מה לדיני עבודה בביתו של גיא חבורה

פרסום ההקלטה שעוררה הדים של השיחה בין יועצו של בני גנץ לרב חבורה, מעלה שאלות על אתיקה, חוק והזכות לפרטיות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ישראל בכר במטה כחול לבן בתל אביב, בספטמבר
ישראל בכר במטה כחול לבן בתל אביב, בספטמברצילום: אילן אסייג

קרן שליט

אי אז לפני שבועיים - לפני הקורונה, לפני הבחירות - געשה המדינה: בתקשורת פורסמה הקלטה של שיחה שנערכה בין ישראל בכר, מי שהיה יועצו הקרוב והבכיר של בני גנץ, לבין הרב גיא חבורה, אליו פנה בכר בעניין אישי. בהקלטה נשמע בכר אומר כי גנץ הוא סכנה לעם ישראל, ומצטט חברת כנסת מכחול לבן שאומרת כי גנץ חלש וטיפש. ההקלטה נעשתה על ידי הרב, ובכר לא ידע כי הוא מוקלט.

הרוחות סערו: לאחר שהובן כי ההקלטה אינה עבירה פלילית של האזנת סתר, מכיוון שרק האזנה לשיחה שאיש ממשתתפיה אינו מודע לכך שהיא מוקלטת היא האזנת סתר - צפה ועלתה התקוממות רגשית וְאינטואיטיבית נגד הקלטת אדם שלא בידיעתו. מנגד, הוטחה באותה התקוממות עובדה קרה - מעשה ההקלטה אולי מקומם מבחינה אתית, אבל הדברים אמנם נאמרו, ואילולי ההקלטה לא היה איש, מלבד הרב (המקליט), מאמין כי נאמרו. כלומר, ההקלטה היתה רק ההוכחה לדברים שבכר אכן אמר, בקול צלול וברור.

אלה שהצדיקו את ביצוע ההקלטה ופרסומה, טענו כי העיקר הוא בכך שהודות להקלטה יודעים עתה הכל מה בכר באמת חושב, ואחת היא כיצד ההקלטה הושגה.

כשהדיונים להטו בעד ונגד הקלטה כזו של שיחות, הייתי בעיצומה של קריאת מאמר חדש שפירסמה עו"ד עידית צימרמן, שעוסק (איך לא, אם אני קוראת אותו) במשמעויותיה של הקלטה ללא ידיעת הצד המוקלט (הקלטה נחבאת) ביחסי עבודה.

בני גנץ
בני גנץצילום: דניאל בר און

המאמר מנתח את הפסיקה שהחלה לדון בנושא לפני כמה שנים, כשהאפשרות הטכנולוגית של הקלטה נהפכה לפשוטה וזמינה באמצעות הטלפון הנייד. וכך, כשב-2015 דן בית המשפט העליון בעניינה של העובדת שמואלי שהקליטה את הממונים עליה כדי להוכיח שהם מתנכלים לה, אמר בית המשפט כי  "הקלטת אדם שלא בידיעתו נגועה ככלל בפגם מוסרי: הרי שיחה בין אדם לחברו אינה ככלל מיועדת להקפדה 'משפטנית' על כל מלה, בידיעה שהיא תשמש חומר ראייתי בהליך כזה או אחר ... יחשוב כל אחד מאתנו מה היה חש אילו נודע לו שהוקלט על ידי פלוני מחבריו לעבודה ללא ידיעתו".

אמירה זו, לפיה הקלטה נחבאת היא פגם מוסרי, אף אם אינה עבירה פלילית, הוזכרה מאז פעמים רבות בפסיקת בתי הדין לעבודה; גם חברי אוהד גלעדי, בטור שלו כאן לפני כשנה וחצי, חשב כי הכשרה של הקלטות נחבאות תגרום נזק רב לסביבת העבודה וליכולת לקיים יחסי עבודה תקינים.

המאמר של עו"ד צימרמן מציע הסתכלות אחרת על הקלטה נחבאת ביחסי עבודה. לפי המאמר אין לבחון את הסוגייה במשקפיים ערכיים-אתיים של פגם מוסרי, אלא במשקפי הערך המשפטי המושרש של הזכות לפרטיות. המאמר טוען כי הקלטה נחבאת אכן פוגעת פגיעה מסוימת בזכות הפרטיות של המוקלט, ואולם דינה של פגיעה זו לסגת מפני דיני פרטיות מיוחדים שיש להחיל ביחסי עבודה, בשל מערך הכוחות המיוחד ביחסים אלה.

הזכות לפרטיות במקום העבודה מלכתחילה מצומצמת בהשוואה לזכות לפרטיות בבית, ומלכתחילה שיחות המתקיימות במקום העבודה יוצרות מרחב משותף רחב יותר מהמרחב הפרטי של העובד; שיחות במקום העבודה נתונות, כמעט בהגדרה, למידה מסוימת של פיקוח, כנגזרת של עצם היות מרחב העבודה נתון בפיקוח. במסגרת יחסי העבודה נושאים כל השותפים לאותם יחסים - עובדים ומנהלים כאחד, חובות אמון מוגברות, שמטילות עליהן אחריות ואינן מאפשרות להסתיר דברים הנאמרים באותה מסגרת.

כלומר הזכות לפרטיות במקום העבודה צרה יותר, מיסודה, מהזכות הכללית לפרטיות, וזכות מלכתחילה צרה יותר זו יש לבחון גם על רקע פערי הכוחות בין המעסיק לעובד ושליטתו של המעסיק בכל זווית של חיי העבודה.

יחסי העבודה, בעיקר בימינו עתירי הטכנולוגיה, רוויים ממילא בשליטה ומעקב מצד המעסיק על עובדיו (ודיברתי על כך כאן לפני כשנה, ב"טרילוגיית הפרטיות", שעסקה במעקב אחר תכתובת מיילים של עובדים, בצילומם ובנטילת טביעת אצבע שלהם); מתן הגנה משפטית של פרטיות דווקא בנושא של הקלטה נחבאת, כשהקלטה נחבאת היא לפעמים האמצעי היחיד של העובד להוכיח כי פגעו בו, באפליה או בהתעמרות, אינו ראוי.

לעתים קרובות תלונת העובד על פגיעה בו תהיה בגדר מלה מול מלה יחסית לתשובת הפוגע; פעמים אחרות, גם כשעובדים אחרים היו יכולים להעיד לטובת המתלונן - הם ימנעו מלעשות זאת מחשש לעורם שלהם; וכך רק הקלטה נחבאת תוכל להוכיח את טענת העובד.

לכן מציע המאמר היפוך של נקודת המוצא. ככלל, כך מציע המאמר, יש להתיר הקלטות נחבאות במקום העבודה, אך זאת מבלי שההיתר יהיה פרוץ: כל הקלטה וכל שימוש בה יהיו כפופים למבחן של מידתיות. כל הקלטה נחבאת תיבחן על פי נסיבות המקרה, ותהיה קבילה ובעלת משקל אם שירתה מטרה לגיטימית (כמו הוכחת אפליה או התעמרות), ואם יש יחס סביר בין הפגיעה-בפרטיות שהיא יצרה לבין התועלת שתושג מקיומה.

הגישה האמורה מוצאת את ביטויה, עקב בצד אגודל, בפסיקת בתי הדין לעבודה של השנים האחרונות. במקרה אחד שנדון בבית הדין טען ד"ר ב', מרצה במוסד אקדמי, כי פוטר מכיוון שהתלונן כי החלטה של המוסד שלא לפתוח מסלול לימודים חדש (שבו אמור היה לכהן כראש המסלול), נבעה מריבוי הנרשמים הערבים אליו. להוכחת טענותיו הציג הקלטות נחבאות של שיחות שקיים עם ראשי המוסד האקדמי, בהן הם נשמעו אומרים, בין השאר, כי  "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מוסד שיהיה מתויג כערבי... אנחנו מוסד לא מתוקצב - ואם נתייחס למוסד של ערבים, אז הלך עלינו... פשוט לא יבואו".

מה, בשם אלוהים, יכול בית משפט לעשות עם אמירה כזו?  זאת נראה בשבוע הבא.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker