מי ישלם על הבידוד? נחכה ונראה

ההוראה של משרד הבריאות לבידוד לשבים ממדינות מסוימות או ממי שנחשפו לחולי קורונה לא מגדירה באופן חד-משמעי איך וכיצד יבוצע התשלום עבור הימים שבהם העובדים ישהו בבידוד ■ האם המעסיקים יספגו את העלות הגבוהה של התשלום או שזה תפקיד המדינה?

אוהל בידוד בבית החולים שיבא, החודש
אוהל בידוד בבית החולים שיבא, החודשצילום: תומר אפלבאום

אוהד גלעדי

עד לפני כמה שבועות, עבור רובנו המילה קורונה ציינה סוג של בירה או כתר. תוך זמן קצר המילה 'קורונה' נהפכה מכל אלה לדבר אחר בתכלית – מגיפה המשתוללת ברחבי העולם.

בתחילת פברואר נכנס נגיף הקורונה גם לחיי העבודה בישראל, לאחר שמנכ"ל משרד הבריאות הורה בצו למי שחוזר מכמה יעדים בחו"ל וכן למי שבא במגע הדוק עם חולה בנגיף – להיכנס לבידוד למשך 14 ימים, כשמתייחסים למגע הדוק גם למי שעובדים בסמוך לאדם חולה.

במוחי עלתה השאלה האם אותם אנשים שהורו להם להיכנס לבידוד זכאים לתשלום בזמן היעדרותם מפאת הבידוד? הרי מדובר באנשים שככל שידוע הם בריאים ולא חולים בדבר. חרף זאת, הם נדרשים – שלא מרצונם או מיוזמתם – שלא להגיע למקום העבודה.

הם אינם עומדים לרשות מקום העבודה, ולכן לא זכאים לשכר; הם גם אינם חולים ועל כן אינם זכאים (על פני הדברים) לדמי מחלה; ובוודאי שאין זה הוגן לדרוש מהם לנצל ימי חופשה שצברו לשם נופש ומנוחה בגין בידוד באחד מחדרי הבית. לסוגייה זו לא התייחס הצו שניתן על ידי מנכ"ל משרד הבריאות.

כמה ימים לאחר מכן, ניתנה על ידי ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות מעין תעודת מחלה גורפת לפי חוק דמי מחלה. כאן כבר התבלבלתי. למיטב ידיעתי, חוק דמי מחלה לא מזכיר במלה את המונח תעודת מחלה. יש תקנות בעניין שתוקנו על ידי שר העבודה דאז, משה ברעם. ובכלל, השר והמשרד האמונים על חוק דמי מחלה הם שר ומשרד העבודה, ולא הבריאות. 

ומעל לכל, איזה מן פתרון זה לתת אישור מחלה פיקטיבי וגורף לשם תשלום דמי מחלה על ידי מעסיקים לאנשים בריאים שמדינת ישראל קבעה – גם אם מטעמים מוצדקים וראויים (כנראה) – שעליהם לשהות בבידוד?

צריך להבין, מדובר בגזירה כפולה ומכופלת לאלה המעסיקים את אותם עובדים שנדרשים לשהות בבידוד. ראשית, מדובר בכוח אדם שנאלץ להיעדר מהעבודה לפרק זמן ממושך בן שבועיים (בנוסף למשך ההיעדרות בזמן השהות בחו"ל). בנוסף, המעסיק הוא שנדרש לשאת בתשלום השכר (דמי מחלה) לאותם עובדים.

זאת, בנוסף להשלכות הנוספות המורגשות היטב אצל מעסיקים רבים מאוד בישראל כתוצאה ממשבר הקורונה, במיוחד אם מדובר במקום עבודה המקיים קשרים עם חו"ל (ובמיוחד עם המזרח הרחוק).

זוהי סיטואציה של חוסר אונים עבור מעסיקים רבים. למרות הנטל הכלכלי – ודאי שאין שום היגיון או רצון לסכן את בריאות העובדים שלא שבו מחו"ל על ידי עידוד עובדים שאמורים להימצא בבידוד להגיע לעבודה. הרי אם חלילה יתגלה שאלה היו חולים – או אז יתר העובדים עלולים להיחשב כמי שבאו עמם במגע הדוק - וכולם יידרשו לשהות בבידוד.

אז ניסיתי לבדוק כיצד התמודדו עם המציאות הכפויה הזו בשל נגיף הקורונה במקומות אחרים בעולם. בכתבה שפורסמה בכלי תקשורת בבריטניה התנהל ויכוח סביב הזכאות לתשלום של עובדים שנדרשים לשהות בבידוד. כולם תמימי דעים שכדאי למעסיקים – לא בטוח שחובתם – לאשר תשלום על חשבון חופשה או מחלה. זאת, כדי שלא לתמרץ עובדים אלה להגיע למקום העבודה. לדעת יועצים משפטיים שצוטטו, במקרה שבו מדובר בעובד שיכול לעבוד מהבית – יש לדרוש ממנו לעשות כן כנגד תשלום שכר.

גם בניו זילנד נראה שהזכאות של עובדים בבידוד לדמי מחלה מוטלת בספק. גם שם, עלתה האפשרות של עבודה מהבית או מתן מקדמות על חשבון חופשה שנתית עתידית.

בארה"ב נראה שהמצב חמור עוד יותר, מכיוון שעובדים שאינם חולים ונדרשים לשהות בבידוד עלולים למצוא את עצמם בסיכון של מקום עבודתם. ייתכן שטענות מתחום האפליה יסייעו להם בהמשך הדרך, אולם לא מדובר בפתרון פרקטי במיוחד. כך גם בקנדה - המצב לא ברור לחלוטין.

אז מה עושים? מסתפקים בהטלת מלוא האחריות והנטל על המעסיקים? באמצעות מתן אישור מחלה פיקטיבי וגורף לעובדים בריאים לחלוטין?  וכל זאת עד מתי? הרי מיום ליום עוד ועוד מדינות נכנסות למעגל המדינות שחזרה מהן מחייבת בידוד. ההשלכות על המשק, על העסקים והמסחר ועל שוק העבודה.

נדמה שהמענה ברור – כשם שהמדינה אינה יכולה להתנער מחובתה לשמירה על בריאות הציבור, אין היא יכולה להתעלם מההשלכות של ההוראות וההנחיות שהיא נותנת לאזרחים בעניין זה. יש לה אחריות בעניין.

כשם שהמדינה הורתה בעתות חירום לעובדים המצויים בטווח טילים שלא להגיע לעבודה – ולקחה אחריות על השלכות דרישתה זו בסיוע לעסקים ולעצמאיים, כך גם כעת.

אולם במדינה המצויה כבר שנה בממשלות וכנסות מעבר ובתקופת בחירות מתמשכת, מי ייקח אחריות ויסייע? מקווה שנחיה ונראה במהרה בימינו.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker