טעות ברישום שעלתה בדמי גמלה של שנה וחצי

כשזאב עלה לארץ, נרשם תאריך לידתו עם שגיאה - והוא הופיע כצעיר יותר ממה שהיה באמת. כך נשאר המצב במשך שנים, וב-2010, כשהגיע לגיל 67 על פי הרישומים, החל לקבל גמלת זקנה. כמה שנים מאוחר יותר, תיקן את התאריך השגוי, וביקש מביטוח לאומי תשלום רטרואקטיבי

קשיש
צילום: אילן אסייג

קרן שליט

זאב עלה ארצה ב-1948, בהיותו כבן חמש, ובתעודת הזהות שניתנה להוריו נרשם תאריך לידתו - 24.11.1943. אלא שאביו של זאב הבחין כי הרישום שגוי, וב-1955 - כנראה לאחר שהשלים תהליך קליטתו בארץ - החל בהליך לתקן את הרישום: זאב נולד ב-24.7.1942, כלומר היה בן שש וחצי בעת עלייתו, לא בן חמש.

ואולם האב לא השלים את הליך התיקון, והבן - על אף שידע כי יש טעות ברישום - חי בשלום עם גיל רשמי צעיר בשנה וחצי מגילו האמיתי.

השנים חלפו להן, ובנובמבר 2010 הגיע זאב לגיל 67 - על פי הרישום שעמו חי במשך יותר משישים שנה. גיל 67 הוא הגיל הראשון שבו יכול גבר לקבל קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי, וכך החל זאב לקבל מ2010 ואילך את קצבת הזקנה האמורה.

כמה שנים מאוחר יותר פנה זאב לבית המשפט לענייני משפחה, טען כי תאריך הלידה האמיתי שלו מוקדם בכשנה וחצי מזה הרשום - ושיכנע את בית המשפט באמיתות דבריו: בית המשפט קבע כי תאריך לידתו הוא 24.7.1942, והדבר תוקן בהתאם ברישומי משרד הפנים.

או אז פנה זאב אל המוסד לביטוח לאומי, ואמר לו כך: התחלתי לקבל קצבת זקנה בדצמבר 2010, שעה שהייתי - על פי הרישומים אז - בן 67; אולם לאמיתו של דבר הייתי בן 67 כבר שנה וחצי קודם לכן, ביולי 2009, כפי שברור עתה לנוכח פסק דינו של בית המשפט למשפחה. לכן, לאחר ששילמתי כל שנותי דמי ביטוח לאומי כנדרש - שלמו לי את גמלת הזקנה עבור שנה וחצי שבהן הייתי כבר בן 67 - ולא קיבלתי את הגמלה.

בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעתו של זאב, ובית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו. בית הדין הארצי לעבודה קבע, על סמך הלכות קודמות, כי "גיל" הוא דבר אחד ומוחלט. אם הגיל משתנה, מתוקף פסק דין, יחול השינוי ממועד מתן פסק הדין ואילך, ולא באופן רטרואקטיבי. על פי הגיל המתוקן היה זאב זכאי לגמלת זקנה כבר ב-2009 - אלא שאז, על-פי הרישום באותו מועד, היה בן 66 ולכן ללא זכאות לקיצבת זקנה.

אם יוכר זאב רטרואקטיבית כבן 67 כבר ב-2009, אמר בית הדין לעבודה, פירוש הדבר יהיה שבאותה שנה היה בעל שני גילים: בן 67 על-פי התוקף הרטרואקטיבי של פסק הדין ששינה את הגיל, ובן 66, על פי מה שהיה רשום באותה שנה ברישומי משרד הפנים. דבר כזה אינו אפשרי, כמובן, והוא נמנע על ידי אותה הלכה ותיקה: פסק דין המשנה גיל פועל רק מעת נתינתו ואילך. הגיל עד לנתינתו של פסק הדין נשאר כשהיה.

זאב לא השתכנע ועתר לבג"ץ. ובג"ץ, בפסק דין שנתן לפני כמה שבועות, אמר כך: לאדם יש רק גיל אחד - זה הנובע ממועד לידתו. זוהי אמת ביולוגית, הנטועה בטבע. זהו הגיל האמיתי. רישומי המדינה אינם יוצרים את הגיל האמיתי, הם רק משקפים אותו. לכן פסק דין בעניין גיל אינו משנה את הגיל - הוא רק מתקן טעות ברישום ומעדכן את הגיל הרישומי, כך שיתאים לגיל הביולוגי וישקף אותו. ולכן תחולתו של התיקון אינה מתחילה עם מתן פסק הדין, אלא חלה גם באופן רטרואקטיבי: גילו האמיתי של האדם היה אותו גיל לפני פסק הדין ואחריו, ופסק הדין רק חשף אותו.

ואם כך, זכאי זאב לגמלת זיקנה החל מ-2009 שבה מלאו לו, על-פי האמת הטבעית והיחידה, 67 - ויש לקבל את עתירתו לבג"ץ, ולהפוך על פיה את פסיקתו של בית הדין לעבודה.

אלא שלא, לא כך פסק בג"ץ. בג"ץ פסק כי ב-2009 היה זאב אכן בן 67, על פי גילו הביולוגי, והיתה לו אפשרות רעיונית לקבל גימלת זקנה - ואולם אותה אפשרות לא הצמיחה לו את הזכאות הממשית לקבלת הגמלה.

שלילת ההכרה בזכאותו הממשית של זאב לקבל את הגמלה בתוקף מ-2009, למרות זכאותו הרעיונית לקבלה, נבעה, לטעמו של בג"ץ, בראש ובראשונה, מכך שתשלום גמלה רטרואקטיבי היה פוגע בתכלית הגמלאות שהמוסד לביטוח לאומי משלם לזכאים. תכלית הגמלאות היא לממן ולספק צרכים מיידים, יומיומיים ושוטפים - ואלה אינם מתקיימים בתשלומים רטרואקטיביים. עוד קבע בג"ץ כי תשלומים רטרואקטיביים כאלה, אם יוכרו, יפגעו באיזון התקציבי של המוסד ובאפשרותו לתכנן מראש את צעדיו ואת חלוקת משאביו, והם עלולים אף ליצור תמריץ שלילי לנקוט הליך לשינוי גיל.

יתרה מזו: הכרה רטרואקטיבית בשינוי גיל עלולה ליצור מצב שבו אדם ימצא עצמו לפתע עם חוב למוסד, או עם שלילת זכאות שכבר קיבל. לכן, קבע בג"ץ כי על אף שהיה בן 67 ב-2009, ואכן זכאי לגמלה עבור אותה שנה - אין לזאב את הזכאות הממשית לקבל את הגמלה בפועל.

ההלכה השתנתה, אם כך: פסק דין המשנה גיל הוא בעל תחולה רטרואקטיבית, שכן אין הוא אלא חושף אמת ביולוגית שעמדה על מכונה גם לפניו; עם זאת, הזכויות הכלכליות שהגיל הביולוגי מקנה, לפחות לזכאי המוסד לביטוח לאומי, אינן ניתנות למימוש באופן רטרואקטיבי.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker