הקשר בין דמי מחלה לעובד בבידוד - לתעודת כשרות

המשחק העדין בין המשמעות המילולית של החוק לתכלית שלו הוא אין סופי. לא הכל נמצא ביד בית המשפט

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תעודת כשרות בפאב
תעודת כשרות בפאבצילום: אייל טואג

קרן שליט

בינואר החלו להגיע לישראל ראשוני הנוסעים מאזורים שבהם פרצה הקורונה. לא היו אז בישראל חולי קורונה ולא היה בעולם ידע על הנגיף החדש - אך היה ברור כי הבאים מאזור שכזה מסכנים את הסביבה. כך הוצא בראשית פברואר צו המורה למי שהגיעו מסין, או שהיו במגע הדוק עם חולה קורונה, לשהות בבידוד. מיד לאחר מכן הוציא משרד הבריאות תעודת מחלה גורפת, שבה נקבע כי כל עובד שנאלץ לשהות בבידוד ייחשב חולה. בהמשך עודכנה התעודה בהתאם לעדכון הסיבות שבגללן צריך להיכנס לבידוד. כך  עלה מספר העובדים ששהו בבידוד והיו זכאים לדמי מחלה.

כבר בראשית מארס שאל כאן חברי, עו"ד גלעדי, מה הבסיס לחיוב מעסיקים בתשלום דמי מחלה לעובד שאינו חולה. בפסק דין שפורסם באחרונה נתן בג"ץ את התשובה וקבע כי אכן אין בסיס לתשלום שכזה וכי יש לבטל את תעודת המחלה הגורפת. כך יצר הפסק דין קושי כלכלי גדול מאוד לעובדים שנדרשים להיות בבידוד, והקלה כלכלית גדולה למעסיקים שעובדיהם נעדרים מהעבודה ולא מפאת מחלה.

בג"ץ היה ער לקושי שפסיקתו תגרום לעובדים (קושי שעלול ליצור מוטיווציה להפר את חובת הבידוד כשהיא נדרשת), ולכן קבע כי תעודת המחלה תישאר בתוקף עד 30 בספטמבר. המטרה היתה להשאיר לרשויות המדינה זמן להתוות מדיניות שתואמת למצב שהפסק דין יצר.

ניתן להניח כי יירקם פתרון בשיתוף המדינה, המעסיקים והעובדים, ואולם העניין הגדול בפסק דין, מעבר לסוגיה הנקודתית של גורל דמי המחלה לעובדים בבידוד, הוא בדרך שבה הגיע בג"ץ למסקנה כי יש לבטל את תעודת המחלה הגורפת.

מחלקת בידוד לחולי קורונה בבי"ח רמב"ם, במארס
מחלקת בידוד לחולי קורונה בבי"ח רמב"ם, במארסצילום: רמי שלוש

משרד הבריאות הוציא את התעודה מכוח חוק דמי מחלה. החוק קובע תשלום דמי מחלה לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה. המעסיקים טענו כי בידוד מניעתי אינו מחלה. המדינה טענה כי יש לקרוא את החוק לפי תכליתו, שאותה יש לגזור גם מצרכי השעה. כלומר, תכלית החוק היא להגן על זכויות סוציאליות של עובד שנכפה עליו בידוד מטעמים רפואיים עקב צרכי השעה של הגנה על בריאות הציבור.

בכל אחד מהטיעונים האלה ישנו היגיון לא מבוטל והם משקפים זרמים שונים במחשבה המשפטית. עולמו של המשפט מורכב ממלים וכוח שמוענק לו. המלים לא תמיד ברורות (יש האומרים שתמיד הם לא ברורות) וטעונות פרשנות. כיצד יפורש חוק - האם בפרשנות מילולית שצמודה לתוכן המקובל והשגור של מילותיו, או שמא במה שנודע במחוזותינו כּפרשנות תכליתית שמתחקה אחר תכלית החוק, כפי שהיא נראית לפרשן?

הפרשנות המילולית שמה את הדגש על לשון החוק. לא מסיבות בלשניות גרידא, אלא מתוך תפישה כי ראוי להבין את החוק לפי הכוונה הסובייקטיבית של יוצריו. כלומר, הלשון היא הכלי  הטוב ביותר להבנת יוצרי החוק (לפיכך מכונה תפישה זו גם תפיסה מקורנית - התחקות אחר מקור הנורמה). הפרשנות התכליתית מתחילה גם היא את הדיון במקור הנורמה, כלומר בלשון החוק, אך מחפשת גם משמעות אובייקטיבית על בסיס ההבנות החברתיות והאינטלקטואליות שהצטברו מאז נחקק ותנאי החיים השוררים בעת מתן הפרשנות. תפישה זו רואה בלשון החוק ביטוי לעבר, והיא מייחסת להווה משקל רב יותר ממשקל העבר.

זה לא מכבר פרס בג"ץ, בדיון של שבעה שופטים, תורה רחבה שנוגעת לאופן הפרשנות הראוי לדבר חקיקה. על הפרק עמד חוק איסור הונאה בכשרות, שסעיף מסוים בו קובע כי בית אוכל לא יציג את עצמו ככשר, אלא אם ניתנה לו תעודת כשרות. סעיף אחר בחוק קובע כי הרבנות הראשית מוסמכת לתת תעודת כשרות. שני בעלי מסעדה בירושלים ויתרו על התעודה מטעם הרבנות שלא מטעמים אידיאולוגיים. במקומה הציגו במסעדותיהם "ברית נאמנות" בין המסעדה לבין לקוחותיה, שהוצאה על ידי מיזם פרטי של עסקים המקפידים על כללי הכשרות, כפי שקבעו והכתיבו להם גורמים הלכתיים שהיו קשורים במיזם.

חזרה לפרשנות המילולית

המסעדות נקנסו, עתרו לבג"ץ וביקשו כי המונח תעודת כשרות המופיע בחוק יפורש ככולל גם תעודה שניתנה על-ידי הגורמים ההלכתיים שעליהם הסתמכו. העתירה נדחתה פה אחד, אך דעות השופטים נחלקו בדבר פירושו של החוק. חלקם סברו כי תכליתו של החוק היא צרכנית-חילונית - מניעת הטעיה של הסועד שומר הכשרות - וכיוון שכך אין לפרשו כנותן לרבנות הראשית מונופול על הוצאת תעודות. (העתירה נדחתה מסיבות אחרות)

חלק מהשופטים הסכימו כי תכלית החוק היא הגנה צרכנית על הסועד שומר הכשרות, אך מצאו כי אין מדובר בהגנה סתם, אלא בכזו המוודאת את הכשרות באמצעות מונופול של הרבנות הראשית. חלקם לא נזקקו לתכלית החוק - הם סברו שלשונו ברורה דיה כדי להעניק לרבנות מונופול של השגחה על הכשרות. 

מלון לנכנסים לבידוד, בירושלים
מלון לנכנסים לבידוד, בירושליםצילום: אמיל סלמן

המשחק העדין בין הלשון לתכלית הוא אין סופי. ומה בעניין פרשנות המונח מחלה? שניים מהשופטים התייחסו לתכלית הסוציאלית של החוק - הבטחת שכר בעת מחלה - ואולם תוך כדי הפרשנות התכליתית חזרו לפרשנות המילולית: "המלה מחלה".

השופטת השלישית ראתה בחוק, לצד התכלית הסוציאלית, גם תכלית ציבורית. תשלום שכר כדי להבטיח כי חולה במחלה מדבקת לא יגיע לעבודה וידביק אחרים. ואולם גם היא סברה כי לא ניתן למתוח את תכליתו הציבורית של החוק כך שהמונח מחלה יכלול חשד להידבקות במחלה. השגת תכלית כזו נתונה למחוקק. כלומר גם השופטת שביקשה לתת לחוק פרשנות תכליתית רחבה, מעבר לפרשנותו המילולית המתבקשת, לא מצאה דרך לצקת במלה מחלה את תנאי ההווה החדשים של מגפה המחייבת בידוד מניעתי. לא הכל נמצא ביד בית המשפט.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker