הגבר פוטר והאישה הוצאה לחל"ת - איך יכולה משפחה להתקיים במשבר הקורונה?

בניסיון ליצור שיווי משקל בין שמירה על חיסכון פנסיוני לעתיד לבין גמישות כלכלית בהווה ראוי לעצור ולשאול - האם שיווי המשקל הנוכחי נכון? מה היחס הנכון בין חיסכון כפוי לעתיד לבין האפשרויות לחיים בהווה? ועד היכן ראוי כי המחוקק יתערב בחירותו של הפרט?

משפחה בהסגר ביתי, בצרפת
משפחה בהסגר ביתי, בצרפת. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: AFP

קרן שליט

דני לוי, בן 34, אב לשניים, פוטר בראשית מארס השנה מעבודתו: במשך שש השנים שלפני כן היה סוכן של חברה קטנה העוסקת בהפצת מוצרי קוסמטיקה למספרות ומכוני יופי. משכורתו היתה סבירה, בחודשים מסוימים (לפני החגים, בעונת הקיץ) קיבל גם עמלות נאות ממכירות שביצע, ותנאיו הסוציאליים היו הוגנים – הוא היה מבוטח בביטוח פנסיוני שאליו הופרשו כספי פיצויים וכספי תגמולים, והיה חבר בקרן השתלמות. דני פוטר על רקע הקיפאון העסקי המלא שאליו נקלעה החברה עם פרוץ מגפת הקורונה.

באותם ימים עצמם הוצאה מורן לוי, אשתו בת ה-32 של דני, לחל"ת: מורן היא גננת, ועובדת בגן המנוהל על ידי זוג אחיות, שתיהן גננות מוסמכות. משכורתה של מורן נמוכה יחסית, אך גם היא מבוטחת בביטוח פנסיוני; לא נפתחה לה קרן השתלמות. מורן הוצאה לחל"ת כשהגן נעל שעריו, עם פרוץ המגפה.

דני ומורן מצאו עצמם מתפרנסים מדמי אבטלה: דני זכאי להם לנוכח פיטוריו, מורן לנוכח הוצאתה לחל"ת בשל הקורונה.

דמי האבטלה שמורן ודני מקבלים נמוכים משמעותית מההכנסה השוטפת שהיתה להם ערב המגפה, וזאת בזמן שחלק ניכר מהוצאותיהם לא השתנה: מעבר להוצאות המחיה השוטפות, מחזירה המשפחה משכנתא שלקחה כדי לרכוש את דירתה, ויש לה גם הוצאות פרה-רפואיות קבועות לטיפול בבעיה שהתגלתה אצל אחד הילדים.

בנסיבות החדשות מתכננת המשפחה להצטמצם בכל שטחי החיים, אך מבקשת לשמור בכל מחיר על הטיפול בילד ועל החזר המשכנתא - אלו  שני נושאים שיכתיבו, במידה רבה, את עתידה. דמי האבטלה לא יכסו את כל ההתחייבויות הללו, גם בחיים מצומצמים. אילו אפשרויות כלכליות עומדות בפני דני ומורן, עד שיחזרו לעבוד ולהשתכר?

בדרך כלל אני מביאה כאן את סיפוריהם של פסקי דין: המציאות ה"אמיתית" המתוארת בהם היא חומר הגלם של עולם המשפט, ואת הווייתה המסוכסכת של אותה מציאות מנסה המשפט להסדיר ולהרגיע, במידת מה. ואולם מורן ודני אינם סיפורו של פסק דין, אלא סיפורה של המציאות הנרקמת נגד עינינו – הם "כל אדם", הם כל דני לוי וכל מורן לוי; את נגיעתו של עולם המשפט במציאות חייה של "כל משפחת לוי" נראה כאן.

למשפחת לוי אין אפשרות לקחת הלוואה מהבנק או מחברות אשראי: ההצעות של גופים אלה יקרות, והנטל של החזר ההלוואה יהיה כבד. 

לדני יש אפשרות למשוך את כספי הפיצויים שלו: מאחר שפוטר עומדים כספים אלו לרשותו ונהנים מהעדפות מיסוי. אבל ערן, סוכן ביטוח שהוא חברו הטוב של דני, הזהיר אותו באזהרה חמורה: משיכה של כספי הפיצויים עלולה לפגוע באופן משמעותי בפנסיה שתשולם לדני בעתיד – גובה הפנסיה נובע מסך כל הסכום המצטבר ומתשואת קרן הפנסיה שבה הוא מבוטח. מורן מלכתחילה אינה יכולה למשוך את כספי הפיצויים, אפילו רצתה לעשות כך - היא לא פוטרה ולא התפטרה.

ומה באשר לכספי התגמולים? משיכה של כספי התגמולים – בין אם אלה של דני ובין אם אלה של מורן – לא רק שתעשה שמות בפנסיה העתידית שלהם, אלא תעלה גם במס גבוה של 35%.

ואילו לכספי קרן ההשתלמות של דני טרם מלאו שש שנים, כך שהם אינם משוחררים אלא כנגד מס - לעומת פטור ממס במשיכת תגמולים ש"הגיעו לפרקם".

כתוצאה מהשיחות עם ערן, יש למורן ולדני תובנה אחת ברורה: כשם שהם רוצים לשמור מכל משמר על הטיפול בילד ועל החזרי המשכנתא, כך עליהם לשמור מכל משמר על תוכניות הפנסיה שלהם. תוכנית הפנסיה היא לא רק גובה הפנסיה לעת זקנה - היא גם הפנסיה למקרה של נכות אם כזו תקרה, חלילה, עוד לפני גיל הפרישה. אז בכספי הפנסיה לא נוגעים, וכספי קרן ההשתלמות או הלוואה מהבנק יקרים - מה נשאר?

ערן מציע: הלוואה מקרן הפנסיה או מקרן ההשתלמות. רוב הקרנות (וכן חברות הביטוח, המנהלות פוליסות ביטוח מנהלים) נותנות הלוואה כזו, לחוסך בעל ותק של שלוש שנים לפחות; ההלוואה יכולה לעמוד על 30%-80% מכספי התגמולים (או ההשתלמות) שנצברו בתוכנית, ופירעונה יהיה במשך 7-5 שנים, בריבית נוחה מזו המוצעת על ידי הבנקים וחברות האשראי; הלווים אינם צריכים להמציא ערבים, ואינם משלמים עמלות ודמי טיפול.

דני ומורן נרתעים: כנגד ההלוואה יהיה עליהם לתת בטוחה, לשעבד נכס כלשהו – ואין להם כזה. ואולם ערן מסביר כי כנגד ההלוואה יתנו לקרן הפנסיה או לקרן ההשתלמות זכות לקיזוז חובם בשל ההלוואה, כלומר הם ישעבדו את צבירת הכספים בקרן כבטוחה להחזר ההלוואה לקרן. אילולי כן, מסביר ערן, אילולי הקלות היחסית והביטחון שיש לה בהחזר ההלוואה, לא היתה הקרן יכולה לתת אותה בתנאים הנוחים-יחסית שבהם היא נותנת אותה.

כעת יש מקום לתהות - כיצד ניתן לשעבד כספי קרן פנסיה, שנועדו לקצבה? הרי כספי הקצבה הם חיסכון ארוך טווח שמטרתו להבטיח את ביטחונו הכלכלי של החוסך בתקופות קשות (נכות או פטירה, חלילה) או לאחר פרישתו מהעבודה – וכדי לשמור אותם מכל פגיעה הוטל בחוק איסור מפורש על שעבודם. השאלה הזאת מורכבת - וכך גם התשובה אליה.

האם האיסור על שעבוד כספים שנועדו לקצבה מוטל רק על המעסיק? כלומר, האם רק למעסיק אסור לשעבד כספים אלה לטובת הלוואות שהוא עצמו לקח, על מנת שלא לסכן את הביטחון הסוציאלי של העובד - או שגם לעובד אסור לשעבד אותם כספים לטובתו-שלו, כלומר שגם לעובד אסור להשתמש בהם כדי לאפשר הלוואה שהוא עצמו, העובד, לוקח?

הייתם מצפים למצוא תשובה פשוטה לשאלה מתבקשת, ואולם החוק שותק; פסיקת בתי הדין לעבודה רמזה כי עובד רשאי לשעבד כספי קרן פנסיה לטובת חובותיו-שלו - ורמזה גם ההפך; חקיקה חדשה איפשרה לקרנות פנסיה וחברות ביטוח לתת למבוטחים הלוואות תוך קיזוז החוב מכספי החוסך, מבלי לדון באפשרות השעבוד של אותם כספים; ופסיקת בית המשפט העליון, בשלושה פסקי דין רחבי-היקף שניתנו בשנתיים האחרונות, התלבטה שוב ושוב בין מוסדות משפטיים שונים הקשורים בסוגיה - המוסדות של שעבוד, בטוחה, עכבון קיזוז - ובין מעמדם של כספי פיצויים, כספי תגמולים וזכויות קצבה על פי שלושה חוקים שונים, ובסופו של דבר השאירה חלק מהשאלות ללא תשובה.

ניתנת האמת להאמר: קשה מאוד להבין עד תום את דקויותיהן של התשובות השיפוטיות. ואולם לפחות הצד המעשי של הסוגייה ברור: מורן ודני יכולים לקחת הלוואה מקרן הפנסיה של כל אחד מהם, או מקרן ההשתלמות של דני, מבלי שיצטרכו לגייס בטוחות חיצוניות להחזר החוב ובתנאים נוחים מאלה המקובלים בבנקים. ואולם אם חלילה לא תעמוד המשפחה בפירעון ההלוואה, תוכלנה הקרנות לקזז את החוב מכספי המשפחה - אף אם יהיה בכך לפגוע בפנסיה העתידית.

אנחנו מהלכים על חבל דק, בניסיון ליצור שיווי משקל בין שמירה על חיסכון פנסיוני לעתיד לבין גמישות כלכלית בהווה; האם שיווי המשקל הנוכחי נכון? מה היחס הדרוש והנכון בין העתיד לבין ההווה? ועוקצה של השאלה – מה היחס הדרוש והנכון בין חיסכון כפוי לעתיד לבין האפשרויות לחיים בהווה? עד היכן ראוי כי המחוקק יתערב בחירותו הכלכלית של הפרט?

בשנים האחרונות נערכת ברשות שוק ההון ביטוח וחיסכון עבודת מטה מקיפה בנושא ההגנה על חסכונות ארוכי טווח; ניתן רק לקוות שהעבודה תבשיל במהרה בימינו לחקיקה שתסדיר את הנושא באופן בהיר, ולטעמי (אתם מנחשים) - תוך מתן משקל מרבי לקשיחות פנסיונית, כלומר תוך מתן הגנה מרבית לעתיד פנסיוני מינימלי של החוסך, לרבות הגנה מפניו-הוא.

יחליטו מורן ודני כאשר יחליטו – נאחל להם, כלומר לכולנו, בריאות.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker