מתי מערכת יחסים במסגרת העבודה תיחשב כיחסי מרות - ומתי לא?

בשני מקרים שונים נדונה תביעה על רקע קשר ממושך בין שני עובדים, ובשני המקרים טענו העובדות כי מה שנראה כמו קשר בהסכמה, היה למעשה הטרדה מינית שנכפתה עליהן על ידי ניצול יחסי מרות

קרן שליט
קרן שליט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קולגות
צילום: AntonioGuillem / Getty Images IL

קרן שליט

אמנון ותמר

אישה צעירה בת 27, רווקה, מתחילה לעבוד במקום עבודה חדש. נקרא לה תמר. במקום העבודה היא פוגשת את אמנון, שמבוגר ממנה ב-13 שנים, נשוי ואב לילדה. אמנון הוא בתפקיד ניהולי זוטר, אינו ממונה על תמר, אינו יכול להועיל לה או להזיק לה בעבודה. זמן קצר לאחר ההיכרות מתחיל בין השניים קשר אישי.

לאחר חודשים ספורים מועבר אמנון לסניף אחר של החברה, בעיר אחרת, אך הקשר בין השניים ממשיך, בסך הכל לאורך כשנתיים וחצי. הקשר מיני, אך לא רק: אמנון ותמר מבלים יחד שעות ארוכות, משוחחים בטלפון מדי יום שיחות רבות וממושכות, תמר מתארחת בביתו של אמנון, סועדת עם בני משפחתו, קונה מתנות לאשתו ובתו, נפגשת עם גיסתו בבתי קפה, מתלווה אליו בשעות הערב כשהוא מתקלט (מחוץ לעבודתו במקום העבודה) באירועים שונים, ויוצאת אתו לחברים ולמסעדות.

תמר אינה מספרת לבני משפחתה על מהות הקשר עם אמנון, ואף הוא אינו מספר על כך לבני משפחתו שלו.

לאחר יותר משנתיים נודע לבני משפחתה של תמר מה טיב הקשר, והם לוחצים עליה לסיימו, ותמר מסיימת את הקשר. אמנון מקבל את זה בצורה קשה, מפציר בה לחזור ומדבר על אהבתו אליה, וזמן קצר אחר כך מתמוטט נפשית, מנסה לשים קץ לחייו, מאושפז ומוכר כבעל נכות נפשית בשיעור של 100%.

תמר ממשיכה בעבודתה, אך היא במצוקה בשל הלחץ שאמנון מפעיל עליה לאחר שניתקה את הקשר. חודשיים לאחר הניתוק היא מתפטרת מהעבודה, מגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי על פגיעה בעבודה, ומוכרת כבעלת נכות יציבה בשיעור של 27%.

כשתמר מתפטרת היא נדרשת להחזיר למעסיק כמה אלפי שקלים ששילם עבור הכשרה שבה השתתפה. היא מתקשה להחזיר את הסכום, ואז - כך היא מעידה בבית הדין - היא תובעת את אמנון בטענה כי התנהגותו כלפיה היתה הטרדה מינית, שכן נעשתה תוך ניצול יחסי מרות מצדו; יחסי המרות נובעים, לטענתה, מכך שהוא מבוגר ממנה בהרבה, ותיק ממנה בהרבה במקום העבודה, ונושא בתפקיד בכיר משלה.

דוד ובת שבע

שנים קודם לכן תבעה עובדת בחברת היי-טק עובד של החברה, שאתו קיימה קשר אישי במשך כשמונה חודשים. נקרא לעובדת בת שבע, ולעובד דוד. דוד היה עובד בכיר, כפוף ישירות למנכ"ל, ובינו לבין בת שבע היו יחסי כפיפות עקיפים.

לאחר שהתרשמה כי הוא מעוניין בקרבתה, הבהירה בת שבע לדוד כי אינה חפצה בקשר אינטימי ביניהם, והוא קיבל זאת. למרות זאת יזמה בת שבע שיחה נוספת עם דוד, שעל מנת לקיימה הלכו שניהם לשפת הים. דוד שב וקיבל את דבריה. ואולם כעבור כמה ימים גרם לה, בתואנות שונות, לרדת אתו לחדר הביטחון בחברה ושם קיים עמה מגע מיני מלא.

יחסי מין ביניהם המשיכו, במקום העבודה ואף מחוץ לו. באותה עת היו שניהם בתקופת שפל בנישואיהם. לאחר כשמונה חודשים הפסיק דוד את מערכת היחסים עם בת שבע, וזמן קצר אחר כך החל בהליכי גירושין מאשתו. באותה עת גם החל בקשר זוגי עם עובדת אחרת בחברה, ואף עבר להתגורר עמה. גם בת שבע התגרשה מבעלה זמן קצר לאחר סיום הקשר עם דוד.

קרוב לשנתיים מאוחר יותר אירעה תקרית בין בת שבע לבין העובדת שהיתה בת זוגו החדשה של דוד, והם - דוד ובת זוגו - התלוננו על בת שבע בפני הנהלת החברה. לאחר מכן הגישה בת שבע תביעה נגד דוד על סך כחצי מיליון שקל (בערכי שנת 2004), וזאת בשל הנזקים שגרם לה (לרבות גירושיה מבעלה) באמצעות הטרדה מינית שהטריד אותה, לטענתה, תוך ניצול יחסי המרות ביניהם.

מבחן המרות

בשני המקרים, אם כך, נדונה תביעה על רקע קשר ממושך בין שני עובדים; בשני המקרים טענו העובדות כי מה שנראה כמו קשר בהסכמה היה, לאמיתו של דבר, הטרדה מינית, שנכפתה עליהן על-ידי ניצול יחסי מרות.

הערכאה הראשונה שדנה בתביעתה של בת שבע האמינה לעדותו של דוד כי ראשית הקשר היה באיתותים מזמינים שבת שבע נתנה לדוד, וסברה כי דוד לא ניצל את בכירותו בקשר שנוצר; ואולם בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אפילו אם היוזמה הראשונית לקשר היתה של בת שבע, הנה דוד ניצל את בכירותו: הוא יצר עם עובדת כפופה לו (הגם שבעקיפין בלבד) מערכת מבוססת על יחסי מין מזדמנים, שהתקיימו רק במקום העבודה ובמקומות מסתור שונים בדרך אל העבודה או ממנה. מערכת כזו היא הטרדה מינית, תוך ניצול יחסי מרות.

אין בה מה שמצופה מקשר זוגי שאינו פרי ניצול - אין בה ביטוי לרצון מוסכם של שניים לקשר מקיף המתקיים גם מחוץ למקום העבודה ולשעות העבודה. ערעורה של בת שבע התקבל, גם אם נפסק לטובתה פיצוי בסכום שעמד על פחות מ-10% מהסכום שתבעה.

כמה שנים מאוחר יותר הובא בפני בית דין אזורי לעבודה עניינה של תמר. בית הדין הנחה עצמו על-פי מבחן המרות שפותח בתביעתה של בת שבע, וקבע כי הגם שאמנון לא היה ממונה על תמר - הנה בתפישתה הסובייקטיבית שלה עצמה היתה לאמנון מרות עליה, ויכולת להשפיע על תנאי עבודתה; זאת לנוכח גילו, הוותק הרב שלו במקום העבודה והיכרותו את המערכת ובעלי התפקידים בה. בית הדין פסק לתמר פיצוי של יותר מחצי מיליון שקל, ועוד עשרות אלפי שקלים הוצאות.

אמנון ערער על פסק הדין, ולפני כמה שבועות נתן בית הדין הארצי לעבודה את פסק דינו בערעור. בית הדין מצא כי על-פי כל קנה מידה אובייקטיבי לא היתה לאמנון מרות כלשהי בעבודה על תמר, וכי תפישתה הסובייקטיבית בעניין זה אינה יכולה להכריע.

בית הדין קבע כי גם כשלוקחים בחשבון שהבדלי הוותק והגיל אכן יצרו פער היררכי מסוים בין אמנון לבין תמר (גם אם לא מרות) - עדיין מערכת היחסים ביניהם היתה הדדית ובהסכמה: היא התפרשה על פני שטחי חיים רבים ומגוונים, ולא הוגבלה למקום העבודה ולשעות העבודה. מערכת כזו אינה הטרדה מינית. ערעורו של אמנון התקבל.

והנה פסק הדין שניתן בימים אלה, בערעורו של אמנון, נכתב על-ידי אותה השופטת שכתבה, 12 שנים קודם לכן, את פסק הדין בערעורה של בת שבע. העט (המקלדת) ביד השופטים כאזמל מושחז ומדויק  ביד המנתח.

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker