אין עשן בלי אש: על "המחירים האישיים" שמשלמים חברי ועד עובדים

בשבוע שעבר הוזמנתי להרצות ב"ועידת ישראל למשאבי אנוש" שהתקיימה בתל אביב ■ במהלך הרצאה שנשאתי, נסיתי להפריך את הטענה שחברי ועד עובדים "משלמים מחיר אישי" על חברותם בוועד ■ דבריי לא התקבלו בהבנה

קרן שליט ואוהד גלעדי
קרן שליט ואוהד גלעדי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת ועד עובדי התחזוקה באל על, בסוף 2017
הפגנת ועד עובדי התחזוקה באל על, בסוף 2017צילום: ללא קרדיט

אוהד גלעדי

בשבוע שעבר הוזמנתי להרצות ב"ועידת ישראל למשאבי אנוש" שהתקיימה בתל אביב. ההרצאה שלי עסקה בנושא "השביתה ככלי לגיטימי להפעלת לחץ והישגים" ובאה כתגובה ומענה להרצאה קודמת של יו"ר ועד עובדים בחברה פרטית - אחד הוועדים החזקים במשק הישראלי.

ההרצאה היתה גם פרומו לפאנל של דוברים - כולם וכולן יושבי ראש ועדים מהחזקים בישראל בעבר ובהווה. מרבית הקהל מנה עובדים וחברי ועדים שונים ומעט מאוד (כך לפחות זה היה נראה ונשמע) נציגי מעסיקים ואני היחיד שבא לייצג את עמדת המעסיקים.

אולי נכון יותר לומר שבאתי לנסות להציג עמדה מאוזנת יותר מזו שנשמעה בהרצאה לפניי ובפאנל שאחריי. הדבר נתפש בעיני כנכון ומאוזן, שכן במהלך שנות עבודתי כעורך דין, "זכיתי" לייצג את שני הצדדים למערכת יחסי העבודה הקיבוצית. אם בעבר ייצגתי ועדי עובדים במסגרת עבודתי באחד מארגוני העובדים הגדולים במשק, כיום אני שותף במשרד שמייצג אך ורק מעסיקים.

וכך, צעדתי לסביבה שלא היתה שמחה לשמוע את דבריי ואת המסרים שלי. בהתאם לכך, זמן קצר לאחר תחילת דבריי, איימו חלק מהנוכחים בקהל "לפוצץ" את האירוע. נושא הפאנל היה: "המחירים האישיים שמשלמים חברי ועד עובדים בגין פעילותם הארגונית".

אני ניסיתי להראות בהרצאה המקדימה שלי, שככל שהדבר נוגע למקומות עבודה מאורגנים היטב, בהם מתקיימים יחסי עבודה קיבוציים הנמשכים שנים רבות - אין "מחירים אישיים". ואם חבר ועד פעל בניגוד "לכללי המשחק" ביחסי עבודה קיבוציים - אין מדובר במחיר אישי ששילם שהוא שונה מכל אדם אחר שהיה משלם אותו מחיר.

במקרים בהם יש התארגנות ראשונית, החוק, הפסיקה והעמדה המוצהרת של בתי הדין לעבודה היא מתן הגנה מקיפה ומירבית לחברי הוועדים ולכל הפועלים במסגרת התארגנות העובדים הראשונית. גם כאן, במקרים בהם יש התנהלות לא תקינה מצד העובד - הדין לא אמור להקנות לו חסינות מפני מעשיו.

אמרתי אמת ולא היתממתי. בהתאם, גם דיברתי על הקשיים והעימותים שנוצרים לעיתים בהתארגנות ראשונית ואת הסיבות לכך, לדעתי, ואחריות המעסיק בדבר (וכבר כתבתי בעבר טור על כך שהמשפט לא מטפל בעניין זה כראוי, לעניות דעתי).

בתמצית, מה שרציתי להראות הוא שאם יש "מחירים אישיים" בסופם של דברים, הרי שיש לכך סיבה הנעוצה בחבר הוועד והתנהלותו. כלומר, התיזה הלא ממש מורכבת שלי היתה בפשטות - "אין עשן בלי אש".

גם חבר ויו"ר ועד הוא בראש ובראשונה - עובד

חבר ועד שפועל בניגוד לחובותיו כעובד - מתרשל בעבודה, גורם נזק, פועל שלא בנאמנות וכד' - דינו לא אמור להיות שונה מכל עובד אחר. זה "מחיר אישי"? ניחא. חבר ועד שסורח ומבצע עבירת משמעת או חלילה עבירה פלילית - דינו לא אמור להיות שונה מכל עובד אחר. זה "מחיר אישי"? ניחא.

חבר ועד שאינו מבין שהוא זרוע מזרועו של ארגון העובדים ופועל על דעת עצמו, בניגוד להנחיות הארגון שמכוחו נבחר או מונה - דינו לא אמור להיות שונה מכל עובד אחר שפועל בניגוד לסמכותו ותפקידו. זה "מחיר אישי"? ניחא. חבר ועד המנצל את הכוח שבידיו (לרבות בהפעלת צעדים ארגוניים פראיים) לשם כפיית עמדותיו על ההנהלה בכוח - פוגע במו ידיו באפשרות לקיים יחסים תקינים המבוססים על אמון ועל כללים ברורים במקום העבודה. זה "מחיר אישי"? ניחא.

הכל, כמובן, ניסיתי לתמוך בדוגמאות מהפסיקה. "אין עשן בלי אש"? כנראה שזה המצב ברוב רובם של המקרים.

אבל לא די בכך. אני לתומי חשבתי שכאשר יבואו חברי הפאנל לדבר על ה"מחירים האישיים" (כולם כאמור יושבי ראש ועדים חזקים במקומות עבודה מבוססים ביותר), הם גם ידברו על התמורות האישיות מרחיקות הלכת להן זכו נוכח תפקידם. זאת שכן, תפקיד יו"ר ועד בחלק מהמקרים הוא תפקיד נחשק לו נלוות זכויות והטבות, תנאים נלווים, לעיתים פטור מעבודה, היעדר פיקוח וכמובן כוח ואחריות רבים מאוד. זאת, בצד עניין רב ושליחות.

לא כך היה.  

חלק ניכר מהקהל הנכבד שנכח בהרצאתי "לא אהב" את התיזה שלי לפיה "אין עשן בלי אש", דהיינו, אין מחיר אישי בלי הפרת "כללי המשחק" ואלה דאגו להביע את מחאתם (אמרו בפירוש שיפוצצו את ההרצאה).

כל זאת למה? - מעבר לעובדה שייתכן שאמרתי דברים שהיו ממש נכונים ועל כן גם לא כל כך נעימים למשמע. אילו דברים חמורים או בלתי נסבלים, אם כן, אמרתי לקהל השומעים עד כי אלה רצו שלא אמשיך בדבריי ולא אומר את שבאתי להגיד?

התחוורו לי שני דברים ברורים: הראשון, משהו לא טוב עובר על היכולת לקיים שיח בישראל בין צדדים הזקוקים זה לזה נואשות, בפתח העשור השלישי של המאה ה-21.

אנחנו חיים בעידן לעומתי ביותר. במסגרת זו, ישנה הקצנה הולכת ונמשכת גם ביחסי העבודה ובשיח סביב יחסי העבודה בישראל. מדובר בשיח בין צדדים שלא יכולים להתקיים זה ללא זה - מעסיק ללא עובדים ועובדים ללא מקום עבודה.

היכולת לעצור מעט, להקשיב ולהסתכל על עמדת הצד השני - אף אם אידיאולוגית איננה נוחה - ולהפנים, הולכת ופוחתת. אנחנו חיים בעידן שבו הרבה יותר קל, שגור ופשוט לחשוב רק רעות על הצד השני. זה "מוכר" יותר. אלה מסרים פשוטים שקל להעביר. ובלשון מודרנית - "אלה ספינים".

כך למשל, במסגרת אותו פאנל - מה לא שמעתי? שמעתי איך יושבות להן הנהלות וחושבות איך להרע לעובדים - "כי הן יכולות". איך להוריד שכר, איך לפטר כמה שיותר וכמה שיותר מהר ועוד ועוד. למה? "כי אפשר" - מדהים!

מישהו באמת מאמין במסרים הללו? לא יודע. אבל אני יודע שגם אם מסרים כאלה יכולים לעודד התאגדויות וסולידריות מאחורי רעיון משותף - הרי שזה רעיון רע מאוד לבסס סולידריות על "פייק ניוז" ומסרים קיצוניים. מכל מקום, ביסוס התאגדויות על טענות כאלה לא יוכלו לעולם לייצר יחסי עבודה תקינים. זה גם לא יוכל לייצר רלוונטיות לעבודה מאורגנת בישראל בעשורים שיבואו.

הדבר השני שהתחוור לי, נוגע לתפישת המנהיגות והשליחות הציבורית ביחסי עבודה ובחברה בישראל בימינו. השיח על "מחירים אישיים" של מי שרוצים ובוחרים להיות שליחי ציבור משלמים, אינו ראוי בעיניי. זהו שיח שלהבנתי הוא אנטי תיזה לעצם השליחות ולמודל המנהיגות הראוי. זה גם שיח חלקי, מגמתי, קורבני ובעיקר לא מועיל לביסוס - לא לעובדים, לא לעבודה המאורגנת ולא ליחסי עבודה.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker