חברת הביטוח אמרה: את לא הולכת למות בקרוב – תשלמי על זה

מירב, עדנה ונירית היו מבוטחות בפוליסות ביטוח מנהלים בחברות ביטוח שונות. כשהגיעו לגיל פרישה, הסתבר להן כי הקצבה שלהן נמוכה מקצבה שמשולמת למבוטח בעל פוליסה זהה. חוש הצדק של השלוש התקומם והן החלו במאבק משפטי שהגיע עד בג"ץ

קרן שליט ואוהד גלעדי
קרן שליט ואוהד גלעדי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נשים בפנסיה
נשים בפנסיהצילום: בלומברג

קרן שליט

בשבוע שעבר נתן בג"ץ את פסק דינו בעניינן של מירב, עדנה ונירית. מדובר בעניין שנפתח לפני 12 שנים בדיוק, כאשר השלוש הגישו תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. שלושתן היו מבוטחות בפוליסות ביטוח מנהלים בחברות ביטוח שונות. ב-2008, בהגיען לגיל המתאים, ביקשו לקבל - כל אחת מחברת הביטוח שבה היתה מבוטחת - את קצבת הפרישה המגיעה לה. כשקיבלו את הקצבה הסתבר להן כי היא נמוכה מקצבה שמשולמת למבוטח בעל פוליסה זהה.

כששאלו מדוע קיבלו קצבה נמוכה יותר קיבלו את ההסבר הבא. סכום קצבת הפרישה שמשלמת פוליסת הביטוח הוא תוצאה של חלוקת שני מספרים זה בזה. מספר אחד הוא סכום החיסכון שהצטבר בחשבון המבוטח (אחרי ניכוי דמי ניהול). המספר האחר הוא מקדם ההמרה שנקבע למבוטח. אם סכום החסכון הוא מיליון שקל, למשל, ומקדם ההמרה הוא 166, תעמוד קצבת הפרישה על 6,024 שקל (מיליון מחולק ב-166).

מקדם ההמרה נקבע על פי תוחלת החיים הצפויה של המבוטח ומינו. תוחלת החיים של נשים, לפחות כיום, גבוהה מזו של גברים. מכאן נובע כי מקדם ההמרה של מבוטח שונה מזה של מבוטחת. מכאן גם נובע כי מקדם ההמרה של נשים גבוה מזה של גברים.

מקדם ההמרה נקבע על פי תוחלת החיים הצפויה של המבוטח ומינו
מקדם ההמרה נקבע על פי תוחלת החיים הצפויה של המבוטח ומינוצילום: Bloomberg

תוחלת חיים גבוהה יותר פירושה מספר חודשים גבוה יותר של זכאות לגמלה. על מנת שהחיסכון הצבור יספיק ליותר חודשי זכאות צריכה הגמלה החודשית להיות נמוכה יותר. את הגמלה הנמוכה יותר מקבלים על ידי חלוקת סכום החיסכון במקדם המרה גבוה יותר. לכן מקדם ההמרה שקבע את גובה הגמלה שקיבלו מירב, עדנה ונורית היה גבוה מהמקדם שקבע את הגמלה שמשולמת לגברים. בהתאם, הגמלה שהן קיבלו היתה נמוכה מזו שהגברים קיבלו. גובה הגמלה נגזר, אם כך, גם מנתונים סטטיסטיים מבוססי מגדר.

חוש הצדק של השלוש התקומם. לא רק משום גמלת הפרישה הנמוכה יותר שקיבלו, אלא גם משום שבנושא אחר הקשור לפוליסה היו תנאיהן שווים לאלה של גברים – אף על פי שהנתונים הסטטיסטיים של נשים באותו נושא טובים מאלה של גברים. הנושא הוא הביטוח שהפוליסה מקנה למקרה פטירה לפני גיל הפרישה (ביטוח ריסק), ואשר משולם לשארים כסכום הון או כקצבה.

תשלום הפרמיה עבור ביטוח הריסק נעשה מתוך הפרמיה הכללית (דמי הגמולים) שהמבוטח משלם לפוליסה. דמי הגמולים, ככלל, מצטברים כחיסכון בחשבונו של המבוטח, אך החלק שמוקצה לביטוח הריסק נגרע מהחיסכון. עניינו של המבוטח הוא, אם כן, לשלם פרמיה נמוכה ככל הניתן עבור ביטוח הריסק, וכך להגדיל את החסכון הנצבר בחשבון. החיסכון הוא של המבוטח ובעת סיום העבודה יעמוד לרשותו, בעוד התשלום עבור ביטוח הריסק אינו שלו, וברוב המקרים לא יחזור אליו (לשמחתו).

גובה הפרמיה לביטוח הריסק צפוי לבטא, על פי הגיון הדברים, את הנתונים הסטטיסטיים בדבר תוחלת התמותה לפני גיל הפרישה של  המבוטח. כיוון שכך, ציפו שלוש הגמלאיות לגלות כי הפרמיה שנגבתה מהן עבור הריסק (והקטינה בהתאם את צבירת החיסכון שלהן) היתה נמוכה מזו שנגבתה מהגברים.

"אחרי שהתנהלו באחריות ויושר כל חייהם וחסכו בדיוק כדי להימנע מהמצב הזה - הם נפלו למלכודת". למצולמים אין קשר לכתבה
"אחרי שהתנהלו באחריות ויושר כל חייהם וחסכו בדיוק כדי להימנע מהמצב הזה - הם נפלו למלכודת". למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אורן זיו

תוחלת החיים הגבוהה שלהן פירושה גם שיעורי תמותה נמוכים משל גברים, ושיעורי תמותה נמוכים יותר פירושם פרמיה נמוכה יותר לביטוח הריסק. למרות זאת, הפרמיה ששילמו השלוש לכיסוי הריסק היתה זהה לזו ששילמו הגברים. באמצע 2008 הגישו השלוש הגישו תביעה נגד חברות הביטוח שלהן. אפשר להבין את ההיגיון הסטטיסטי המאבחן בין גברים לבין נשים, הן אמרו - אבל איך אפשר להבין שאותו היגיון מופעל רק לטובת הגברים?

אפליה בין אלמן לאלמנה

באותם ימים נתן בג"ץ פסק דין מפורט בעתירה של האלמן משה נגד קרן הפנסיה הוותיקה "מבטחים", ובעתירה של "מבטחים" נגד אלמן אחר, אוּרי, שתבע אותה וזכה בתביעתו. שני האלמנים היו נשואים לנשים שהיו מבוטחות ב"מבטחים", וקיבלו גמלת שארים לפי תקנותיה, ואחר כך לפי התקנון האחיד שהחליף את תקנות הקרנות הוותיקות.

התקנונים קבעו כלל פשוט. שיעורה של הפנסיה לאלמן עמד על מחצית שיעור הפנסיה לאלמנה. אלמן ואלמנה, שבן או בת הזוג שלהם בעלי אותו גיל, בעלי אותו ותק פנסיוני ושכר דומה, קיבלו פנסיות שהפער ביניהן היה 100% - ונבע אך ורק ממינם השונה זה מזה.

בית הדין הארצי לעבודה
בית הדין הארצי לעבודהצילום: שירן גרנות

פער הפנסיות בין האלמן לאלמנה היה חדש, יחסית. הוא היה חדש לא משום שקודם לכן שולמו לאלמנה ולאלמן פנסיות שוויוניות, אלא משום שעד 1972 לא שולמו לאלמנים פנסיות. מבוטחת בקרנות הפנסיה הוותיקות, שעבדה וחסכה לפנסיה כל ימיה והלכה לעולמה - לא הותירה לבן זוגה פנסיה. מבוטח, לעומתה, הותיר לאלמנתו פנסיית שארים במתכונת המקובלת עד היום. רק ב-1972 החלו הקרנות לשלם לאלמנים פנסיה.

בג"ץ ובית הדין הארצי לעבודה לפניו לא קיבלו מצב זה, ובפסק הדין שניתן ב-2008 קבע בג"ץ כי התקנות שיצרוּ הבדלי פנסיות בין אלמנים לאלמנות הן תקנות מפלות, שאינן יכולות לעמוד על תילן. מה שהיה בבחינת הישג סוציאלי ב-1972, היה בלתי מתקבל על הדעת ב-2008. מה גם שקרנות הפנסיה החדשות, מיום הקמתן, הקנו זכויות שוות לאלמנים ואלמנות. ואם יש שוויון מגדרי בגמלאות – צריך להיות שוויון מגדרי גם במחיר ביטוח הריסק.

דרכן של השלוש אל ההצלחה נראתה סלולה, אם כך. על קורותיהן באותה דרך - בטור הבא.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker