עד כמה טוב להיות מפורסם?

בשני סכסוכים משפטיים שונים ביקשו הצדדים המעורבים לשמור על חסיון. ואולם, במקרים מסוימים העיקרון פומביות הדיון הוא המכריע

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ביונסה
ביונסהצילום: Andrew Harnik/אי־פי

הכותבת היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'

בשנים האחרונות ניתן ביטוי, באירועים תקשורתיים שונים, לכמיהתם העזה של ילדים לפרסום; תשובה נפוצה לשאלה מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? היא: מפורסם.

ה"פרסום" בימינו חובק מדיות רבות; לצד המדיות המסורתיות יש שלל עצום ורב של רשתות דיגיטליות, כלליות וחברתיות, וכולן משרתות את הפרסום הנכסף. אלא שהשליטה האדירה של ערוצי התקשורת בחיים המודרנים גורמת לא רק לפרסום נגיש ורצוי, אלא גם לפרסום נגיש ולא-רצוי. הילד שרוצה מאוד ששמו יעלה בכל אמצעי התקשורת כאשר יהיה זמר או שף או "אושיה" חברתית אחרת - לא ירצה ששמו יעלה בכל אמצעי התקשורת כאשר יסופר בהם על כישלונותיו והפסדיו, כמו גם על העניינים הפרטיים שאותם הוא מעדיף לשמור בצנעה.

ועניינים הנדונים בבית משפט הם - לעתים קרובות אם לא תמיד - עניינים פרטיים של התובע ושל הנתבע. למרות יצר המציצנות הטבוע, במידה זו או אחרת, בכל אחד מאתנו, נדמה לי שיש הסכמה רחבה, רגשית ואינטואיטיבית, שכל אדם זכאי לכך שענייניו הפרטיים, מסוג העניינים הנדונים בבית משפט, יהיו חסויים: מה עניינו של העולם להחשף לענייניו הפרטיים של מי שנזקק להתערבות ולסיוע של המערכת המשפטית?

אלא שלַעולם יש עניין - לא בשל עסיסיותם של פרטי האירועים, כי אם בשל צרכיו של הארגון החברתי: כדי לקיים חברה דמוקרטית צריך מוסדות משפטיים; וכדי לקיים את המוסדות המשפטיים בחברה דמוקרטית צריך הציבור להחשף לפעולותיהם של אותם מוסדות, כך שיוכל גם לבקרם. היחשפות לפעולת המערכת המשפטית קיימת כאשר כל אזרח יכול לדעת מי הם הצדדים למשפט, מי הם השופטים היושבים בדין, מה מתרחש בהליך המשפטי, מה טיב ההכרעה השיפוטית. זהו העיקרון של פומביות הדיון המשפטי - וזהו עיקרון יסוד בחברה דמוקרטית.

מאחר ששום דבר בעולמנו אינו אבסולוטי גם עיקרון זה אינו אבסולוטי, והחוק הקובע את כלל הפומביות קובע גם הוא עצמו את הסייגים לכלל: הדיון המשפטי יהיה פומבי אלא אם החוק קובע אחרת, או אם בית המשפט, מכוח הסמכה הניתנת לו בחוק, קובע אחרת; והחוק קובע כי הדיון בענייני משפחה יהיה חסוי, אלא אם בית המשפט יורה על פרסומו, וכי הדיון בכל נושא אחר יהיה פומבי, אלא אם בית המשפט יורה על אי-פרסומו. בית המשפט יורה על אי-פרסום במקרים חריגים - בדרך כלל כדי למנוע פגיעה חמורה בפרטיותם של המעורבים בדיון. כלומר בית המשפט נדרש למצוא את האיזון הנכון בין העקרון של פומביות הדיון לבין הפגיעה בפרטיות המתדיינים.

הגנה על הילדים מול הגנה על השם הטוב

מציאת האיזון אינה קלה. למשל: פלונית ופלוני היו שניהם עורכי דין, ונרקמה ביניהם מערכת יחסים זוגית. הם החלו לחיות יחד, נולדה להם בת משותפת - ופלונית אף החלה לעבוד במקצועה במשרד עורכי הדין של פלוני.

בחלוף כמה שנים עלו היחסים הזוגיים על שרטון; השניים נפרדו, ופלונית פוטרה ממשרד עורכי הדין של פלוני. בין השניים נפתחה סדרת הליכים משפטיים, הן בבית המשפט לענייני משפחה בו נדונו הסדרי הפרידה, והן בבית הדין לעבודה בו תבעה פלונית מפלוני זכויות שונות כעובדת, ופלוני התגונן מפני התביעה ואף השיב לפלונית בתביעה שלו נגדה.

במסגרת התביעות ההדדיות בבית הדין לעבודה נזכרו טענות מקצועיות של פלוני כנגד תפקודה של פלונית כעורכת דין במשרדו, ונזכר גם הסכסוך המשפחתי ביניהם: כך הוזכרה הקלטה בה אמרה פלונית לבת הקטינה "...אבא מכאיב לאמא...", והוזכר אירוע שהתרחש בגן הילדים של הילדה. פלונית ביקשה לנהל את הדיון בדלתיים סגורות בטענה שעליה להגן על פרטיות ילדיה, ופלוני התנגד לבקשה בטענה כי הוגשה כדי להגן על אינטרסים מקצועיים של פלונית, ולא על משפחתה.

בית הדין הארצי לעבודה התרשם והניח (ולדעתי בצדק רב) כי בקשתה של פלונית למנוע פרסום של הדיון נבעה לא רק מחשש לפרטיות ילדיה, אלא גם מחשש לפגיעה בתדמיתה המקצועית ובעתיד פרנסתה. בית הדין הבהיר כי לא ניתן לפגוע בעיקרון של פומביות הדיון בגלל פגיעה בתדמית המקצועית או בסיכויי הפרנסה של מי מהצדדים - ובכל זאת הטיל על הדיון חסיון: הסכסוך ביחסי העבודה היה נעוץ בסכסוך המשפחתי, והסכסוך המשפחתי היה ראוי להגנה של דלתיים סגורות.

טענות מקצועיות שהועלו נגד פלונית לא פורסמו, אם כך, הודות לאופי המשפחתי שהסכסוך נשא; ואולם במקרה אחר, דור, שתבע אף הוא את מעסיקו וביקש אף הוא כי פסק הדין בעניינו לא יפורסם, השליך את כל יהבו על הפגיעה האפשרית שהפרסום יפגע בפרנסתו.

דור עבד במשך כחמש שנים בחברת תוכנה, עד שפוטר בטענת צמצומים. החברה נתנה לדור הודעה מוקדמת של חודש. למחרת ההודעה על הפיטורים הגיע דור למקום העבודה, "ניקה" חלק מהעבודה על שולחנו ואסף לפחות חלק מחפציו האישיים; במשך כל שאר החודש נעדר מהעבודה, תוך שהוא ממציא אישורי מחלה עוקבים; את האישורים הנפיק רופא שעבד בסניף קופת החולים שבו עבדה גם אמו הרופאה של דור. בנסיבות אלה סבר המעסיק כי מדובר באישור רפואי פיקטיבי (אם כי שילם את דמי המחלה), ובהתכתבות שניהל עם באת כוחו של דור (אשתו) ציין שימסור למעסיקים פוטנציאליים כי דור הוא "תובע מעסיקים סדרתי". דור תבע את המעסיק בטענות שונות, לרבות בטענה כי האיום האמור שהמעסיק השמיע הוא התנכלות.

במהלך המשפט התברר כי דור אכן הגיש תביעות כנגד שני מעסיקים קודמים, שהסתיימו בפשרה.

בית הדין מצא כי אמירתו של המעסיק, לפיה ידווח למעסיקים עתידיים על תביעותיו של דור, אינה מהווה התנכלות - היא שיקפה מצב קיים; חלק אחר של התביעה התקבל, ובית הדין פסק לדור  סכומים בהתאם. למרות זאת ביקש דור למנוע את פרסומו של פסק הדין: הוא טען כי המידע המופיע בפסק הדין, בדבר תביעות שהגיש (גם) נגד מעסיקים קודמים, מקשה עליו למצוא עבודה, ובכך פוגע בפרנסתו ובבני משפחתו.

בפסק דין שנתן לפני כמה שבועות דחה בית הדין הארצי לעבודה את בקשתו של דור; בית הדין ציין כי הוא מבין ללבו - ואולם כי עיקרון פומביות הדיון אינו מאפשר חסיון של הליך משפטי רק בשל פגיעה אפשרית בפרנסה.

שני ניסיונות למנוע פרסום פסק דין בשל חשש לפגיעה מקצועית, שתי נקודות איזון שונות בין פומביות לפרטיות, בשל נסיבות שונות – הוא שאמרנו: שום דבר בעולמנו אינו אבסולוטי. 

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker