מה הקשר בין בג"ץ הגיור ושניצלייה בכרמיאל?

בג"ץ הכיר באחרונה בגיור רפורמי וקונסרבטיבי, והזכיר כי החוק אולי יבש אבל לאוכלוסייה גוונים שונים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שניצל בפיתה
שניצל בפיתהצילום: ערן לאור

אני מניחה שהשם נטליה דהן לא אומר דבר לקהל הרחב, על אף שפסק הדין שבג"ץ נתן בעניינה לפני כמה שבועות עורר תשומת לב ציבורית.

דהן היתה העותרת מס' 1 מבין 12 העותרות והעותרים שהגיעו לישראל ממדינות שונות, עברו כאן גיור שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי, אלא במסגרת קהילה קונסרבטיבית או רפורמית, ונדחו כשביקשו לקבל אזרחות מכוח חוק השבות.

חוק השבות מעניק אזרחות לכל יהודי, ויהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר. כשנדרש לשאלה אם מי שהתגייר בישראל בגיור קונסרבטיבי או רפורמי, הוא יהודי לצורך חוק השבות, הראה בג"ץ כיצד נבנה לאורך שנים בניין משפטי מתרחב והולך.

ראשית, הוכר גיור לא-אורתודוכסי, שנערך בחו"ל, לצורכי רישום כיהודי בתעודת הזהות לפי חוק מרשם התושבים; אחר כך הוכר גיור לא-אורתודוכסי, לצורכי רישום בתעודת הזהות, גם כשהוא נערך בישראל; בהמשך הוכר גיור לא-אורתודוכסי, שנערך בחו"ל, גם לצורכי קבלת אזרחות מכוח חוק השבות; ובבג"ץ האחרון ביקשו העותרים כי היריעה תימתח עוד ותביא תחת כנפיה, לצורך חוק השבות, גם גיור לא-אורתודוכסי שנערך בישראל.

קו החשיבה הנמשך בפסקי הדין האלה קָשַר בין כּשרות הגיור, לצורך רישום בתעודת הזהות ולצורך הזכות לאזרחות, לבין ביצועו על ידי קהילה יהודית מוכרת, והדגיש כי "העם היהודי הוא אמנם עם אחד, אך הוא מפוזר בכל רחבי תבל, ומורכב מקהילות קהילות ומגוונים ותת-גוונים בתוך אותן קהילות".

טקס גיור רפורמי. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: ניר כפרי

מתוך ראיה זו פירשה הפסיקה את המונח "התגייר" בפרשנות מרחיבה, כשהיא מדגישה שאין בכך הכרה בהיותו של המתגייר יהוד לצורכי הגדרה פנים-דתית (למשל לצורכי נישואין), אלא לצורכי זכויות אזרחיות מכוח חוק מרשם התושבים וחוק השבות.

כשקראתי דברים אלה נזכרתי בפסק דין שנתן בסוף השנה שעברה בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניינה של ולריה. היא עלתה לארץ בינקותה, והמשפחה השתקעה בכרמיאל. כשסיימה את בית הספר התיכון ביקשה ולריה לעבוד, בפרק הזמן שנותר לה עד לגיוס, בשניצלייה - בית עסק קטן בכרמיאל למכירת מזון מהיר, שפעל בהכשר הרבנות המקומית. בשל היקפו הקטן של המזנון, נכנסו כל העובדים ונמצאו גם במטבח. 

בעלי העסק ביקשו לבדוק את תעודת הזהות של ולריה, ומשהבינו כי ולריה אינה יהודיה (אביה יהודי אך אמה לא) הסבירו כי ולריה לא תוכל לעבוד אצלה. התברר כי בין השניצלייה לבין הרבנות בכרמיאל נחתם הסכם לפיו השניצלייה תקבל הכשר אך ורק אם תעסיק יהודים בלבד, וזאת אף שהיא מעסיקה משגיח כשרות במשרה חלקית; אם תעסיק מי שאינם יהודים תקבל הכשר רק אם תעסיק גם משגיח כשרות שיימצא במקום לאורך כל שעות העבודה.

בג"ץ, בחודש שעברצילום: אוהד צויגנברג

השניצלייה נזקקה להסכם עם הרבנות של כרמיאל מכוח החוק לאיסור הונאה בכשרות: החוק קובע כי כדי שבית אוכל יוכל להציג עצמו ככשר, עליו להחזיק תעודת כשרות מטעם הרבנות הראשית או רב מקומי. רבה של כרמיאל באותה עת היה מהמחמירים: על פי זרם אחד בהלכה אוכל יהיה כשר אם בושל אך ורק על ידי יהודים (או בהשגחה צמודה של יהודים), על פי זרם אחר בהלכה די בכך שיהודי ידליק את האש כדי שהתבשיל שבושל עליה יהיה כשר, גם אם הבישול נעשה על ידי מי שאינם יהודים.

ההלכה המחמירה חלה בעדות ספרד, ההלכה המקלה חלה בעדות אשכנז. הרבנות הראשית דוגלת בשיטה המקלה - ואולם הרבנות בכרמיאל הנהיגה את ההלכה המחמירה, בטענה שהסועדים בעיר הם מכל העדות. וכך הוציא רב העיר איסור גורף על העסקת לא יהודים בעבודה שיש בה מגע כלשהו עם בישול ואפייה.

ולריה טענה כי השניצלייה הפלתה אותה על בסיס דת, תוך הפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בית הדין האזורי דחה את התביעה: אכן החוק אוסר על הפליה, אך הוא קובע כי התנהגות לא תהיה הפליה כשהיא מתחייבת ממהותם של התפקיד או המשרה. בית הדין קבע כי הדרישה ליהדותם של העובדים לא נבעה מהשניצלייה אלא מהרבנות המקומית, כלומר כי היא התחייבה מאופי התפקיד; עוד קבע בית הדין כי האלטרנטיבה שהוראות הרבנות המקומית העמידה לשניצלייה - להעסיק משגיח כשרות צמוד - אינה סבירה יחסית לגודל העסק ומספר עובדיו. מכל אלו הסיק בית הדין כי השניצלייה לא הפלתה את ולריה.

על הפרק עומדות שתי זכויות כבדות משקל: זכותה של ולריה לעבוד בעבודה פשוטה, שאינה מצריכה כישורים מיוחדים, וזאת בעיר בה היא חיה ומבלי שדתה תשתרבב בעניין; וזכותם של סועדים החפצים בכך לסעוד בבית אוכל הנושא תעודת כשרות, שהוצאה בדרך הנקובה לכך בחוק - ואין לשכוח כי החוק מסמיך גם את הרב המקומי לתת תעודת כשרות, והוא אינו מורה לאותו רב באיזה זרם הלכתי לדגול. בית המשפט נדרש לתת את ראשו בין שתי זכויות מתגוששות אלה, ולקבוע אם השתייכות לדת היהודית מתחייבת ממהות תפקידו של עובד בשניצלייה כשרה בכרמיאל, כלומר אם מותר לדחות עובד לא-יהודי מעבודה כזו מבלי שהדבר יהווה הפליה.

השאלה קשה, וחשבתי עליה כשקראתי את בג"ץ הגיור, שנשען על הכרה בגוונים ותתי-גוונים הקיימים בקהילות יהודיות. נראה לי כי גם בסוגיה כמו זו לפנינו ניתן וראוי להוביל את הפרשנות לדרך של התחשבות בגוונים: גוונים הלכתיים (למשל, הלכות מחמירות מול הלכות מקילות), גוונים של אופי מקום העבודה שבו מדובר (למשל, מסעדה כשרה לעומת מסעדה כשרה למהדרין), גוונים של היישוב בו מדובר (למשל, מסעדה בכרמיאל לעומת מסעדה במודיעין עילית), ואולי עוד.

בפרשנות כזו יוכל ההסדר החוקי להכיל גם אירועים מורכבים כמו האירוע שלפנינו והרגשות שהוא מעורר.

נטליה דהן ושאר העותרים לבג"ץ הוכרו כיהודים לצורך חוק השבות; ולריה עירערה על פסק הדין בעניינה, ולכשיינתן פסק הדין בערעור - אספר עליו.

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker