נגעת - נסעת: העולם הפרוץ של ארגוני העובדים

להתארגנות עובדים יש השפעה עצומה על מקום העבודה: ארגון עובדים שרוכש את הסמכות לייצג את העובדים במקום העבודה – רשאי להגיע להסכמות ביחס לתנאי העבודה במקום העבודה שיחייבו את כל העובדים. מטוב ועד רע. ומה קורה אם העובד שהצטרף לארגון מעוניין להתחרט?

הפגנה של עובדי מקדונלדס המקימים ועד עובדים מחוץ לבית הדין המחוזי לעבודה, 2014
הפגנה של עובדי מקדונלדס המקימים ועד עובדים מחוץ לבית הדין המחוזי לעבודה, 2014 צילום: תומר אפלבאום

אוהד גלעדי

השבוע ראיתי סדרה מרתקת בערוץ ההיסטוריה על שורשי תעשיית המזון בארה"ב. באותה סדרה מתואר כיצד רוכלים נעו ברחבי ארה"ב עם "שיקויים" שהמציאו ושלפי ההבטחה, ירפאו באורח פלא כל מכאוב וחולי. למזלנו, בתקופה המודרנית התפתחה מערכת דינים שמטרתה להגן על צרכנים מפני הבטחות שווא שכאלה, כך שימי המערב הפרוע, גם בכל הנוגע למסחר וצרכנות – חלפו מן העולם.

תכלית הדינים הללו פשוטה – לכל אחת ואחד מאתנו ישנה הזכות המלאה לדעת למה אנחנו נכנסים כשאנחנו שוקלים לרכוש מוצר או שירות. על המוכר או מציע השירות חלות חובות תום לב, הגינות וגילוי. לכל אחת ואחד מאתנו יש גם זכות להתחרט, במגבלות מסוימות.

בחברה שלנו, הצרכנות היא חלק בלתי נפרד ועמוד תווך בחיי היומיום והשגרה. כולנו צרכנים – כל יום וכל היום. החיים המקוונים הפכו את הצרכנות לחלק בלתי פוסק ובלתי נפרד מחיינו. בהתאם, אין כמעט גוף משמעותי שאינו מתחזק בשגרה את נושא הגנת הצרכן, לאור הדינים החלים. אפילו בנסיעה בקורקינט שיתופי, טענות בדבר טיב השירות מוזנות בזמן אמת והמענה ניתן בפרק זמן קצר.

עד שזה מגיע לשירות המוצע על ידי ארגוני עובדים. שם אין לצרכן זכויות ואין לארגוני העובדים כמעט חובות. זאת על סמך תפישה לפי מטרת ארגונים אלה – לארגן עובדים לשם חתירה להסדרת תנאי עבודתם בהסכם קיבוצי – חיובית מעצם טיבה. על כן, המטרה מצדיקה הכל.

אין, בכל הכבוד, בכל המשפט בישראל עוד תחום שבו לארגונים השולטים פשוט מותר הכל (אגב, כך כמעט בכל אספקט של פעילות במקום העבודה ולא רק בהיבט שבו הטור עוסק השבוע). ארגוני עובדים מציעים שירות לציבור: ייצוג עובדים במקום העבודה. זאת הן במישור האישי והן במישור הקיבוצי. מדובר בשירות מרחיק לכת. זאת שכן, ארגון עובדים שרוכש את הסמכות לייצג את העובדים במקום העבודה – רשאי להגיע להסכמות ביחס לתנאי העבודה במקום העבודה שיחייבו את כל העובדים. מטוב ועד רע.

האם תהיינה תוספות שכר ושיעורן, כיצד יפטרו עובדים, כיצד יעבירו עובדים מתפקיד לתפקיד – רק הארגון מוסמך להסכים לכל אלו בהסכם קיבוצי. מטוב – כמו תוספות שכר ומענקים; ועד רע – כמו הפחתות שכר ופיטורים.

הארגון גם מוסמך למנות לפי שיקול דעתו את הנציגים הספורים שיפעלו כלפי כל העובדים במקום העבודה, וכלפי המעסיק – הוועד. לא בחירות בראשית, אלא מינוי. איך? לפי שיקול דעת הארגון. מדובר בהפקעת כוחו של הפרט להיות אדון לעתידו – לטוב ולרע – במקום העבודה, והנחתו בידי אחרים שלא נבחרו לכך. הכל כשירות במסגרת התקשרות ארוכת טווח, בתשלום.

להתארגנות עובדים יש השפעה גם על יחסי העבודה והקשר עם המעסיק. פעילי ארגוני העובדים וגם בתי הדין לעבודה אוהבים להתעלם מכך. אולם מדובר בעניין רב השפעה והשלכה מהותית ביותר לגבי בעל הקניין – המעסיק. זו המציאות. לעתים ההסמכה לארגון עובדים גם מביאה להפקעה או פגיעה ביכולת הניהול, היכולת לקדם את העסק, יצירת שכבת עובדים מיוחדת (כמו חברי ועד הפטורים מעבודה ובידיהם כוח רב מאוד כלפי ציבור העובדים) ופוליטיזציה (במובן הרע) של היחסים במקום העבודה. אני לא בהכרח נגד, אולם צריך להבין שמדובר בהחלטה משמעותית ובעלת השלכות.

מדובר גם ב"תעשייה" המגלגלת סכומי עתק. כך, לפי פרסומים, ב-2016 היו במשק כ-800 אלף עובדים מאוגדים. גם אם נניח שכל אחד מהם השתכר בשכר מינימום, הרי שמדובר בתעשייה המגלגלת קרוב לחצי מיליארד שקל בשנה, לפחות.

אז אלו חובות זהירות, אלו הגנות יש לצרכני השירות אותו מספקים ארגוני העובדים בכל הנוגע לשירות הזה ולתעשייה עתירת ההכנסות הזו? ממש כלום! הליכי צירוף עובדים לארגון מבוצעים בדרך כלל תחת לחץ לחתום חברות בארגון, ללא הסברים כלשהם על התהליך ועל מה שצפוי – מה עלול לקרות לטוב ולרע; תוך הבטחות פעמים רבות לדברים שאין להם בסיס.

על פי המדיניות המשפטית, עובדים שחתמו והתחרטו – אין לכך שום משמעות משפטית בדרך כלל. זהו התחום היחיד שבו הערכאה השיפוטית ממאנת לדון בטענות בדבר תקינות הליך ההצטרפות – בטענת פרוצדורה שלפיה מי שמוסמך להעלותה הוא העובד ולא המעסיק. אין אלא לשאול, האמנם? היעלה על הדעת שעובד או קבוצת עובדים יהיו בעלי כוח או אפשרות לתבוע? את מי? את חבריהם לעבודה? את ארגון העובדים? מי החזק ומי החלש פה? הם ישקיעו ממון בתביעה על מנת ליהפך למוקצים במקום העבודה על ידי הארגון, הוועד הממונה והתומכים?

זאת ועוד. טענות מאת עובדים על התנהלות ארגון העובדים מועדות בדרך כלל לבירור במנגנונים פנימיים – בתוך הארגון. טענות נגד התנהלות ארגוני עובדים (ייצוג לא הוגן) הוגשו לאורך השנים. רק במקרים ספורים ביותר, אם בכלל, התקבלו טענות כאלה.

זהו התחום היחיד במשפט שבו יש חד צדדיות מוחלטת. לצרכן אין זכויות. לנותן השירות אין חובות. מי שהדבר משליך עליו ישירות ובאופן מהותי – המעסיק – הוא בכלל מוקצה ונעדר מעמד כלשהו. האספקט הכלכלי, אדיר. וההשלכות מרחיקות לכת.

בסופו של דבר, התנהלויות כאלה ותפישות משפטיות חד צדדיות מסוג זה ייקחו את העבודה המאורגנת לאחור, או לכל הפחות ימנעו את פריצתה. 

ואני מקדים תרופה למכה. נכון, אני שותף במשרד שמייצג מעסיקים. קל יהיה לדחות את הטענות בכך. אולם, כמי שייצג עובדים וארגוני עובדים מחצית מחיי המקצועיים וכעת מייצג מעסיקים, אולי כדאי לשים לב לדברים ולנסות ולהתייחס אליהם עניינית. נקודה למחשבה.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | |עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

בנימה אישית, "יחסי עבודה ומשפט העבודה הם עולם ומלואו. מדובר באחד מהתחומים הכי חשובים ומשפיעים על חיי היום יום של כל אחד ואחת מאיתנו, וכן על המשק בכללותו. בבלוג זה אנסה להמחיש את המורכבות של התחום המעניין והמרתק הזה ולחשוף את הקוראים לתוכן העשיר לו העוסקים במלאכה נדרשים. אנסה לשלב את אהבתי למשפט העבודה יחד עם האהבה לכתיבה".

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.  

אוהבת מאוד: דיני עבודה;

אוהבת במיוחד: שילוב דיני עבודה ודיני פנסיה;

וגם: מוזיקה (קלאסית וגם אחרת), אמנות פלסטית, ספרות יפה.

מקווה בכתיבה כאן: "לשתף את השחקנים בעולם העבודה, מעסיקים ועובדים כאחד, במידע ובהרהורים על מורכבותו של אותו עולם ופניו המגוונים".

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ