פוסטים אחרונים

עונת הדו"חות החשבונאיים בעיצומה והיום יש לי הזדמנות להדגים דבר שקורה לא פעם בשוק ההון. הדימוי של הסוחרים בשוק ההון, שטופח בהוליווד על ידי סרטים כמו "וול סטריט", הוא של גורדון גקו (מייקל דאגלאס) חסר העכבות והאיש חסר הסימפטיה לזולתו, שמתעניין רק בשורה התחתונה – שלו – ולא איכפת לו איזה סבל הוא גורם לאחרים. בהכללה, התיאור הזה די נכון, יש לומר.

אבל יש מקום אחד שבו סוחרי וול סטריט מלאי סימפטיה וחמלה, וזה הטרייד שאני מקדיש לו את הפוסט הנוכחי. לטרייד אפילו קוראים The Sympathy Trade, תאמינו או לא, והוא נפוץ במיוחד בעונת הדו"חות החשבונאיים. מדובר במקרה היחסית שכיח שבו חברה אחת, נקרא לה לצורך הנוחות STX, מדווחת תוצאות רבעוניות רעות במיוחד, או לפחות מאכזבות במיוחד יחסית לתחזיות האנליסטים. מחיר STX צונח באופן טבעי, כי החברה הרי פירסמה נתונים רעים, ועל המניה אומרים שהיא crapped the bed (אני מניח שהביטוי הזה לא דורש תרגום). ואז נכנסת לפעולה הסימפטיה, לא עבור מנית STX שדיווחה על התוצאות שלה ונפלה בדין - אלא למניות אחרות, של חברות דומות לה שלא בהכרח התפרסמו לגביהן חדשות, טובות או רעות. לצורך הנוחות נקרא למניה אחת כזו WDC. בעגה שלנו אומרים ש-WDC נופלת מתוך סימפטיה עם STX.

בשבוע האחרון זכינו לקרוא הרבה על שער השקל מול הדולר, בעיקר לאחר שביום שלישי התפרסמה הידיעה על העסקה המתרקמת בין מיקי גנור למערכת התביעה סביב האפשרות שיהפוך לעד מדינה בפרשת הצוללות. התגובה המיידית לידיעה היתה היחלשות מיידית של השקל בכ-2%, מרמה של 3.56 שקלים לדולר ל-3.63 שקלים לדולר. בניגוד לכותרות ולציוצים ביום שלישי אחר הצהריים, 2% הם לא ירידה חדה, על אחת כמה וכמה כשהיא נמחקת כמעט מיד (ראו גרף מצורף) והשקל חוזר לרמה של 3.58-3.57 לדולר.

אז מה קרה פה? הפרשנות המיידית היתה שנכונותו של גנור להיות עד מדינה בפרשה, המגיעה לכל הפחות לפתחה של הלשכה החשובה במדינה, היא התפתחות שלילית בכל הנוגע ליציבות השלטונית בישראל. כשמסתכלים על הגרף רואים משהו שנראה יותר כמו תגובת fat finger לידיעה חדשותית חשובה אמנם - אבל כזו שלא משנה סדרי עולם. ביום רביעי כבר פורסם שההיחלשות המינורית בשער השקל (מבערך 3.545 ביום שני בבוקר ל-3.58 ברביעי אחר הצהריים) היתה קשורה לעסקות מט"ח של חברות הגז הטבעי. בתוספת ל-fat finger שהוזכר לעיל, ולהתאוששות טכנית (dead cat bounce) משפל של 3.475 בסוף יוני (רמה שלא ראינו מאז ספטמבר 2014) זה כבר נשמע לי הרבה יותר סביר.

הפוסט של היום הוא לא על מניה, אלא על משקיע - וליתר דיוק על ז׳אנר של משקיעים: המשקיעים האקטיביסטים (activist investors). בתרבות המערבית מקובל לחשוב שאקטיביזם זה דבר חיובי: תוביל, תנהיג, תשנה את החלקים של המציאות שדרושים תיקון. המשקיעים האקטיביסטים הם אלו שלוקחים את הרעיון הזה ומממשים אותו בשוק ההון.

ברמת העיקרון, הם אלו שמזהים חברות שלא מוציאות לפועל את הפוטנציאל שלהן, ואז נכנסים לפוזיציה משמעותית בהן. לאחר מכן, הם יתחילו להפעיל לחצים על ההנהלה על מנת לשפר את הטעון שיפור, בתקווה שזה אכן מה שיקרה וכתוצאה מכך יעלה מחיר המניה, מה שיעלה את שווי אחזקותיהם בה.

הפוסט של היום יעסוק בשריד לתקופה ברברית שחלפה ועברה מן העולם. כן כן, אנחנו עומדים לדבר קצת על השקעה בזהב, אותה מתכת צהובה שסיחררה את דימיונם של אנשים ונשים משחר ימי האנושות וגרמה להם לעשות שטויות שלא יתוארו. הימים של ״הטוב הרע והמכוער״ חלפו עברו מן העולם, אף שכורי זהב ממשיכים לחפש אותו בפינות נידחות יותר ופחות של כדור הארץ, ולפעמים שורדים כדי לספר הרפתקאות מסמרות שיער על חוויותיהם.

מחיר הזהב כיום הוא פונקציה של ההיצע, שגדל בכמות קבועה יחסית כהיקף הכריה השנתית במכרות הזהב השונים בעולם, ושל הביקוש - שמתחלק לשלושה: תעשייה (כולל תכשיטים), שמירה על ערך (כולל בנקים מרכזיים), וספקולציה. נתחיל עם הביקוש התעשייתי: תכונות שונות של הזהב הופכות אותו למתאים לשימושים תעשייתיים שונים; למשל: המוליכות שלו הופכת אותו לחיוני במעגלים אלקטרוניים, והצבע, הברק, וההיסטוריה הופכים אותו לחומר גלם לתכשיטים. הביקושים לצרכים אלה הם קבועים בטווח הקצר, אף שבטווח הבינוני והארוך השיפור במצב הכלכלי בארצות שונות – כדוגמת הודו – מעלה את הביקוש העולמי לתכשיטי זהב.

היום נדבר על חברת בלו אייפרון (Blue Apron) - הסינר הכחול (סימול: APRN). מדובר בחברה צעירה מאוד שהוקמה באוגוסט 2012, ושנסחרת כחברה ציבורית בבורסה רק שישה ימים, מאז שהונפקה ביום חמישי 29 ביוני 2017.

בלו אייפרון היא חברת meal-kit, המוכרת לצרכנים מצרכים מוכנים כדי שיכינו לעצמם ארוחות גורמה-בריאות בבית. לדוגמה, נניח שהצרכן בוחר מתכון בשם Chicken Ramen with greens, soft-boiled eggs, and miso broth (ראו תמונה למעלה).  הוא יקבל לביתו את כל המצרכים הדרושים: איטריות ראמן, נתחי עוף מובחרים, ירקות, ביצים, רטבים, תבלינים, ואפילו יין שיינן איכותי שמתאים במיוחד לארוחה הספציפית הזו. (לטובת הפודי'ז מבין קוראי, אני מצרף גם לינק למצרכים הדרושים ולהוראות ההכנה; ההבנה שלי בהכנת אוכל מסתכמת בידיעה שאני לא יודע לבשל).

בספטמבר האחרון סיפרתי לכם על הקטסטרופה האינטרסלולרית של חברת אינטר-סלולר ת׳ראפיס (סימול: ITCI), שמנייתה צנחה בכ-65% ביום אחד לאחר שהתפרסמו תוצאות הניסוי שלב 3 שלה בתרופה הניסיונית לסכיזופרניה והתברר שהיא מועילה פחות מפלציבו, בעוד שהתרופה הנוכחית להתוויה הזו הועילה בניסוי הרבה יותר מהפלציבו. במלים אחרות, התרופה הניסיונית היא מה שסבתא שלי היתה קוראת לו גורנישט מיט גורנישט. בפוסט ההוא הבהרתי שאני לא משקיע, מתוך עיקרון, במניות ביו-פארמה מסביב לאירועים בינאריים (הצלחה/כישלון, במיוחד בניסויים קליניים) שאין לי יכולת לחזות מה יקרה בהם.

בשבוע שעבר נזכרתי בשנית בקטסטרופה של ITCI כשעיני שזפה במקרה ידיעה על תביעה ייצוגית שמגישות משקיעים בחברה נגד החברה על הונאה, בכך שלכאורה לא פירסמה כיאות נתונים בנוגע לסיכון שבתרופה המוצעת שלה לסכיזופרניה, ולכן הפרסומים שלה בנידון היו Material false and misleading at all times, מה שהוא עילה לפיצויים וכיוצא בכך. כמו תמיד, עורכי הדין לא מאחרים להצטרף לבלאגן כדי לנסות לזכות בליטרת הבשר שלהם (למען המשקיעים שנפגעו, כמובן!).

התרגום המילולי של FANG הוא שן חדה, במיוחד של בן למשפחת הכלביים כמו כלב או זאב. יש גם מי שהרפרנס המיידי שלו מהמונח פאנג הוא לדראקולה, הרוזן צמא הדם. אבל בשוק ההון, שאוהב קיצורים וראשי תיבות, FANG הוא קיצור למשהו אחר לגמרי, למנוע הצמיחה של שוק המניות האמריקאי בשנתיים האחרונות. מדובר בארבע חברות ענק – לכאורה חברות טכנולוגיה, אבל תיכף נראה שלא – שאחראיות לחלק ניכר מהרווחים של המשקיעים בשוק המניות האמריקאי.

ארבע  החברות המקוריות הן פייסבוק (סימול: FB), אמזון (סימול: AMZN), נטפליקס (סימול: NFLX), וגוגל (סימול: GOOGL). השם ניתן להן ב-2015, כשמחירי המניות שלהן התחילו לנסוק, לגמרי בלי קשר למה שקרה בכלכלה האמריקאית או בשאר שוק המניות. ב-2015, למשל, עלתה מניית פייסבוק ב-34%; נטפליקס ב-134% (מאה שלושים וארבעה אחוזים, זו לא טעות); אמזון ב-118% וגוגל ב-42%.

ביום חמישי בשבוע שעבר (29 ביוני) ירד מדד ה-S&P 500 ירד בכמעט 1%, מ-2,440 בסוף המסחר של יום רביעי ל-2,420 בסוף המסחר של יום חמישי, וזה היה המשך כמעט מושלם לנדנדה של השבוע שלקחה אותנו מ-2,440 (שני) ל-2,420 (שלישי) וחזרה כאמור ל-2,440 (רביעי). היו לרכבת ההרים הזו כל מיני סיבות, שאינן ממש מענייננו כרגע. אבל מה שעניין אותי במיוחד בשבוע הזה היה סקטור ספציפי, שממש לא התנהג כמו שאר השוק אלא התביית על כיוון אחד ודבק בו לאורך כל הדרך. אני מתכוון לסקטור הבנקים, שסגר באותו יום ארבעה ימים רצופים של עליות בזמן שהשוק כולו עלה וירד, כביכול ללא מטרה.

שבוע קודם, ב-22 ביוני, פירסם הפד את נתוני ה-Stress Tests, שאמורים לבחון – כלקח מן המשבר הפיננסי של 2008 וכחלק מחוק דוד-פרנק שנחקק בעקבות המשבר - את עמידות הבנקים הגדולים בארה"ב לתסריט של האטה חריפה בכלכלה ולהצביע על ליקויים הדורשים תיקון, אם יש כאלה. בין היתר נבדקים יחסי ההון השונים ויכולת הבנקים הגדולים (34 במספר) לספוג הפסדים כתוצאה מהאטה בכלכלה האמריקאית ולהמשיך להלוות כספים לציבור. כל 34 הבנקים עברו את המבחן בהצלחה (זו השנה השלישית ברציפות), ואכן מניות הבנקים לא הגיבו במיוחד לחדשות; מדד הבנקים BKX ירד בכ-0.70% באותו היום.  

הפוסט של היום לא יתייחס לאף מניה ספציפית, אלא לשוק המניות האמריקאי בכללו, ולצורך הנוחות אתייחס בעיקר למדד S&P 500. מקובל להניח שהמדד הזה, של 500 החברות הגדולות בשוק ההון האמריקאי (פחות או יותר), הוא המייצג ביותר של מה שקורה בשוק, ובוודאי הרבה יותר מאשר מדדים אחרים כמו הדאו ג'ונס, הנאסד"ק וכדומה.

הסיפור שלנו הוא מה שקורה שם, למניות, שלא מפסיקות לעלות, ותוך כדי כך מתעלמות מכל מה שקורה ברקע. דונלד טראמפ נבחר כנשיא מתוך קונצנזוס שנשיאות תביא לאי ודאות שתהיה גרועה לכלכלה? כמובן שהשוק עולה ב-4.5% בחודש שלאחר הבחירות. הנשיא נכנס לבית הלבן, ומבטיח הורדת מסים, דה-רגולציה והוצאה על תשתיות, אבל מבלי לצרף להצהרות פרטים קונקרטיים כלשהם? כמובן שהשוק עולה בכ-3.5% בחודש שאחרי ההשבעה. הזמן עובר ומתברר שהתוכניות האלה הן עורבא פרח, ושהנשיא כנראה עומד בפני חקירות בהקשר להתנהלותו לפני ואחרי הבחירות? לא נורא, השוק כבר עלה בכ-8.5% מאז תחילת השנה, כשהירידה החדה ביותר היא של 3.2% (!) בשלושת השבועות הראשונים של מארס.

קצת לפני תחילת יום המסחר ביום שישי הופתעו סוחרי וול סטריט לשמוע על העסקה המפתיעה והבלתי צפויה שבמסגרתה תרכוש אמזון (סימול: AMZN) את הול פודס מארקט (Whole Foods Market; סימול: WFM) תמורת 42 דולר למניה, או 13.4 מיליארד דולר. השלמת העסקה תהפוך את אמזון, החברה שבפועל המציאה את האונליין שופינג, לחברה עם נוכחות פיזית בכ-460 נקודת מכירה גדולות ברחבי ארה"ב, קנדה ובריטניה, ובמיוחד באזורים יקרים יותר. הול פודס היא רשת סופרמרקטים שמכוונת למגזר האפסקייל; לא לחינם היא נקראת לפעמים בצחוק Whole Paycheck. זוהי המקבילה של מגזר ה-49-18 בעולם הפרסום.

עוד רבות ידובר על הסיבות לרכישה של הול פודס על ידי אמזון; רוב מה שייכתב יהיה כנראה ספקולציה, במיוחד משום שאמזון לא ממש טרחה לכנס, כנהוג, מסיבת עיתונאים ביום שישי ולהסביר את הרציונל שמאחורי הצעד שלה. ברשותכם, אני לא אתמקד בשאלה הזו בפוסט הנוכחי, בעיקר כי אין לי מה להוסיף בשלב הזה (אולי בעתיד). אני כן רוצה לדבר קצת על מה שקרה מסביב לעסקה הזו בוול סטריט, ועל מה שזה אומר למשקיעים.

המשבר בענף הקמעונאות (Retail) בארה"ב לא פסח על אף אחת מהרשתות הגדולות, שהלחם והחמאה שלהן נאכלו על ידי אמזון בתהליך שזכה כבר לשם אמזוניזציה של המסחר. בתהליך הזה, אנשים מעדיפים לבצע רכישות מהסלון ולא לצאת לקניון או למרכז הקניות הקרוב; ההזמנה באמזון יכולה להגיע עד לפתח הבית למחרת היום, ובמקרים מיוחדים (למשל, בערים הגדולות) - עוד באותו היום. יתרה מכך, אין סימנים ברורים לשינוי במצב. אמזון מנסה לשפר את המצב התחרותי שלה ולהשביע את רצון הקונים מהר ככל האפשר על ידי שימוש ברחפנים.

כך, למשל, ירדה מניית מייסי׳ז (סימול: M), רשת בתי הכל-בו האייקונית, ב-60% מאז השיא שרשמה ביולי 2015; נורדסטרום (סימול: JWN), רשת כל-בו יוקרתיים, ירדה "רק" בכ-40% באותה תקופה; ובד בת׳ אנד ביונד (סימול: BBBY), רשת המוכרת בעיקר מוצרים לבית, ירדה בכ-42.5% באותה תקופה, כל זה כשאמזון (סימול: AMZN) עולה בטיפה יותר מ-100%. (גילוי נאות: לא החזקתי במניית אמזון מאז סוף 2013. במלים אחרות, אני אהבל).

הפוסט על אקספרס סקריפטס התפרסם בתחילת מארס, כשמחיר המניה עמד על כ-70 דולר; אז המלצתי על שורט מתון, משום שכלל חברות ה-Pharmacy Benefit Management נתקלו ברוחות אף – הניסיון המהותי להוריד את מחירי התרופות והתפישה שהמתווכים כמו חברות ה-PBM רק גוזרים קופונים על חשבון הצרכן הסופי – שיקשו עליהן להמשיך עם התכנית העסקית הנוכחית.

מאז מארס נסחרה המניה בירידה קלה, ונסגרה אתמול בשער של 67.25 דולר, אבל לאחר סוף המסחר אתמול הודיעה החברה שעוד לקוח גדול עזב אותה (לא הראשון, לפני כחודש וחצי איבדה החברה את החוזה לאספקת תרופות למבוטחים של חברת General Motors). החברה הודיעה שאנת׳ם (סימול: ANTM), אחת מחברות הביטוח הרפואי הגדולות בארה״ב, הודיעה לה על כוונתה לא לחדש את החוזה ביניהן כשיפקע בדצמבר 2019.

מחיר חבית נפט היה הבוקר 50 דולר (WTI), התאוששות קלה לאחר שהיא כבר נסחרה בקרוב ל-49 דולר ביום שישי. את ההתאוששות הזה רצוי לראות בהקשר של העלייה המרשימה בשערי נכסי הסיכון הבוקר, מאז שנודעו תוצאות סיבוב הבחירות הראשון בצרפת. אני בטוח שעמנואל מקרון שמח להיווכח שהסיכוי הריאלי שייבחר לנשיא צרפת ב-7 במאי פתר באחת את המתיחות הפוליטית באיטליה, את המתיחות הצבאית בצפון קוריאה (ראו עוד למטה), בטורקיה, בסוריה במזרח התיכון וברוסיה.ללא ספק זה מרשים.

נחזור טיפה אחורה, אל נובמבר 2016 ואל ההצלחה של אופ״ק/נופ״ק להסכים על מכסות ייצור מקסימליות לחברי הקרטל וליצרניות שאינן חברות לתקופה של שישה חודשים. במהלך החצי השני של נובמבר עלה מחיר חבית נפט מ-42 דולר ל-50 דולר בגלל ההסכם הנ״ל; התייחסתי לאפשרות שמחירי הנפט יעלו כתוצאה מהסכם, כספקולציה, בכמה פוסטים. במקביל עלו גם מחירי חברות האנרגיה האמריקאיות בין אמצע נובמבר לאמצע דצמבר.

הפוסט של היום מוקדש לאחד הבלוגרים החביבים עלי, מאקרו-מן זצ״ל. חלק ניכר מה שאכתוב פה הוא בהשראת דברים שמאקרו כתב לפני שש שנים, בנובמבר 2010, באחת הפעמים הקודמות שבהן הטמפרטורה בחצי האי הקוריאני עלתה, הלהבות חישבו להתלקח. כרגיל במקרים אלו, החלק השפוי של העולם רק קיווה שהכל יעבור בשלום ובקלות, החלק הפרשני של העולם ישב וכתב טורי פרשנות על מה שקרה ומה שעומד לקרות (עוד על כך למטה)/ ורק למשקיעים בשוק ההון לא היתה ברירה - הם היו חייבים להצביע עם הכסף: לקנות או למכור (זיכרו שגם לא לעשות כלום, ולהישאר במזומן זו הצבעה עם הכסף בעד מזומן).

קחו למשל את תעודת הסל של דרום קוריאה, iShares MSCI South Korea Capped ETF (סימול: EWY). ב-22 בנובמבר 2010 היה שערה 56.57 דולר, ונפח המסחר היה 2.3 מיליון יחידות. עד ל-23 התחממו העניינים, ובנפח מסחר עצום (8.1 מיליון יחידות) ירד שער המניה ל-53.50 דולר (ירידה של 5.5% ביום אחד). לפרשנים לא היתה ברירה, זו העבודה שלהם. חלקם כתבו מתוך ההכרה שאו שלא יהיה כלום או שתבוא פטריה גרעינית - ואז לא ישנה מה הם כתבו. אחרים כתבו את מה שהם חשבו שהקוראים שלהם ירצו לקרוא, ובודדים כתבו את מה שהם האמינו בו.

קיסטון (Keystone) הוא שמו של צינור נפט המחבר בין אלברטה שבקנדה לבין אתר אחסון הנפט הגדול שבקושינג, אוקלהומה (Cushing, OK) ולבתי הזיקוק לנפט הגדולים שבפורט ארת׳ור, טקסס, יוסטון, טקסס, ו-ווד ריבר, אילינוי. הצינור נבנה בכמה שלבים בין 2010 ל-2016. הוא זכה לתשומת לב הציבור כשהרחבה מוצעת שלו, Keystone XL, שהיתה אמורה לחבר בין אלברטה לבין סטיל סיטי שבנברסקה (במקביל לקו קיים שמחבר בין שתי הנקודות, אולם בתוואי קצר יותר ועם צינור בקוטר גדול יותר) נתקלה במחאות מצד תומכי איכות הסביבה ונהפכה לסמל המאבק בשינוי אקלים ובהסתמכות על דלק פוסילי.

משום שהתוואי המוצע חוצה את הגבול הבינלאומי בין ארה״ב לקנדה, הוא דורש אישור נשיאותי, וב-2015 סירב הנשיא ברק אובמה לחתום עליו ובכך עצר את הפרויקט. לנשיא דונלד טראמפ יש גישה שונה בנוגע להגנה על איכות הסביבה ולמאבק בשינוי האקלים, וב-24 בינואר 2017 הוא חתם על צו נשיאותי שמאשר את בניית ה-Keystone XL וכן צינור נוסף, Dakota Access. זהו לא הצעד האחרון בדרך להקמת הצינור, כי נדרשים עוד אישורים ברמת המדינה והפרובינציה, אולם זהו צעד משמעותי וחשוב.

בדרך כלל אני מספר לכם על עסקות של מיזוג בין שתי חברות, כשהשאלה היא אם המיזוג ייצא לפועל ואז השקעה בחברה הנרכשת במחיר נמוך ממחיר הרכישה תישא פירות. אבל מה קורה כשכבר ברור לכולם שהעסקה תצא לפועל – נגיד, כי הרגולטורים נתנו את ברכתם – ומחיר הרכישה כבר מגולם במחירי השוק? ברוב המקרים נאמר שהכסף כבר נעשה ועכשיו הסיפור כבר לא מעניין, ונעבור הלאה. לא? אז זהו שבמקרה שלנו, לא.

דופונט דה נמור (סימול: DD) היא חברת הכימיקלים החמישית בגודלה בעולם לפי שווי שוק. היא הוקמה ב-1802 כיצרנית אבק שריפה; אבל אחת התרומות החשובות שלה לעולם המודרני – לפחות לדעתי - הוא גז הפריאון, שבו עשתה שימוש פריג׳ידר (באותה תקופה חטיבה של ענק המכוניות ג׳נרל מוטורס) כדי ליצר את המקרר הראשון. והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. דופונט גם חתומה על הניילון, הקוולאר, ורוב החומרים שעומדים בבסיס הווסטים והשכפ"צים שמגינים על חיילים ושוטרים מפני דקירות. כיום מדובר בקונגלומרט עם שווי שוק של 69 מיליארד דולר עם פעילות בתחומי הפלסטיקה, חומרי האריזה, הכימיקלים לחקלאות והכימיקלים לתעשייה על סוגיה השונים, שנמנה על מדד הדאו ג׳ונס (שיוסד על ידי העיתונאי צ׳ארלס דאו) מאז 1935.

קוואלקום היא חברת היי-טק שבבעלותה טכנולוגיית תקשורת דיגיטלית בשם CDMA (Code Division Multiple Access) ופטנטים שבהם נעשה שימוש במוצרים – כמו טלפונים סלולריים - שמשתמשים בטכנולוגיה זו.

רוב ההכנסה של קוואלקום מגיעה מחטיבת הסמארטפונים שלה, שמוכרת צ׳יפים לטלפונים סלולריים. הסנאפדראגון – מערכת על צ׳יפ (System on Chip) לטלפונים סלולריים - היא אחת המערכות המובילות בשימוש לטלפונים מבוססי אנדרואיד; אבל לא רק: קוואלקום מייצרת את ה-radio modem של אייפון 7. היא נהנית מהמהפכה הסלולרית - הן ממכירת המוצרים שלה והן מהכנסות פסיביות (royalties), כשחברות אחרות מוכרות מוצרים שעושים שימוש בקניין רוחני (intellectual property) ששייך לה, בעיקר בטלפונים סלולריים שפועלים ברשתות 3G ו-4G. בקצרה, אם יש לכם טלפון סלולרי (ולמי אין?), סיכוי גבוה מאוד שלאורך שרשרת הייצור שלו מישהו שילם קצת כסף לקוואלקום, על רכיב שייצרה שמותקן במכשיר או על קניין רוחני שבבעלותה.

מה יותר גרוע בשביל בנק מאשר להתרסק ולהיעלם? להתרסק ולהיעלם כשאף אחד לא זוכר אותך. זה מה שקרה לבנק ההשקעות בר סטרנס (Bear Stearns; הסימול שלו היה – פעם – BSC) שנעלם מן העולם בסוף שבוע רחוק, בדיוק לפני תשע שנים, ב-14 במארס 2008, והיה הסנונית שבישרה על בואו של המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008-09. כמו שאומרים, מעשה שהיה כך היה.

בר סטרנס הוקם ב-1923, שרד את השפל הגדול של 1929, וב-2007 היה בנק ההשקעות החמישי בגודלו בארה"ב (ארבעת הבנקים הגדולים יותר היו ליהמן ברד׳רס LEH, מריל לינץ׳ MER, מורגן סטנלי MS, וגולדמן סאקס GS; רק שני האחרונים שרדו כישות עצמאית את המשבר של 2008-09). כל החמישה פעלו כבנקי השקעות ולא כ-Bank Holding Company, מה שאיפשר להם לפעול מחוץ למסגרת הרגולציה של הפדרל ריזרב או של אחד משלל רגולטורי הבנקאות האמריקאיים, ובאופן אפקטיבי להימנע מרגולציה בכלל. המינוף הממוצע של בנק השקעות היה באזור 35-30; כלומר די היה בירידה של כ-3% בשווי נכסי הבנק כדי למחוק את ההון העצמי שלו. בנקי ההשקעות היו בפועל בנקאים של חברות גדולות, ציבוריות ופרטיות, והרוויחו עמלות שמנות מכל עסקה. במקביל, סיפקו שירותי Sell-side לפירמות ניהול ההשקעות של וול סטריט.

כבר הרבה מאוד זמן שלא דיברתי כאן על השקעה במטבע, אז אולי פורים הוא הזמן הנכון להחזיר עטרה ליושנה. לא שצריך להתחפש כדי לקנות או למכור את הפאונד הבריטי, אחרי הכל - זה היה ההילך החוקי ממש פה אצלנו (בערך, הלירה הארץ-ישראלית היתה צמודה בערכה לפאונד הבריטי) עד להקמת המדינה.

הפוסט של היום כמובן מתייחס לפאונד הבריטי מול הדולר של ארה״ב, לא מול השקל שלנו. הסימול של צמד המטבעות הזה הוא GBP/USD; אבל גם אם אין לכם גישה למסחר במטבעות אתם יכולים לסחור בצמד הזה דרך תעודת הסל FXB (ואפילו נסחרות עליה אופציות!) שמייצגת חשיפה לפאונד עבור המשקיע האמריקאי, כלומר שערה יעלה ביחס ישר לעלייה ב-GBP/USD.

מנהל תיקים ותיק ומנוסה המשיל עבורי פעם, בזמן הנפקת גוגל, את תהליך ההנפקה (IPO) ללידת תינוק. לפני ההנפקה, כשהחברה היא פרטית, היא מוגנת מרוב צרות העולם הגדול, בדיוק כמו העובר שבבטן. היא לא חייבת בדיווח לציבור על כל מה שקורה לה, ובגדול בעיקר לוקחת מהעולם את מה שהיא צריכה כדי לגדול - אבל לא מחזירה לו הרבה. אחרי ההנפקה, המניה כבר עומדת בפני עצמה, ולוקחת מהעולם את מה שהיא צריכה בשביל לגדול - אבל גם מחזירה לו תמורה בצורה של דו״חות רבעוניים, חלוקת דיווינדים ועוד.

המשל אינו מושלם כמובן, אבל יש בו כמה נקודות מעניינות. אחת מהן היא תפקידו של החתם/בוק-ראנר בהנפקה. יסלחו לי הרופאים והאחיות שיילדו את ילדי, אבל יש מעט מעבודת הקודש שהם עושים גם בתפקידו של החתם מנהל ההנפקה. יסלחו לי, כי הרגע השוויתי אותם לגולדמן זאקס (סימול: GS), למורגן סטנלי (סימול: MS) ולג׳יי.פי מורגן (סימול: JPM) ודומיהן, שתכליתם אחת: להרוויח כסף, וכמה שיותר - יותר טוב.