העובדים נתפסו גונבים מהמעסיק - ותבעו על פגיעה בפרטיות

מנהל סופרמרקט שחשד כי עובדיו גונבים מהקופות התקין מצלמות גלויות שכוונו לכניסות וליציאות מהחנות, ומצלמות סמויות שכוונו לעבר הקופות. 14 עובדים נתפסו ב-10 הימים שהמצלמות פעלו, אך לאחר שפוטרו הגישו תביעה שהתגלגלה לפתחו של בית הדין האירופי לזכויות אדם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סופרמרקט
סופרמרקטצילום: בלומברג

קרן שליט

בתחילת העשור הקודם, מנהל סופרמרקט גדול במחוז ברצלונה בספרד נתקל באי התאמות בין רמת המלאי בחנות לבין נתוני המכירות ובחוסרים בקופות. משנמשכו התופעות, התקינה ההנהלה מצלמות במעגל סגור. חלקן כוון לכניסות לחנות וליציאות ממנה, וחלקן כוון לקופות. המצלמות שכוונו לכניסות וליציאות היו גלויות, המצלמות שכוונו לקופות היו נסתרות.

ההנהלה יידעה את העובדים על המצלמות הגלויות, ואף הציבה שלט שהכריז על כך; דבר קיומן של המצלמות הנסתרות נשמר בסוד. המצלמות פעלו עשרה ימים, ובמהלכם צולמו עובדים שאיפשרו לעובדים אחרים לעבור בקופות בלי לשלם בעד כל המוצרים שלקחו, ועובדים שגנבו מהקופות עצמן. הסרטונים הוקרנו לעובדים, חלקם אף הודו במעשים, ו-14 עובדים פוטרו. בנוסף, המעסיק התלונן במשטרה, וזו פתחה בחקירה.

חודש מאוחר יותר, הגישו לופז ריבלדה וארבעה מפוטרים נוספים תביעה נגד הסופרמרקט. בתביעה טענו העובדים כי הפיטורים היו לא חוקיים, מאחר שהסתמכו על הסרטונים שצולמו במצלמות הנסתרות שכוונו אל הקופות. העובדים טענו כי הצילום הנסתר פגע בפרטיותם, וכי הפגיעה חמורה דיה על מנת לבטל את הפיטורים. 

כמה שנים חלפו בדיונים, ובסיומם נדחתה העתירה על ידי הערכאות הספרדיות. או אז עתרו העובדים לבית הדין האירופי לזכויות אדם, ולפני כמה חודשים נתנה הערכאה העליונה של אותו בית דין את פסיקתה בעתירה (כדאי לשים לב: העובדים עתרו לבית הדין האירופי בינואר 2013, הפסיקה ניתנה באוקטובר 2019).

בית הדין האירופי לזכויות אדם, היושב בשטרסבורג, הוקם מכוח האמנה האירופית לזכויות אדם; על אמנה זו חתומות 47 המדינות החברות במועצת אירופה – מועצה הפועלת למען שיתוף פעולה בין מדינות אירופה בעיקר בתחומי זכויות האדם, קידום הדמוקרטיה ומשפט בינלאומי (ישראל היא מדינה משקיפה בארגון, לצד ארה"ב, יפן וקנדה). כל אזרח אירופי יכול לעתור לבית הדין, לאחר שמיצה את ההליכים השיפוטיים הפנים-מדינתיים שלו. בית הדין נועד להגן על הזכויות האזרחיות והפוליטיות של אזרחי אירופה, ולשם כך הוא בוחן אם מדינת האזרחות של העותר מקיימת ומיישמת את סעיפי האמנה האירופית לזכויות אדם.

העותרים בענייננו תבעו לדין את ממשלת ספרד, בטענה כי ספרד הפרה את סעיף 8 לאמנה: הסעיף קובע כי כל אדם זכאי לכך שפרטיותו תכובד, והעותרים טענו כי הצילום שנעשה שלא-בידיעתם פגע בפרטיות זו.

בין 17 השופטים של בית הדין האירופי לא היו חילוקי דעות כי ביישום האמנה יש למצוא את האיזון בין זכות העובד לפרטיות, לבין זכות המעסיק לנהל את עסקו בצורה חלקה ואמינה; חילוקי הדעות היו בשאלה היכן מצויה נקודת האיזון.

קניות
קניותצילום: Neil Hall/רויטרס

ברוב של 14 נגד 3 מצא בית הדין נקודות זכות רבות בפסק הדין הספרדי: המצלמות כוונו רק לאזורים רלוונטיים לאירוע; האזורים הללו היו פתוחים לציבור הרחב ולעמיתיהם של התובעים, כך שמלכתחילה לא היתה לתובעים ציפייה גבוהה ליהנות בהם מפרטיות (בשונה מאזורים כמו שירותים או מלתחות, שבהם אין לצלם כלל, או מחדרים או משרדים סגורים, שמהם יש לעובד ציפייה גבוהה לפרטיות); הצילומים נעשו לאורך תקופה קצרה יחסית, ונפסקו מיד כשזוהו עובדים עבריינים; בסרטונים צפו רק שני בכירים ברשת הסופרמרקטים ונציגת האיגוד המקצועי; מול הצילום הנסתר עמד היקף משמעותי של נזקים למעסיק, וההיקף אף אותת על כך שמעורבים בעניין כמה עובדים - ובנסיבות אלה שיתוף העובדים בהצבת המצלמות היה עלול להכשיל את המהלך כולו.

לפיכך סבר בית הדין כי הצילום הנסתר היה הדרך היחידה שעמדה למעסיק כדי לבדוק את הנושא, וכי מידת החדירה לפרטיות היתה מינימלית בנסיבות. כלומר, הצילום הנסתר היה מידתי למהותיות הפגיעה בעסק. חשד קל ופגיעה מצומצמת בעסק לא היו מצדיקים צילום נסתר. 

כאן מעניין לציין כי המשטרה הספרדית הצליחה להוכיח גניבות כספיות זניחות בלבד שהעובדים ביצעו; החקירות וההליכים בעניין זה ארכו זמן רב, ומאחר שהעבירות היו קלות, ולכן בעלות תקופת התיישנות קצרה - הן הספיקו להתיישן עוד בטרם הועמדו העובדים לדין פלילי. ואולם לא היה בכך לשנות את מסקנתו של בית הדין לזכויות אדם: בית הדין התייחס למצב הדברים כפי שנראה בעת התרחשותם, ולא כמידת ההוכחה הפלילית לגביהם שהסתברה בדיעבד.

לפני שנה, במסגרת טרילוגיה על פרטיות ביחסי עבודה, סיפרתי כאן על הליך משפטי המתנהל בבית הדין שלנו לעבודה, בתביעתה של עובדת על פגיעה נטענת בפרטיותה: העובדת הגיעה מדי בוקר לעבודה, החתימה שעון נוכחות וטענה כי עבדה – בעוד המצלמות שהוצבו בשער המפעל הראו כי לאחר שהחתימה את השעון, ובמסגרת סכסוך "ותיק" בינה לבין ההנהלה, סבה מדי יום על עקבותיה ועזבה את מקום העבודה, עד שחזרה להחתים את השעון בסוף היום. המצלמות היו גלויות ומלוות בשילוט.

העובדת פוטרה בעקבות התנהגותה, ולדיון בתביעה שהגישה התייצב גם היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לא הביע דעה לגוף התביעה הספציפית אלא הציג את עמדתו העקרונית בסוגיה, על מנת שהצדדים ליחסי עבודה ידעו לכלכל צעדיהם בעתיד ביחס לצילום במקום העבודה. היה לי נעים ומשמח לקרוא את פסק-הדין של בית הדין האירופי לזכויות אדם - ולתהות שמא "העתיק" את עמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה שלנו.

הדיון בתביעתה של העובדת באותו תיק עדיין מתנהל; עדיין איננו יודעים היכן יציב בית הדין לעבודה את נקודת האיזון בין פרטיותה לבין זכותו של מעסיקה לנהל את מקום העבודה בצורה סבירה; לכשיוודעו הדברים אספר.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker