הזכות להפגין היא זכות יסוד דמוקרטית. איך היא קשורה ליחסי עבודה שאינם דמוקרטיים?

בית המשפט העליון של ארה"ב קבע שהתיקון הראשון לחוקה האמריקאית מגן על הזכות לחופש הביטוי, וכי הזכות של עובדים במקום עבודה למחאה – מקורה בחופש הביטוי. ומה הלך הרוח המשפטי בישראל?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת עובדי מקדונלד'ס בארה"ב
הפגנת עובדי מקדונלד'ס בארה"בצילום: Bloomberg

אוהד גלעדי

לאורך ההיסטוריה, הפגנות היו חלק מהאופן שבו אזרחים בחברה חופשית הביעו את מורת או קורת רוחם מתהליכים, החלטות ומדיניות של נבחריו – לחיוב ולשלילה.

חומת ברלין נפלה כמה שבועות לאחר שהחלו הפגנות המוניות ברחבי גרמניה; נאומו של הכומר מרטין לותר קינג במהלך הפגנת ענק בוושינגטון מצוטט עד היום כנקודת ציון היסטורית במאבק לשוויון זכויות בארה"ב; וגם אביב העמים בעולם הערבי החל בהפגנות ענק.

הפגנת עובדים סוציאלים בבאר שבע. למצולמים אין קשר לכתבה
הפגנת עובדים סוציאלים בבאר שבע. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אליהו הרשקוביץ

במשטר טוטליטרי, השליט נתפש כמי שיודע מה טוב ומה רע לבני עמו. אסור לבקר אותו או למתוח עליו ביקורת פומבית, משום שזה פוגע במעמדו וביכולתו להשליט חוק וסדר בהחלטותיו. במשטר דמוקרטי, הנחת המוצא היא הפוכה. לעם מותר, ואף צריך וראוי שישמיע קולו – לחיוב או לשלילה – בנוגע להחלטות של נבחריו. זו זכות של המיעוט וגם של הרוב.

אותן הפגנות נערכות בכפוף לכך שלא ייגרם סיכון בפועל או בפוטנציה לחיי אדם ולרכוש, ולא ייפגעו במידה שאינה סבירה זכויות אחרות. למעשה, תפקיד המשטר, על זרועותיו השונות, לשמר את הזכות להפגין ולהגן על המפגינים מפני מי שעלולים לנסות לפגוע בהם – יהא נושא ההפגנה אשר יהא; כך גם נפסק בבית המשפט העליון לפני יותר מ-40 שנה.

הפגנת עובדי פלאפון
הפגנת עובדי פלאפון. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: דניאל בר און

מה בין מחאות ליחסי עבודה?

לא אחת אנחנו רואים שבסכסוכי עבודה נוקטים עובדים וארגוני עובדים גם במחאה בצורת הפגנה וצעדות. חלקן אף זכו לסיקור תקשורתי נרחב ביותר במהלך השנים.

כך, למשל, ב-2012, מאות עובדי מעריב הפגינו במה שהיה אז גשר מעריב, וצעדו צעדת מחאה לאור סגירת העיתון האפשרית; כך גם רק מן העת האחרונה אנחנו זוכרים את הפגנות העובדים הסוציאליים בדרישה לשיפור תנאי העסקתם; וכך גם היו הפגנות בחברות התעופה השונות במשבר הנוכחי; ועוד דוגמאות בלי סוף.

אולם יחסי עבודה אינם בנויים על דמוקרטיה. ההנהלה איננה נציגותם הנבחרת של עובדי מקום העבודה. מטרת ההנהלה, בכלליות, היא להשיא את רווחי מקום העבודה תוך ייעול העבודה. תיאורטית זו יכולה להיות גם מטרת העובדים, אולם זאת לשם חלוקה אחרת של הרווח. ברור שלא תמיד תהיה תמימות דעים ואינטרסים בין הצדדים ליחסי עבודה בעניין האופן שבו יש לחלק את הרווח.

הפגנת עובדי משרד החוץ בירושלים, ב-2014
הפגנת עובדי משרד החוץ בירושלים, ב-2014. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אמיל סלמן

עולה השאלה, אם כן, מדוע ומה הצדקה לכך שהזכות להפגין – זכות יסוד דמוקרטית לבקר את השלטון - קיימת גם ביחסי עבודה שאינם בנויים על העיקרון הדמוקרטי?  

ב-1940 נעצר באלבמה נציג עובדים במקום עבודה בזמן משמרות מחאה נגד המעסיק. אותו עובד, נציג עובדים, נעצר ונקנס בסך של 100 דולר בהתאם לחוק. בית המשפט העליון של ארה"ב ביטל את הקנס וקבע שהתיקון הראשון לחוקה האמריקאית מגן על הזכות לחופש הביטוי, וכי הזכות של עובדים במקום עבודה למחאה – מקורה בחופש הביטוי.

בדרך זו הלך גם בית הדין הארצי לעבודה בישראל לפני יותר מ-40 שנה, עת עובדי מקום עבודה מאורגן החלו להקים משמרות מחאה מחוץ לשערי המפעל שבמסגרתו מחו, והפגינו כנגד התופעה הגוברת של העסקת עובדי קבלנים.

הפגנת עובדי מעריב. למצולמים אין קשר לכתבה
הפגנת עובדי מעריב. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: תומר אפלבאום

מדובר במחאה שאינה בשטח ציבורי, תוך הפרעה לקניין המעסיק, וביחסים שאינם דמוקרטיים מיסודם. וההצדקה לכך נמצאה, על פי בית הדין הארצי לעבודה, בחופש הביטוי? בעקרונות היסוד של משטר דמוקרטי?

"כוחו של מהעביד חייב למצוא איזון"

מאבק מקצועי, שביתות, הפגנות ועוד ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה בחברות שונות – לאו דווקא דמוקרטיות – אלא רחוק מאוד מכך: ברחבי ברית המועצות לשעבר, באימפריה הרוסית, במדינות מרכז אמריקה בעבר הרחוק (כמו במקסיקו), באפריקה ועוד.

אז אולי הזכות להפגין, למחות, לשבות ביחסי עבודה – שאינם יחסים דמוקרטיים - שונה במקורותיה מהזכות הבסיסית הדמוקרטית להפגין כנגד או בעד השלטון הנבחר בחברה דמוקרטית? 

הנה מה שכתבה השופטת בבית הדין הארצי לעבודה באותו פסק דין מ-1979: "כוחו של המעביד לעשות בקניינו כרצונו חייב למצוא איזון על-ידי כך שמאפשרים לעובדים להיאבק כנגד מעבידיהם, אם באמצעות ארגון העובדים ואם כיחידים; העובדה שהנאבק הוא ארגון עובדים, ולא העובד הבודד, אמנם מחזקת את העובדים בעמדת המיקוח שלהם, אך עדיין מדובר במעביד שלו זכות חזקה, זכות הקניין, מול ארגון עובדים, שלו זכות חלשה, מעין זכות שביושר". 

מאבק עובדי קפה נואר. למצולמים אין קשר לכתבה
מאבק עובדי קפה נואר. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: דניאל סלע

זה לא נשמע לי כמו הסבר שמקורו בהכרח בחופש הביטוי או בעקרונות הדמוקרטיה. 

מחאה, שביתה והפגנה ביחסי עבודה הם כלים להפעלת לחץ לשם שינוי תנאי העסקה. השינוי בתנאי ההעסקה נעשה כנגד הרצון של המעסיק לקנות שקט תעשייתי שיאפשר פעילות רציפה וללא שיבושים של העסק לכמה שנים – עד הסכסוך הבא. 

בהעלייה במחיר העבודה וברציפותה בסופו של דבר גם מניעות את גלגלי הכלכלה והמשק. זהו רצון תועלתני של שני הצדדים ליחסי עבודה – מצד המעסיק, הרצון לשמור על פעילות רציפה ושקט תעשייתי ומיצוי תביעות; מצד העובדים, זהו הרצון לשפר את תנאי העסקתם. כל אלה אינם נחלתה הבלעדית של הדמוקרטיה. זוהי נחלתה של כל חברה כחלק מסל הכלים שלה לצורך שמירת הסדר הציבורי.

הפגנת עובדי אל על, במאי
הפגנת עובדי אל על, במאי. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אוהד צויגנברג
קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker