאנלים סולאריים לבית? דוגמה שנייה היא משישי האחרון: מיד כשנודע שה-Model X של טסלה שהתרסק ונשרף (כשהוא הורג את הנהג) על ה-101 בצפון קליפורניה היה על אוטו-פיילוט (ולכן התאונה באחריות החברה) צייץ אלון מאסק "Everything is better with fire". עיצרו לשנייה וחישבו על זה. דוגמה שלישית היא העובדה ששליש מהכנסות טסלה (ממכירת מכוניות וכו׳) יוצאות על שירות החוב של החברה. החברה בונה על צמיחה מהירה מאוד, ולצורך כך העלתה משמעותית את רמת החוב שלה, אבל אם הצמיחה הזו לא תגיע - החברה עלולה לקרוס תחת עומס החוב.

אילון מאסק במסיבת עיתונאים ב–2014.  הוא שואף ליצור שתל שיכניס את נושאו לאינטרנט
Jae C. Hong / AP
להמשך הפוסט

מי תנצח בתחרות הריצה של נייקי נגד אדידס

נייקי, המותג הלא-טכנולוגי החזק בעולם עם שווי שוק של יותר מ-100 מיליארד דולר, עקפה את תחזיות האנליסטים ברבעון האחרון ■ ב-2018 צפויה החברה להכפיל את גובה ההכנסות שרשמה ב-2008

לפני כעשרה ימים, באמצע כל הבלגן בשווקים - שכלל ארבעה ימים רצופים של תנודה של יותר מ-2% במדד ה-SPX - דיווחה חברת נייקי על התוצאות העסקיות שלה לרבעון האחרון (הרבעון השלישי של שנת המס 2018 של נייקי).

על פניו, התוצאות אינן מזהירות: הפסד חשבונאי של 57 סנט למניה. אחרי מבט נוסף, מתברר שהסכום הזה כולל הפרשה של 2 מיליארד דולר לצורך מיסוי בשל הרפורמה החדשה במס, וללא ההתאמה החד-פעמית הזאת מדובר ברווח של 68 סנט למניה - בדיוק כמו ברבעון הקודם. אנליסטים בוול סטריט ציפו לירידה של 23% ברווחיות החברה, ל-53 סנט. בשורת ההכנסות נרשם 8.98 מיליארד דולר - יותר מהתחזיות ל-8.85 מילארד דולר. בשבוע שחלף מאז פרסום הדו״חות, עלתה מניית החברה בקצת יותר מ-3%, לעומת מדד ה-SPX, שעמד במקום בתקופה המקבילה.

כריסטיאנו רונלדו. מפרסם את נייקי
REUTERS/Denis Balibouse
להמשך הפוסט

למה גם נתניהו מתעניין פתאום ברפואה דיגיטלית - ואיך המשקיעים יכולים לעשות מזה כסף?

הממשלה אישרה את התוכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, וזאת הזדמנות טובה לדבר על חברת התוכנה אינוויטיאה, ששואפת להיות "האמזון של שוק הגנום האנושי"

בחודשיים האחרונים עולה מדי פעם לכותרות נושא השימוש במאגר הנתונים הענק של מערכת הבריאות הישראלית לטובת ייעול השירות. עד כמה שאני זוכר, תשומת הלב הציבורית לעסק התעוררה בפגישתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם מנכ״ל חברת התוכנה הגרמנית SAP בדאבוס, בינואר 2018.

השניים דנו בפרויקט בסך מיליארד שקל, שנועד לקדם פיתוח רפואה מותאמת אישית ורפואה מונעת, על בסיס מאגרי המידע האדירים שעומדים לרשות קופות החולים הישראליות. נתניהו ציין בכמה נאומים, כולל בנאומו אתמול בפני ראשי מערכת הבריאות, שנושא ה״בריאות הדיגיטלית״ הוא מבחינתו מנוע צמיחה שיזניק את הכלכלה הישראלית קדימה; ולפני כמה ימים אושרה התוכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית פה אחד בממשלה.

אי־פי
להמשך הפוסט

מה מפחיד את מארק צוקרברג

הסוחר מוול סטריט קופץ ראש לקטסטרופת פייסבוק

מובטחני שקראתם אלפי מלים בשבוע האחרון על פייסבוק (סימול: FB), החל משערוריית המידע של קיימברידג' אנליטיקה וכלה בירידת מחיר המניה (13.7% בשבוע לחברת ענק ששווי השוק שלה לפני 10 ימים עלה בהרבה על חצי טריליון דולר). תקוותי היא שפייסבוק ומארק צוקרברג עוד לא יצאו לכם מכל החורים, ואתם בעניין של לקרוא עוד טור על המניה של חברת המדיה החברתית הגדולה בעולם (לפי שווי שוק). נתחיל כדרכנו בניסיון להסביר את שווי השוק העצום של פייסבוק ואת הייחודיות שלה.

מדובר כמובן במודל העסקי שלפיו החברה מוכרת פרסומות באתר Facebook.com, מבלי לשלם על התוכן שמושך את המפרסמים אליה (בניגוד, למשל, לעיתונים שמתחרים אתה על עוגת הפרסום ומשלמים על התוכן). במלים אחרות, פייסבוק מייצרת לעצמה הכנסות אדירות כשמרכיב ההוצאות שלה שונה מאוד (ונמוך) מזה של המתחרות שלה. אם זה לא מספיק, האתר יודע הרבה יותר על הגולשים שלה מאשר רוב האתרים המקבילים האחרים – למשל בזכות שימוש מושכל בביגדאטה - ולכן פייסבוק מקבלת תגמול גבוה יחסית מהמפרסמים.

מארק צוקרברג
בלומברג
להמשך הפוסט

הסוחר מוול סטריט משקיע בחברת טכנולוגיה שצומחת וצומחת וצומחת

מייסד Roku הוא יזם סדרתי שהספיק גם לכהן כסגן נשיא נטפליקס, ואחרי שעזב הצליח לגייס כסף מענקית התוכן ולסגור עמה עסקה ■ חודשיים אחרי ההנפקה זינקה מניית החברה פי שלושה - וגם האופק נראה ורוד

הפוסט של היום מוקדש לרוֹקוּ (סימול: ROKU) - החברה השישית שהקים אנת׳וני ווד, יזם סיליקון ואלי סדרתי. רוקו היא חברת טכנולוגיה\מדיה שמייצרת חומרה שמאפשרת סטרימינג של וידאו ואודיו מהרשת לטלוויזיה. פירוש שמה הוא המספר שש ביפנית.

רוקו נוסדה ב-2002 על-ידי ווד, וחמש שנים לאחר מכן הוא קיבל משרה כסגן נשיא נטפליקס (סימול: NFLX) במטרה לייצר חומרה שתאפשר סטרימינג ללקוחות נטפליקס. בעקבות כך הפכה רוקו ללא פעילה, אולם ב-2008, כשנטפליקס החליטה לא לייצר חומרה אלא להסתפק בהנגשת התוכן שלה ברשת, ווד עזב את נטפליקס וחזר לרוקו - תוך שנטפליקס נכנסת כמשקיעה תמורת 6 מיליון דולר.

נטפליקס. ספקית שירותי הטלוויזיה היחידה שתפעל באופן מלא
אי־פי
להמשך הפוסט