כולם מסכימים - וכולם מתנגדים: מאחורי הקלעים של המלחמה על גיל הפרישה - עורכי דין בעבודה - הבלוג של קרן שליט ואוהד גלעדי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולם מסכימים - וכולם מתנגדים: מאחורי הקלעים של המלחמה על גיל הפרישה

במשק ובפוליטיקה שוררת הסכמה רחבה שגיל הפרישה של עובדות צריך לעלות. אז למה כיום, 15 שנה לאחר שנחקק החוק בנושא, גיל הפרישה של עובדות הוא עדיין 62?

אשה מבוגרת
בלומברג

קרן שליט

אי אז, בזמנים הפרה-היסטוריים שלפני 2004, גיל הפרישה היה 65 לעובדים ו-60-65 לעובדות. ב-2004, על רקע המצב הכלכלי הקשה ששרר בעקבות האינתיפאדה השנייה, נחקק חוק חדש: חוק גיל פרישה. החוק קבע כי גיל פרישת חובה לעובדים ולעובדות יהיה 67, אך עובדות יוכלו לפרוש בכל עת בין גיל 62 ל-67. כלומר, הגילאים שנהגו לפני החוק זזו שנתיים קדימה.

התזוזה הזו הגדילה את קצבאות הזקנה של כל עובד, שכן שנתיים נוספות של חיסכון מניבות אצל עובדות גידול של 18% בקצבת הזקנה. בנוסף, השינוי הקל על הגופים המבטחים, שכן התקופה שבה עליהם לשלם את הקצבאות התקצרה בשנתיים. חוסנם של גופים אלה הוא, כמובן, מרכיב בעל חשיבות עליונה למבוטחים.

ואולם הזזת גיל הפרישה בשנתיים לא פתרה את הסוגיה שרבצה בעומק הדברים: גיל הפרישה השונה של עובדות, הנמוך מזה של עובדים. כבר בשלב החקיקה שררה הסכמה רחבה שגיל הפרישה של עובדות צריך לעלות: הן לטובת הקצבאות שלהן וחוסנם של הגופים המבטחים, כפי שתואר מעלה; הן לטובת המשק כולו - עוד שנות עבודה פירושן עוד תוצר, ועידוד נוסף לכלכלה; והן (אפילו אם נאמר זאת כשיקול אחרון) לטובת השוויון בין המינים.

ההסכמה הרחבה שררה גם על רקע העובדה שתוחלת החיים של נשים גבוהה בשלוש עד ארבע שנים מזו של גברים. במצב הנוכחי, החיסכון הפנסיוני צריך להתמודד לא רק עם העלייה המתמשכת בתוחלת החיים (ובישראל היא מהגבוהות במערב, וממשיכה לעלות), אלא גם עם הפער בין תוחלת החיים של העובדות, הארוכה מזו של העובדים, לבין תקופת העבודה והחסכון שלהן, הקצרה מזו של העובדים. בכל מדינות ה-OECD, למעט פולין ושוויץ, מתקיים הליך הדרגתי של השוואת גיל הפרישה של עובדות לזה של עובדים.

גיל הפרישה

אם כן, אין פלא שהחוק קבע מלכתחילה כי גיל הפרישה של עובדות יתחיל לעלות בהדרגה ב-2012 עד שיגיע לגיל 64 - בכפוף למסקנותיה של ועדה ציבורית שתמונה לעניין זה. מדוע 64 ולא 67, כמו אצל עובדים גברים? אכן המספר שרירותי, פרי פשרה בין גורמים פוליטיים שונים שהכינו את החוק.

החל מ-2004, אם כך, ידעו בישראל שב-2012 תתחיל עלייה הדרגתית בגיל הפרישה של עובדות. זו היתה הכרה קריטית לקרנות הפנסיה הוותיקות, המבטחות יותר מ-300 אלף עמיתים. במאזניהן האקטואריים לקחו הקרנות בחשבון את גיל 64 כגיל הפרישה העתידי של עובדות, ובעזרת הנחה זו עמדו הנתונים במבחני האיזון שהחוק דורש (האיזון האקטוארי של קרנות הפנסיה החדשות מטופל בדרכים אחרות).

החוק שהתהפך

אז למה כיום, 15 שנה לאחר שהחוק נחקק, גיל הפרישה של עובדות הוא עודנו 62? אי אפשר לומר שלא קרו דברים: במהלך התקופה הזו מונו שתי ועדות ציבוריות, ושתיהן המליצו להעלות את גיל הפרישה; שר אוצר אחד קיבל ההמלצות ושר אוצר אחר דחה אותן - ושניהם כאחד לא קידמו העניין; ונשמעו קולות ציבוריים חזקים - ארגוני נשים לצד חברות וחברי כנסת המייצגים שיקולים פוליטיים שונים - שהתמקדו בדרישה לקדם פתרונות לקבוצות חלשות של עובדות במקצועות שוחקים וכן עובדות שמסיימות את העבודה כמה שנים לפני גיל הפרישה.

היתה גם פעילות נרחבת של דחייה: תחילה נדחה המועד לתחילת העלאת גיל הפרישה מינואר 2012 לינואר 2017, אחר כך מינואר 2017 לאוגוסט 2017, לאחר מכן מאוגוסט 2017 לינואר 2018, ואז מינואר 2018 ל-2019. בסוף 2018 הוכרזו בחירות, והנושא קפא.

לאורך הדרך נוצר כוח פוליטי שהפך על פיו את מנגנון ההעלאה שנקבע בחוק: אם בתחילה נקבע כי בהיעדר מסקנות נוגדות של ועדה ציבורית (שלא היו צפויות), יעלה גיל הפרישה ל-64 - הרי שב-2017 שונה החוק, ועתה הוא קובע שבהיעדר המלצות של שר האוצר המבוססות על מסקנות הוועדה, ואישור ועדת הכספים של הכנסת, גיל הפרישה לנשים יישאר 62.

משרד האוצר
אמיל סלמן

היפוך זה בחוק היה בעל השפעה דרמטית על מאזני קרנות הפנסיה הוותיקות: שוב לא יכלו הקרנות להניח כי גיל הפרישה לעובדות יעלה. משלא יכלו להניח כך, והיו צריכות להביא בחשבון שנתיים נוספות של תשלום קצבה (בגיל 64-62) - הן נקלעו לגירעון אקטוארי. השנתיים של גילי 64-62 הן יקרות מאוד מבחינה אקטוארית, שכן הוודאות שבשנתיים אלה קרן פנסיה תשלם למבוטחת קצבה היא הגבוהה ביותר לאורך כל תקופת הגמלאות של המבוטחת, שכן התמותה בגיל זה נמוכה. כשהקרנות מצויות בגירעון אקטוארי הן חייבות לאזנו, ואחת הדרכים לכך היא בהקטנת הקצבאות שהן משלמות לגמלאים - גברים כנשים. זה המשבר האחרון שהתרחש, כשהקרנות עמדו להקטין את קצבת הזקנה של הגמלאים ב-1.3% החל מהחודש הנוכחי.

ואולם הקצבה לא הצטמצמה, וגם והשביתה הכללית ש"הובטחה" לעניין זה לא פרצה. ברגע האחרון פירסם משרד האוצר תזכיר חוק, שלפיו ביוני 2020 תתחיל העלאה הדרגתית של גיל הפרישה של עובדות, כך שבשנים 2036-2033 הוא יגיע ל-65. משפורסם תזכיר החוק, כלומר משהסתמנה היתכנות לעליית גיל הפרישה ב-2020, הותר לקרנות לדחות את הקטנת הקצבה עד לאותו מועד. מה יהיה לקראת אביב 2020? לקראת האביב הבא, ניתן להניח, יתקיימו שוב דיונים סוערים בוועדת הכספים של הכנסת.

הפרוטוקולים הקודמים של דיוני הוועדה מעידים על קונצנזוס בדבר הצורך להעלות את גיל הפרישה. המחלוקת אינה סביב העיקרון, אלא סביב שורה של שאלות הקשורות לרשת הביטחון לאוכלוסיות חלשות: האם ובכמה יוגדל מס הכנסה שלילי לעובדות מבוגרות? באיזה גיל תוכלנה לפרוש עובדות במקצועות שוחקים? מה הם בכלל "מקצועות שוחקים" – מי יגדירם? בכמה יוארך משך הזכאות של עובדות מבוגרות לדמי אבטלה? כמה משאבים יוקצו לתוכניות הכשרה מקצועית עבורן?

תשעה חודשים עומדים לרשות הוועדה - תקופה שבדרך כלל מספיקה להולדת תינוק. אבל בהתחשב בדינמיקה במכניקה והפוליטית של קידום החוק הזה עד כה, אף שעיקרו מוסכם - שום דבר אינו בטוח. נחכה ונראה!

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

נגיד הבנק הפדרלי של ארה"ב, ג'רום פאואל

אי העקביות בשוק מחייבת עמדת הגנה

לתשואות ומניות קורלציה שלילית: מניות עולות כשהשוק צופה צמיחה, ואילו אג"ח ממשלתיות עולות כשמשקיעים צופים האטה. אז מדוע ביקוש מתמיד לאג"ח ממשלתיות הביא תשואות לרמות הנמוכות מאז 2016, כשטראמפ נבחר לנשיא באותו זמן שהמניות שוברות שיאים פעם אחר פעם?

כתבות שאולי פיספסתם

*#