דרך הסדרת חוקים לטובת מהגרי עבודה, אפשר להיאבק בסחר בבני אדם - גם בישראל

גישה חדשה מזהה את הקשר בין סחר בבני אדם לבין ניצול חריף של מהגרי עבודה ממדינות עניות, ומבקשת לתעל את המאבק להכנסת שינויים מבניים בשוק העבודה

קרן שליט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פועל זר ממתין לעבודה מחוץ לשוק במנאמה, בחריין, בשבוע שעבר
פועל זר ממתין לעבודה מחוץ לשוק במנאמה, בחרייןצילום: HAMAD I MOHAMMED/רויטרס

נסיעה לדובאי - גיחה מרתקת לעולם חדש? שאיבת הנאה משלל פלאי המערב בלב המדבר המזרחי, התנתקות מלחצי היום יום והתרגעות באתרי נופש מושלמים? בחלקן - בוודאי כך; אך לא במלואן. על צידה האפל של דובאי סיפרה עמליה רוזנבלום במאמרה בעיתון "הארץ" בשבוע שעבר.

רוזנבלום סיפרה על דובאי שהיא אחד המוקדים הקשים של עבדות מודרנית וסחר בבני אדם, על 8 מיליון מהגרי עבודה המהווים 95% מכוח העבודה הפרטי במדינה, על כך שאותם מהגרים הם, לאמיתו של דבר, עבדים שדרכוניהם נלקחים מהם, ששכרם נגזל, שמבוצעת בהם התעללות פיזית ומינית, שחלקם הגדול קורבנות של סחר בבני אדם. במהדורה המקוונת של העיתון קיבלה רוזנבלום כמה מאות תגובות, רבות מהן ציניות: התגובות הצביעו על אי-בדידותה המזהרת של דובאי בתופעות אלה, ועל נפוצותן גם במדינות הנחשבות נאורות.

באותם ימים ממש שבהם פורסם מאמרה של רוזנבלום, הופצה "תוכנית אלטרנטיבית למאבק בסחר בבני אדם" - תוכנית שנכתבה בקבוצת מחקר בינלאומית ובינתחומית בשם Trafflab הפועלת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, במסגרת תוכנית המחקר והחדשנות האירופית 2020 Horizon, מיסודו של האיחוד האירופי; האיחוד אף מממן את התוכנית ואת עבודתה של הקבוצה, בראשה עומדת פרופ' הילה שמיר.

והנה התוכנית שכתבה קבוצת המחקר מאששת באופן מפתיע טענות המופיעות בתגובות הציניות למאמרה של רוזנבלום.

הסחר בבני אדם והעבדות, כך מלמדת התוכנית, לא פסו מן העולם עם החותרים הכּבולים בספינות בן חור ועם העבדים האפריקאים בדרום ארה"ב. הסחר כה נפוץ גם כיום עד כי הוא מקיף, על-פי הערכת ארגון העבודה העולמי, לא פחות מ-25 מיליון בני אדם; אלה מהווים חלק מכ-40 מיליון בני אדם שהם קורבנות של "עבדות מודרנית". סחר בבני אדם מתייחס למעבר גבול בכפייה, בדרך כלל של נשים ונערות לצורך ניצול בזנות - אך יש גם מתאם גבוה בינו לבין ניצול חריף בשוק העבודה בתוך מדינת-האם של העובד, פרקטיקות דומות לעבדות ושעבוד לצורך קצירת אברים לשם מכירתם.

עובדים זרים בעוטף עזה. למצולמים אין קשר לאמור בכתבהצילום: אליהו הרשקוביץ

הסחר בבני אדם זעזע מספיק את לב האנושות על מנת שבראשית שנות ה-2000 יגובש באו"ם פרוטוקול למניעתו, ושבארה"ב יחוקק חוק להגנה על קורבנותיו. אכן, לשני מסמכים אלו (אליהם הצטרפו בהמשך נוספים) היה כוח לייצר מדיניות חקיקה כלל-עולמית: בפחות מעשרים השנים שחלפו חוקקו כ-170 מדינות חוקים נגד סחר בבני אדם, והחוקים נשענים ברובם על המודל של החוק האמריקאי.

גם בארץ התפתח מאבק בסחר ובסובב אותו. במפנה המאה נראתה בארץ תופעה קשה של סחר למטרת זנות, שגרם ניצול חמור ואלימות קשה, גופנית ומינית, לאלפי נשים. לכך הצטרף לחץ של הממשל האמריקאי: בשנות ה-2000 הראשונות פרסמה מחלקת המדינה האמריקאית דו"חות מאוד לא-מחמיאים על עמידתה של ישראל באמות המידה של המאבק לסחר בבני אדם - עד כדי איום של הפסקת הסיוע האמריקאי, למעט ההומניטרי.

למקבץ נסיבות זה הגיבה המדינה באינטנסיביות, ותוך אימוץ המדיניות המקובלת בעולם פעלה בשלושה מישורים: היא הפכה סחר בבני אדם, כמו גם החזקה בתנאי עבדות והעבדה בכפיה, לעבירות פליליות חדשות שהוכללו בחוק העונשין; היא הטילה הגבלות כניסה לארץ על נשים צעירות ממדינות ברית המועצות לשעבר ואכפה אותן בחומרה; והיא הקימה מקלטים לקורבנות סחר וכן קרן לפיצויים (מתוך כספים שחולטו בגין עבירות הסחר).

שר הפנים אף העניק לקורבנות סחר אשרות לשהייה בארץ, ובנסיבות מסוימות גם לעבודה, והממשלה מינתה מתאמת בין-משרדית המגשרת בין רשויות המדינה המטפלות בנושא לבין ארגונים לא ממשלתיים המטפלים בו. המאמץ נשא פרי: כיום ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שהסחר בבני אדם למטרות זנות צומצם בה באופן משמעותי, ובשנים האחרונות היא מדורגת ברמה הגבוהה ביותר של דו"חות מחלקת המדינה האמריקאית.

בשנה שעברה פרסם משרד המשפטים תוכנית לאומית חדשה למאבק בסחר בבני אדם, והיא מתוכננת להימשך עד שנת 2024, על בסיס קווי הפעילות הקיימים בתחום כיום. והנה התוכנית האלטרנטיבית שהפיצה בימים אלה קבוצת המחקר מציעה גישה אחרת למאבק - היא מציעה את "גישת העבודה".

גישת העבודה מבקשת להתמודד עם הבעיה לא רק דרך הפריזמה האינדיבידואלית של אכיפה פלילית ושל סיוע לקורבנות הסחר והעבדות: הגישה מזהה את הקשר בין הסחר בבני אדם לבין ניצול חריף של מהגרי עבודה ממדינות עניות, ולכן מבקשת לתעל את המאבק להכנסת שינויים מבניים בשוק העבודה. התוכנית האלטרנטיבית מציעה לשים דגש על שורת נושאים: ביטול הסדרי כּבילה למעסיק (הקיימים בארץ גם כיום); מניעת תשלום דמי תיווך בתהליך ההגירה לישראל (אף הם עדיין קיימים); יצירת מנגנונים לבירור תלונות ותביעות של עובדים במסגרת ההסכמים עם מדינות ה"מייצאות" אלינו מהגרי עבודה; החלת חוקי העבודה הישראליים ואכיפתם גם לגבי מהגרי עבודה; הקמת מועצה ארצית להגירת עבודה בה ישולבו נציגים של ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, המדינה, ארגוני חברה אזרחית וארגוני מהגרים, ואשר תהווה מסגרת להידברות והיוועצות בכל הנוגע למהגרי עבודה; וכן - כְּהֵד למגמה גוברת בעולם - הטלת אחריות ישירה על תאגידים שאינם מונעים סחר בבני אדם בשרשראות הייצור והאספקה שלהם, וזאת גם על-ידי סנקציות משמעותיות שהמדינה תטיל עליהם.

לא כל הרעיונות בתוכנית האלטרנטיבית פשוטים וישימים (למשל: החלה דווקנית של חוק שעות עבודה ומנוחה על עובד סיעודי המתגורר בבית המעסיק עלולה למנוע ממעסיק מן השורה להעסיק עובד כזה, שכן יכרע תחת נטל תשלום השעות הנוספות), אך התמודדות עם הנושא בכלים של עולם העבודה נראית רלוונטית ומבטיחה.

ואם היינו זקוקים לתזכורת בעניין הרלוונטיות של הנושא, היא באה בדמות פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר הרשיע בשבוע שעבר שני אחים שהעבידו את אחייניהם שבעה ימים בשבוע, שעות ארוכות ולעיתים לילות שלמים, והכל בשכר זעום ובמשך כשנתיים; תוכנית שעשויה להראות כטיפול אקדמי מנותק וערטילאי מתייחסת, מסתבר, למציאות החיים.

המבקשים להעמיק ולקרוא את התכנית האלטרנטיבית במלואה, לחצו כאן

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker