אדם ביקש להוריש את רכושו לאחותו ולא לידועה בציבור. בית המשפט פסק אחרת

סכסוכים באים לעולם גם במשפחה וגם בעבודה. סוגי סכסוכים כאלה דומים בכך שהם, על פי רוב, רוויי רגשות, מעוררים שאלות של צדק והגינות בצד השאלות המשפטיות, ושניהם משולים מעת לעת לדיני נפשות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אוהד גלעדי

משפחה זה דבר מורכב. אנחנו לא בוחרים את בני המשפחה, אולם אנחנו קשורים עמם עד לקץ ימינו וימיהם. ואת יחסי המשפחה, בדומה ליחסי עבודה – ממש לא רצוי לקחת למשפט.

אבל מה לעשות? סכסוכים באים לעולם גם במשפחה וגם בעבודה. סוגי סכסוכים כאלה דומים בכך שהם, על פי רוב, רוויי רגשות, מעוררים שאלות של צדק והגינות בצד השאלות המשפטיות, ושניהם משולים מעת לעת לדיני נפשות. הם נבדלים זה מזה בתכלית שאותה כל אחד מהדינים הללו בא לקיים. לעתים מדובר בתכליות כה שונות עד כי הן עלולות להביא לתוצאות משפטיות מנוגדות בבית הדין לעבודה ובבית המשפט לענייני משפחה. 

אז מה קורה, אם כן, כשסכסוך הוא גם מתחום דיני המשפחה וגם דיני העבודה? על כך אבקש להראות שתי דוגמאות מרתקות.

הדוגמה הראשונה עוסקת בפרשה עצובה שבאה לסיומה בימים אלה בבית הדין הארצי לעבודה. על פי המתואר בפסק הדין, מעשה שהיה כך היה: פלוני מעולם לא נישא ולא הביא ילדים לעולם. לאותו פלוני היו אם ואחות המתגוררות בחו"ל. לפני כמה שנים, פלוני עשה שני דברים, כמעט במקביל: האחד, ערך צוואה ובה הוריש את רכושו לאחותו וכן מינה את אחותו כמוטבת בקופות הגמל שנפתחו לו במקום העבודה (כלומר הורה שכל הכספים בקופות אלה יועברו אליה ישירות במקרה מוות). השני, פלוני עבר לחיות כידוע בציבור עם חברתו לחיים, וערך עמה הסכם בדבר שיתוף רכוש שנצבר בחייהם המשותפים. בהסכם זה, שקיבל אישור ותוקף של נוטריון, כתבו פלוני וזוגתו כי הם בוחרים לחיות יחדיו כבעל ואישה לכל דבר ועניין.

למרבה הצער, חודשים לא רבים לאחר מכן – הלך פלוני לבית עולמו. לצורך הבנת הסוגייה יש לחדד כי פלוני נפטר בעודו עובד במקום עבודה מסודר מזה שנים רבות.

סיטואציה זו הביאה, כמובן, לפלונטר ולסכסוך כמעט בלתי נמנע בין האחות לבין הידועה בציבור – שתיהן איבדו אדם קרוב להן. האחות ביקשה לקיים את הצוואה, הידועה בציבור ביקשה צו ירושה. בבית המשפט לענייני משפחה כבר נקבע כי אכן מדובר בידועה בציבור.

לבית הדין לעבודה הגיעה שאלת הזכאות בכספים שנצברו בקופות הגמל השונות שנערכו למנוח מכוח עבודתו. נזכיר שרצון המנוח בא לביטוי בהוראתו הממנה את אחותו למוטבת. מנגד דיני העבודה – חוק פיצויי פיטורים – קובעים שפיצויים ישולמו לשארים.

אז מה עושים? הרי דיני המשפחה (וביתר דיוק – דיני הירושה) תכליתם לכבד את רצונו של המנוח. ומנגד, דיני העבודה באים לשרת מטרה אחרת וסוציאלית – לדאוג למי שהיו קרובים לשולחנו של המנוח.

אכן, שאלות לא פשוטות. בהתאם, נחלקו הדעות בין היושבים בדין עת אלה באו לשקול האם אכן זכאית החברה לחיים של המנוח – שחיה עמו תחת קורת גג אחת חודשים ספורים, ובמקביל הוא דאג להוריש את רכושו לאחרים – לפיצויי הפיטורים בקופת הגמל כידועה בציבור, חלף הוראתו השונה של המנוח.

הוויכוח היה ערכי-סובייקטיבי: עמדה אחת גרסה בתמצית שבתחילת קשר מגורים משותפים יש תקופת מבחן לפני שניתן לראות בקשר ככזה היוצר מעמד קבע של ידועים בציבור לצורך זכויות מכוח משפט העבודה (תלות כלכלית).

עמדת הרוב היתה, בתמצית, דווקנית יותר - אם בני הזוג חתמו על מסמך שלפיו הם מעתה כבעל ואישה, ואם חוק פיצויי פיטורים לא דורש תקופת מבחן לקשר – הרי שבית הדין לעבודה לא אמור לבחון את טיב ועוצמת הקשר בחודשים הספורים שבהם חיו יחדיו. וכשם שמי שנישאו כדת משה וישראל ואחד מהם הלך לבית עולמו זמן קצר לאחר מכן ייחשבו כבני זוג לצורך זכויות מגן במשפט העבודה – כך גם אפשרי בנוגע לידועה בציבור. דהיינו, במקרה זה העמדה הערכית הסוציאלית של בית הדין לעבודה גברה על רצון המנוח.

כל היושבים בדין היו תמימי דעים שאם בית המשפט לענייני משפחה קובע מעמד של ידועים בציבור לשם בחינת זכויות מכוח דיני משפחה וירושה – אין משמעות הדבר כי מעמד זה מחייב בבית הדין לעבודה. זאת שהרי תכלית הדינים כאמור היא שונה ואחרת.

בדוגמה השנייה דובר בפסק דין שניתן הפעם בבית המשפט לענייני משפחה. גם שם, על פי התיאור שבפסק הדין, דובר בפלוני שהלך לבית עולמו עת הוא חשוך ילדים. אותו פלוני הוריש את רכושו בצוואה לקרובי דם וכן לקרוב מכוח נישואים במשפחה.

אותו קרוב משפחה טיפל בצורכי המנוח והיה לידידו משך קרוב לשני עשורים. בין המנוח לבין הקרוב-הידיד נערכו שורת הסכמים בדבר תגמול חודשי שישולם לידיד, בסך כמה אלפי שקלים מדי חודש.

לאחר הפטירה, ביקש הידיד שעיזבון המנוח יפעל על פי הסכמים אלה. זאת, בנוסף לחלקו בירושה (שנאמד כנראה במיליוני שקלים). הדבר הגיע, איך לא, לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת זו נשאלה שאלה בסיסית ראשונה: האם ההסכמים בין המנוח לבין הקרוב-ידיד היו למעשה הסכמי העסקה, והתמורה – שכר עבודה? 

בית המשפט לענייני משפחה סירב לראות בתובענה ככזו בתחום הסמכות של בית הדין לעבודה וקבע בעצמו שאין מדובר ביחסי עבודה, אלא התקשרות חוזית מדעת (ובמאמר מוסגר, הסמכות לקבוע אם היו יחסי עבודה, אם לאו, מסורה לבית הדין לעבודה).

בהתאם לתכלית שפועלו קידוש וקיום רצון המנוח, בית המשפט לענייני משפחה אכף את ההתחייבות שנתן המנוח לקרוב-ידיד כהסכם למתן שירות וכן את הצוואה.

ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל האמור?

ראשית, המובן מאליו - שעדיף לא לקיים הליכים משפטיים – בטח ובטח לא במשפחה. שנית, גם במדינה אחת, שבה מערכת משפטית אחת – יש שוני מהותי שמכתיב סדר יום שונה בתכלית בין בתי המשפט השונים. כל ערכאה שומרת על כוחה, סמכותה ולא בקלות מוותרת על ההזדמנות לפסוק, להכריע ולייצר דין והלכה על פי תפישת עולמה.

ולבסוף, החיים קצרים. התעסקו במה שחשוב – במשפחה, בילדים, בעבודה, בחברים ובמה שעושה לכם טוב. התנהגו בהגינות זה כלפי זה והשקיעו בחינוך הדור הבא לסבלנות הגינות ועזרה. זה עשוי לפתור לכם ולהם הרבה בעיות – גם בעבודה, גם במשפחה וגם בכל אספקט בחיים.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | |עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker