על טעויות משלמים - אלא אם כן אתם המעסיק, ואז שהעובד ישלם

במשך שנתיים קיבלה דניאלה, מורה במשרד החינוך, תוספת שכר על תואר אקדמי, עד שהמדינה בישרה לה שבשל טעות שולמה לה תוספת גבוהה מדי. דניאלה הגיעה להסכם עם המדינה לגבי החזר הסכום, אלא שאז הודיעה המדינה ששגתה שוב - והחוב גבוה יותר משחשבה. בשלב הזה דניאלה החליטה לתבוע

קרן שליט ואוהד גלעדי
קרן שליט ואוהד גלעדי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מורה בכיתה
מורה בכיתה (אילוסטרציה, למצולמת אין קשר לנאמר) צילום: מוטי מילרוד

קרן שליט

במשך 35 שנה היתה דניאלה מורה, מחנכת כיתה; היא פרשה לפנסיה מוקדמת ב-2015, בזמן שדיון משפטי בתביעה שהגישה נגד המדינה, מעסיקתה, היה בעיצומו. השנים חלפו, בית הדין האזורי פסק את פסוקו, דניאלה הגישה ערעור, ובפברואר השנה נתן בית הדין הארצי את פסק-דינו בעניין. והעניין היה מורכב. 

ב-2003 השלימה דניאלה לימודי תואר ראשון במוסד אקדמי שאינו ישראלי, והמדינה דחתה את בקשתה להכיר בתואר כשקול לתואר ישראלי. לימים שינתה המדינה את דעתה והכירה בתואר, אך לא החל מ-2003 אלא ממועד מאוחר יותר. דניאלה התרעמה על כך, ובסופו של דבר הודיעה המדינה לדניאלה, במכתב, כי אושרה לה דרגת תואר אקדמי, על הטבות הנובעות מאותה דרגה - בתוקף מ-2003, השנה שבה השלימה את התואר הראשון. במכתב ששלחה המדינה ב-2011 נכתב כי התואר המאושר הוא תואר שני – MA, ואולם החלק הזה נמחק ולידו נכתב בכתב יד BA.

דניאלה החלה לקבל שכר חודשי גבוה מזה שקיבלה עד אז, וכן קיבלה הפרשי שכר רטרואקטיביים עבור התקופה מאז 2003.

כך התנהלו הדברים על מי מנוחות במשך שנתיים תמימות, עד שהמדינה בישרה לדניאלה כי בתיקה האישי נעשתה בדיקה, וכי בבדיקה נמצא שהתשלומים ששולמו לה במהלך השנתיים מאז הכירה המדינה בתוארה האקדמי, הן תשלומי השכר השוטף והן תשלומי ההפרשים, היו שגויים; התשלומים חושבו כאילו היה לדניאלה תואר שני, בעוד דניאלה היתה בעלת תואר ראשון. הטעות יצרה תשלום-יתר, והמדינה התחילה לקזז אותו משכרה של דניאלה באופן חד-צדדי. 

שוב ניהלה דניאלה שיג ושיח עם משרד החינוך, ושוב הגיעו הצדדים להסכמה, הפעם בעניין הסכום שעל דניאלה להחזיר למדינה; ואולם בסמוך לכך הודיעה המדינה כי גם הפעם נפלה אצלה טעות: הפעם שגתה המדינה בחישוב סך תשלום-היתר ששילמה לדניאלה, ולפיכך היה החוב של דניאלה גבוה מזה שבו נקבה המדינה מלכתחילה.

בשלב הזה תבעה דניאלה לקבל פטור מלא מהחזר חלק כלשהו מתשלום-היתר ששולם לה, וכן הכרה בזכאותה לשכר על-פי החישוב השגוי (דירוג MA) גם ביחס לתקופה שאחרי גילוי הטעות. 

כל חמישה השופטים שדנו בעניין היו תמימי דעים: השכר השוטף שלו היתה דניאלה זכאית, מאז התגלתה הטעות, היה השכר הנכון לפי תואר BA ולא זה השגוי לפי תואר MA. הסיבה לכך נעוצה בצדק משפטי פשוט: טעות אינה צריכה להיות מונצחת. אפילו אם נהגה במשך זמן רב - הרי מרגע שהתגלתה דינה להתבטל, כי אין לה בסיס להישען עליו. 

אבל שאלת השכר השוטף לאחר גילוי הטעות היתה השאלה הפשוטה; השאלה המורכבת יותר התייחסה לתשלומי-היתר שהמדינה שילמה לדניאלה עד שהטעות התגלתה, כשחישבה הן את השכר השוטף והן את ההפרשים לפי דירוג MA במקום דירוג BA; מה יעלה בגורל 100 אלף השקלים שהיוו את הפער בין שני הדירוגים, פער שאותו דניאלה לא היתה זכאית לקבל מלכתחילה?

כאן כבר לא היתה תמימות דעים. שלושה שופטים פתחו את הדיון בשאלה לפתחו של מי רובץ האשם בתשלום-היתר, ובמלים אחרות - מי אחראי לטעות. לשופטים לא היה ספק: האחראית הבלעדית לַטעות היתה המדינה - היא חישבה סכום חודשי שגוי, היא חישבה תשלומי הפרשים שגויים, והיא התמידה בטעות במשך כמה שנים בטרם גילתה אותה. 

ואולם השופטים לא הסיקו מכאן כי דניאלה פטורה מהחזר כלשהו של התשלום השגוי שקיבלה. את חלקה של דניאלה במאזן הם בחנו על-פי התשובה לשתי שאלות נוספות: האם הסתמכותה על הטעות היתה סבירה, והאם שינתה את מצבה לרעה על בסיס הטעות. נניח שעובד זכאי לרכיב שכר מסויים בגובה אלף שקל, ובטעות משולמים לו 8,000 שקל באותו רכיב; טענה מצדו כי "לא שם לב" לטעות, וכי לפיכך לא היה באחריותו לעוצרה, תידחה כבלתי סבירה. אבל נניח שהתשלום של 8,000 שקל היה נמשך לאורך זמן, ועל בסיסו היה העובד נכנס להתחייבות כספית - במצב כזה אולי היה מופחת שיעור אחריותו בהחזר. 

המשפט מחפש לעשות צדק יחסי בין הצדדים, אמרו שלושה השופטים, וצדק כזה הוא דינמי, ועשוי להשתנות לאורך ציר הזמן. למשל, בית דין אזורי לעבודה הטיל על קצין משטרה, שקיבל במשך עשר שנים תשלום לפי דרגת סגן ניצב בעוד שהיה רב פקד (וכנראה לא היה יכול לדעת את דבר הטעות), להחזיר למדינה 20% מהסכום השגוי שקיבל; בית הדין הארצי קיבל את ערעור הקצין ופטר אותו מהחזר כלשהו.

בענייננו, אמנם לא היתה לדניאלה סיבה לחשוד בגובה התשלום או יכולת לזהותו כשגוי, ואולם הוא שולם רק שנים בודדות, ודניאלה לא הוכיחה כי לקחה על עצמה התחייבות מסוימת על בסיסו. בנסיבות אלה מצאו שלושה השופטים כי הצדק היחסי מטיל על דניאלה להחזיר למדינה כ-35% מהסכום ששולם לה ביתר. עם זאת הם קבעו כי היא תחזיר את הסכום בלא-פחות מאשר 60 תשלומים, וכי למרות שהפסידה בערעור - לא תשלם למדינה הוצאות משפט.

ומה אמרו שני השופטים האחרים? בהתבסס על אותן אמות מידה בדיוק ששימשו את שלושה השופטים הראשונים, סברו שני האחרונים כי יהיה זה בלתי צודק להטיל על דניאלה החזר כלשהו מתשלום-היתר: הטעות היתה רק של המדינה, דניאלה פעלה בתום לב, המדינה פעלה שלא כראוי גם לאחר גילוי הטעות (שבה ושגתה בחישוב סכום החוב והחלה בקיזוזו החד-צדדי וללא הודעה מוקדמת) - ובהצטבר כל אלה, המדינה צריכה לשאת במלוא המחיר של רשלנותה וטעויותיה.

הצדק היחסי בין הצדדים יחסי לתפישות צדק שונות, אם כך, ולאופני מחשבה שונים. המשפט אינו מדע, הוא החיים עצמם - והחיים מורכבים, יחסיים ואקראיים. 

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker