ידידות שעלתה 260 אלף שקל, כספת אחת פרוצה ופיטורין

יולנדה מוסקוביץ היתה קשישה ערירית, צלולה ואמידה שחיה בדיור מוגן. א' היה עובד תחזוקה שהתיידד אתה, וסיפר לה על המצוקה הכלכלית שבו הוא ומשפחתו נתונים. הידידות הזאת לא נגמרה בצורה טובה

קרן שליט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דלת כספת פתוחה
כספתצילום: Ryan Etter / Alamy Stock Photo

יולנדה מוסקוביץ היתה בת 96 והתגוררה בגפה בבית לדיור מוגן. בעלה נפטר זה מכבר, והיא היתה חשוכת בנים וחשוכת שארי בשר אחרים. היא היתה אישה אמידה מאוד, ואף צלולה מאוד, דעתנית ועצמאית, שניהלה את ענייניה ביד רמה.

ככל הדיירים בבית' נהנתה גב' מוסקוביץ מכל השירותים שהבית סיפק. חלק מהשירותים ניתנו על ידי א', עובד תחזוקה טוב ומסור, שעבד בבית כמה שנים. גב' מוסקוביץ התיידדה עם א', שביקר אותה בחדרה מדי פעם לאחר שעות העבודה, בהזמנתה ובעידודה. הוא סיפר לה על משפחתו וילדיו, ועל מצוקה כלכלית שבה הם נתונים.

יום אחד הוציאה גב' מוסקוביץ המחאה ריקה, הורתה לא' למלא בה את שמו וסכום של 40 אלף שקל, וחתמה על ההמחאה. היא אמרה לא' כי בכך היא רוצה לעזור לו ולילדיו, וביקשה כי לא יספר הדבר ברבים, על מנת שלא תוצף בבקשות לעזרה.

עבר זמן מה, וגב' מוסקוביץ נתנה לא', כמה וכמה פעמים סכומי כסף במזומן, בסכום שהצטבר ל-70 אלף שקל. לאחר תקופה נוספת שוב נתנה גב' מוסקוביץ לא' המחאה שעליה חתמה, הפעם בסכום של 150 אלף שקל. הבנק כיבד את ההמחאות לאחר בירור שערך אתה. בסך הכל נתנה גב' מוסקוביץ לא', במהלך שנה וחצי, סכום של 260 אלף שקל.

חודש לאחר שנתנה לא' את ההמחאה האחרונה, נפרצה הכספת של גב' מוסקוביץ ונגנבו ממנה כספים. היא הגישה תלונה למשטרה, בטענה כי א' גנב ממנה כספים וקיבל ממנה דבר במרמה. כשנשאלה במשטרה אם ביקשה מא' במהלך התקופה כי יחזיר לה את הכסף, אישרה כי לא ביקשה זאת. המשטרה פתחה בחקירה ומצאה כי פריצת הכספת בוצעה על ידי עובד ניקיון, ללא כל קשר לא'. תיק התלונה נגדו נסגר מ"חוסר אשמה".

הפרות משמעת בולטות

בינתיים, פיטר בית הדיור המוגן את א' ללא פיצויי פיטורים, וא' הגיש תביעה לקבלם. א' הסתמך על צלילותה של גב' מוסקוביץ, על הידידות שנרקמה בינה לבינו ועל העובדה שמעולם לא ביקשה את הסכומים בחזרה, וטען כי הכספים היו מתנה שניתנה מתוך נדיבות ורצון לעזור והתקבלה ככזו בתום לב.

בית הדין לעבודה הצביע על הפרת המשמעת הבולטת מצד א': כללי הבית היו ברורים. העובדים הורשו להיכנס לדירות הדיירים רק לצורכי ביצוע עבודתם, נאסר עליהם לקבל מהדיירים תשלומים, נאסר עליהם לשהות בדירות הדיירים לאחר שעות העבודה. הכללים הופיעו בנהלים הכתובים ואף שוננו לעובדים בישיבות צוות. גם לדיירים ניתנו הוראות בהתאם - הם התבקשו שלא לתת לעובדים כל מתנות, בחפָצים או בכסף, בין לקראת החגים ובין באירועים אחרים, ועובדי הבית היו מודעים, כמובן, להנחיות שניתנו לדיירים.

נורמות ההתנהגות היו ברורות וחד-משמעיות, ולא היה ספק כי א' הפר אותן - ובסכומים חריגים; הוא הפר את האמון שהבית נתן בו, והוא גרם לבית נזק כשהפרשה יצרה בקרב כלל הדיירים אווירה עכורה וחשדנית.

הדין רואה בקשר בין הקשיש לבין בית הדיור המוגן קשר של תלות, ומגן על הקשיש פן תנוצל תלותו בבית לרעה. למצולמת אין קשר לכתבהצילום: בלומברג

אך בית הדין הסתמך לא רק על נהלי הבית. בית הדין פנה גם לעקרונות המשפט והמוסר הכלליים, כפי שהם באים לידי ביטוי ביחסו של הדין אל האדם הקשיש. הדין נותן לקשיש מעטפת הגנה מיוחדת, בעיקר כשהוא נמצא בדיור מוגן. הדין רואה בקשר בין הקשיש לבין בית הדיור המוגן קשר של תלות, ומגן על הקשיש פן תנוצל תלותו בבית לרעה.

הקשיש מקבל את ההגנה הזו גם אם הוא בריא, צלול ואמיד: הדעת נותנת כי גם במצב כזה הוא חסר יכולת מעשית להחליף את הדיור המוגן שבו הוא חי בדיור מוגן אחר. כלומר, הקשיש הוא הצד החלש, באופן מובנה, ביחסיו עם הדיור המוגן, עד כדי היותו צד שבוי באותם יחסים.

על בסיס תפישה זו פסל בית המשפט העליון הסכמים שעשו בתי דיור מוגן עם דיירים קשישים שהיו צלולים (כולל דיירת שהפסיכוגריאטר החיצוני שבדק אותה קבע כי היא בעלת "צלילות דעת מעל ומעבר לצפוי בגילה"), כשההסכמים הללו פעלו באופן מובהק לטובת הבית ולרעת הדייר (ובפועל לרעת יורשיו). לא היה בכך זלזול בקשישים, ולא ביטול כפוי של רצונם כפי שבוטא בלשון ברורה (גם אם מוכתבת) בהסכמים שנפסלו: הפסילה נבעה ממהותם המיוחדת של יחסי התלות בין הדייר הקשיש (בעיקר כשהוא ערירי) לבין בית הדיור המוגן.

הערכים המוסריים של חברה הומניסטית דורשים להגן על מי שנמצא ביחסי תלות כאלה גם כשהוא צלול ואמיד. ואכן החקיקה הלכה בעקבות פסיקת בית המשפט העליון, ולפני כמה שנים נחקק חוק הדיור המוגן, הקובע הסדרים מיוחדים ומפורטים ליחסים בין בית הדיור המוגן לבין דייריו. וכך, שלל בית הדין האזורי לעבודה מא' את פיצויי הפיטורים.

מי ידאג לכל היולנדות מוסקוביץ?

כשקראתי את פסק הדין, שניתן לפני כמה שבועות, נחמץ לבי בקרבי. לא משום שסברתי כי פסק הדין אינו נכון - הוא נכון, ללא סייג. לבי נחמץ כי חשבתי על כל היולנדות מוסקוביץ.

יולנדה מוסקוביץ אינה הקשישה בסיפורו של א' - שמה של הקשישה ההיא כלל אינו נזכר בפסק הדין; גב' מוסקוביץ היא גיבורת ספרו של יהושע קנז "בדרך אל החתולים". היא קשישה צלולה וערירית המתגוררת בבית דיור מוגן. היא משלמת לאחד העובדים בבית - בסתר - "שכר שבועי" תמורת עזרה שהוא נותן לה. היא אוהבת את העובד, איש צעיר, והוא מחזיר לה בתשומת לב, במלים חמות ומחמיאות, אולי גם בנוכלות.

חשבתי: ואם גב' מוסקוביץ היתה אמידה כמו הקשישה בסיפורו של א', והיתה נותנת לעובד הצעיר את "שכרו השבועי" בסכומי עתק? ואם הקשישה בסיפורו של א' - הצלולה, האמידה והערירית - היתה שומרת על הכללים ומחמיצה שנה וחצי של ידידות מצד א', של ביקוריו אצלה בערבים, של סיפוריו על חייו ומשפחתו? רבות ונפתלות הן דרכי החיים, המשפט לא יכול לכולן.

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker