עבדו ופוטרו בחו"ל, תבעו בארץ: איזה בית דין צריך להכריע?

עובד שעבד בחו"ל תקופה קצרה, במדינה שלמערכת המשפט הישראלית אין היכרות אינטימית עמה, שחזר לחיות בארץ עם סיום עבודתו בחו"ל - העובד הזה יוכל לתבוע בארץ. אבל ישנם גם מקרים הפוכים

קרן שליט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לאגוס, ניגריה
לאגוס, ניגריהצילום: MOdAMO / Shutterstock
קרן שליט

פ' היתה אזרחית ישראלית תושבת גרמניה כשהתקשרה עם חברה ישראלית לעבוד בשלוחה של אותה חברה בגרמניה, וחתמה על הסכם עבודה שקבע כי זכויותיה וחובותיה יהיו על-פי הדין הגרמני ויבוררו, במידת הצורך, בבית משפט גרמני. פ' נדחתה כשהגישה תביעה לבית הדין לעבודה בארץ.

האחים א', לעומתה, היו אזרחים ישראלים, הנדסאי בניין, שנסעו מהארץ לניגריה על מנת לעבוד שם בחברת בנייה מקומית. אחד מבעליה של החברה היה ישראלי, שעל רקע היכרות מוקדמת רבת-שנים עמם הציע להם לעבוד כמנהלי פרויקטים בחברה בניגריה, למשך שנתיים.

האחים נענו לפנייה וניהלו עם החברה מו"מ בארץ, סיכמו את תנאי העבודה והשכר, נסעו לניגריה וחתמו שם על הסכם העבודה. ההסכם נכתב באנגלית, תוך שימוש במונחים שגורים בהסכמים הנעשה בניגריה. ההסכם קבע כי הדין שיחול עליו יהיה הניגרי, והשכר מכוחו שולם, במטבע זר, לחשבון שפתחו האחים באירופה. קרוב לשנה מאוחר יותר חזרו האחים לארץ והגישו תביעה בטענה כי עבודתם הופסקה טרם עת ללא סיבה, ומבלי ששולמו להם כל זכויותיהם.

החברה הניגרית טענה כי אחד מהאחים פוטר מאחר שתקף, פיזית ומילולית, חברים לעבודה ואף ממונה - וכי בכל מקרה דינה של התביעה להתברר בניגריה ולא בארץ. בית הדין האזורי לעבודה הסכים לטענת החברה כי דין התביעה להתברר בניגריה, ואולם בית הדין הארצי קיבל את הערעור שהגישו האחים.

בית הדין הארצי איתר כמה סממנים שעל פניהם, נראו כיוצרים זיקה גבוהה של התביעה לסמכות שיפוט ישראלית: העובדה כי האחים גויסו בארץ והעתיקו מגוריהם לניגריה על יסוד הבנות שאליהן הגיעו בארץ, ואף זאת לתקופה קצרה בלבד; העובדה ששבו לארץ בתום העבודה (הקצרה מאוד) בניגריה; העובדה ששדרת הניהול בניגריה הורכבה רובה ככולה מעובדים ישראלים (לרבות אותו מנהל שנטען כי אחד האחים תקף); העובדה כי כל העדים הרלוונטיים היו ישראלים, בעלי משפחות בישראל ומגיעים לישראל לביקורים באופן סדיר; והעובדה כי על בסיס התכתבות בין הצדדים היתה לאחים ציפייה סבירה לנהל את תביעתם בארץ.

ועדיין, הטרידה את בית הדין הארצי השאלה אם ניתן לנהל הליך משפטי נאות בניגריה: במקרה אחר, כשעובד ישראלי שעבד בטנזניה טען כי לנוכח המצב הפוליטי באותה מדינה חייו שם בסכנה, נקבע כי הפורום הנאות לדון בתביעה, למרות זיקות שהיו בינה לבין טנזניה, הוא ישראל. וכך, הורה בית הדין הארצי לברר את השאלה אם האחים יוכלו לקיים בניגריה הליך משפטי נאות, בטרם יוכרע היכן יתנהל הדיון.

ברלין, גרמניהצילום: Holger Boehm / Shuttestock

היכן יתקיים הדיון?

סכנת חיים היא מניעה קיצונית וחריגה, ושגרתיות ממנה יהיו מניעות שינבעו ממצבים כמו היעדר ערכאה משפטית מתמחה ביחסי עבודה; היעדר זכויות מהותיות בדיני עבודה (למשל - פיצוי בגין פיטורים שלא כדין); היעדר חובה לנהוג כלפי עובד בדרך הוגנת ותוך שמירה על זכויות יסוד; מערכת משפטית נגועה בפרקטיקות פסולות או בכשלים אתיים.

אלו השאלות שביקש בית הדין לבחון ביחס לניגריה - והחברה הניגרית, ברצותה לקיים את המשפט בניגריה, הביאה לארץ כעד מומחה את השופט המכהן כנשיא בית הדין הלאומי לעבודה בניגריה. בית הדין מצא כי בעדות ששמע לא היה הסבר על מהותם של דיני העבודה בניגריה ואיזה הגנות ניתנות לעובד, וכי לפיכך אין בידיו הכלים להכריע בשאלת יכולתם של התובעים לנהל משפט נאות בניגריה. בית הדין פסק כי בנסיבות אלה הדיון יתנהל בארץ, ולפני חודשים מעטים הוא הסתיים בפשרה.

חיפוש אחר צדק סביר ורציונלי

גם עובדים ישראלים שהועסקו בהקמת בית חולים בגינאה המשוונית כעובדי חברה שהתאגדה ופעלה שם, ופוטרו לאחר חודשי עבודה ספורים, תבעו את החברה בארץ. בית הדין לעבודה בארץ מצא כי קיימות זיקות רבות ועמוקות הקושרות את האירוע לארץ, בהתחשב בכך ששניים מבעליה של החברה ומנהליה הם אזרחי ישראל המתגוררים בה דרך קבע; העובדים גויסו בארץ וחלקם אף פוטר בארץ; המו"מ עם החברה נערך בארץ והסכמי העבודה נחתמו בעברית; החברה הזרה העסיקה מספר גדול של עובדים ישראלים, כך שהיה עליה לצפות כי התדיינות עתידית תתקיים בישראל; והעובדים חזרו לארץ לאחר פיטוריהם.

נראה לי כי מעל למבחנים המשפטיים הפורמליים שבהם משתמש בית הדין לעבודה בבואו לבדוק את זכויותיהם של עובדים ישראלים שעבדו בחו"ל, ותובעים בארץ את מעסיקם הזר, מרחפת רוח אחידה של החיפוש אחר צדק סביר ורציונלי: העובד שעבד בחו"ל תקופה קצרה, במדינה שלמערכת המשפט הישראלית אין היכרות אינטימית עמה (או אופציה סבירה ליצור היכרות כזו), שחזר לחיות בארץ עם סיום עבודתו בחו"ל - העובד הזה יוכל לתבוע בארץ; העובד שעבד בחו"ל תקופה ארוכה, במדינה שמערכת המשפט הישראלית מניחה, על בסיס היכרות, כי יש בה אפשרות לנהל הליך נאות, שלא חזר לארץ עם סיום עבודתו בחו"ל - דרכו של העובד הזה לתבוע בארץ תיחסם.

כך, נדחתה בימים אלה אפשרותו של עובד ישראלי לתבוע בארץ חברה אירופית, שהיתה בעלת זיקה לחברה ישראלית. הסכם העבודה של העובד, שנחתם באנגלית, קבע כי על ההסכם יחול דין אותה מדינה אירופית; השכר שולם לחשבון הבנק של העובד באותה מדינה, במטבע שלה, המס שולם ודווח לרשויות על-פי הדין באותה מדינה, וגם הזכויות הסוציאליות שולמו לעובד על פיו.

העובד עבד כך יותר מאחת עשרה שנים, וכשהסתיימה עבודתו נשאר לחיות במדינה האירופית, עבד תקופה מסוימת בחברה אחרת בה - ואחר כך אף מימש את זכותו והחל לקבל מאותה מדינה דמי אבטלה. המבחנים המשפטיים של זיקות המקרה למשפט המדינה האירופית ביטאו היטב את תחושת הצדק: אין זה סביר ורציונלי, ואין זה הוגן, לאפשר לעובד כזה לתבוע בארץ את מעסיקתו הזרה, רק משום שהוא מחזיק באזרחות ישראלית.

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker