תשלמו - ואל תקבלו דבר בתמורה: ההתנהלות התמוהה של ארגוני המעסיקים - עורכי דין בעבודה - הבלוג של קרן שליט ואוהד גלעדי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תשלמו - ואל תקבלו דבר בתמורה: ההתנהלות התמוהה של ארגוני המעסיקים

הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים את תנאי ההעסקה בענף מסוים די נדירים בימינו. בחלק ניכר מענפי הפעילות, לא נחתמו הסכמים עדכניים מזה עשורים. בחלקם השכר עדיין נקוב בלירות או בשקלים ישנים. אז על מה משלמים המעסיקים?

איש מחזיק כסף
Dreamstime.com

אוהד גלעדי

שמעו סיפור: אדם הולך ברחוב. עובר מולו טיפוס חביב. עת הם נפגשים זה בזה – עוצר הטיפוס החביב את הגיבור שלנו ומודיע לו כך: "שמע – אתה חייב לשלם לי תשלום בגין כל שנה משנות קיומך מכאן ולהבא, וכן בגין שבע השנים האחרונות. בנוסף, אני דורש לקבל ממך את פירוט חשבונות הבנק שלך – עו"ש והלוואות וכן מצב המשכנתא שלך".

מה כל אחת ואחד מאתנו היה אומר למשמע דרישה כזו? בוודאי שהיינו אומרים – אני לא מכיר אותך, לא נתת לי שירות, אני לא חייב לך כלום.

נשמע בדיוני לחלוטין? כן. לא אפשרי מצב כזה? אז זהו, שכן אפשרי בעולם יחסי העבודה.

מעסיקים רבים במשק הישראלי נתקלים במצב שבו "ביום בהיר אחד" הם מקבלים מכתב מטעם ארגון מעסיקים כלשהו – שאין להם שום זיקה וקשר אליו – המודיע להם על חובתם לשלם לארגון כספים מעתה ועד עולם, וכן לשלם למפרע בגין שנים אחורנית. לעתים גם נדרש אותו מעסיק להעביר רשימות על אודות מספר העובדים שיש לו, מחזור כספי, נתוני שכר ועוד.

מאיפה זה בא ולמה זה קורה? האמת היא שיש תכלית לדרישת תשלום כזו, והיא אפילו מעוגנת בדבר חקיקה. בשביל להבין זאת, נתחיל בהסבר קצר.

יחסי העבודה בישראל מוסדרים, ככלל, בחקיקה (המכונה גם חקיקת המגן) הקובעת את הרובד הבסיסי של זכויות וחובות העובדים והמעסיקים. בנוסף, הסכמים קיבוציים שנחתמים בין ארגוני עובדים לבין ארגוני מעסיקים (המכונים הסכמים קיבוציים כלליים) מסדירים וקובעים זכויות וחובות נוספים על אלה שבחקיקה. הסכמים כלליים כאלה חלים בתחולה רחבה, בדרך כלל ענפית. הסכמים אלה חלים על המעסיקים החברים בארגון המעסיקים הרלוונטיים לענף ועובדיהם, וכמובן שחברות בארגון מעסיקים – עולה כסף.

עובדות אלה יוצרות אנומליה במשק – חלק מהמעסיקים (בדרך כלל בענף מסוים) – יהיו כפופים לתשלומים שונים מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי בענף, וכן לתשלום דמי חבר לארגון מעסיקים. זאת, בעוד מתחריהם שאינם חברים בארגון המעסיקים יהיו פטורים מכך.

בראיית עולם העבודה, זו בעיה. מצב שכזה אינו מעודד חברות בארגון מעסיקים שכן החברות כשלעצמה מטילה עלויות לא מבוטלות כאמור – גם תשלומים לעובדים וגם דמי החבר. מצב כזה יוצר עובדים שתנאי הבסיס שלהם טובים יותר (אלה שההסכם הקיבוצי חל עליהם) וכאלה שתנאי הבסיס שלהם נחותים יותר (אלה שלא חל עליהם ההסכם) – הכל באותו ענף פעילות.

מטבע הדברים, הדבר עלול לפגוע בתחרות ההוגנת בין מעסיקים באותו ענף. מצב כזה גם מביא ל'תמריץ שלילי' לחברות בארגוני מעסיקים. מיעוט חברים בארגון מעסיקים מקטין את הכוח והיכולת לחתום על הסכמים קיבוציים כלליים נוספים ולקדם את הזכויות והחובות ביחסי העבודה.

לפיכך, קיים בחוק מכשיר נוסף להסדרת יחסי העבודה – 'צו ההרחבה'. צו ההרחבה הוא כלי באמצעותו ניתן להרחיב את תחולתו של הסכם קיבוצי כללי, כך שיחול על כל המעסיקים בענף מסוים (או באיזור מסוים).

צו ההרחבה בא, אם כן, כדי לפתור את העיוות שנוצר מכך שמעסיקים בענף מסוים יהיו כבולים בכבלי החובות שבהסכם הקיבוצי הכללי ועובדיהם ייהנו מזכויות יתר, בעוד שמעסיקים אחרים ומתחרים יהיו פטורים מהתנאים שבהסכם, ועובדיהם לא ייהנו מאלה.

נותרה בעיה נוספת והיא בעיה המכונה בעיית 'הרוכב החופשי'. המעסיקים החברים בארגון המעסיקים משלמים דמי חבר, וחברותם מבססת את היכולת לבצע הסדרה של תנאי העבודה בהסכם קיבוצי כללי; ואילו מעסיקים שאינם חברים בארגון המעסיקים אולם תנאים מההסכם הקיבוצי חלים עליהם מכוח צו ההרחבה – אינם משלמים דבר.

ומכאן נולד התשלום שאליו התייחסנו בראשית – דמי הטיפול. מדובר בתשלום מכוח דבר חקיקה שנועד להביא לכך שמי שחל עליו צו הרחבה המסדיר את שכרם של עובדיו, יישא בחלקו במימון אותה פעילות ארגונית ולא יותיר את החברים בארגון לשאת לבד בעלויות.

נשמע תכליתי? נשמע הוגן? ראוי. אולם הכל תלוי בביצוע. בפועל, הסכמים קיבוציים כלליים המסדירים את תנאי ההעסקה (ובכלל זה את השכר) בענף מסוים – די נדירים בימינו. בחלק ניכר מענפי הפעילות, לא נחתמו הסכמים עדכניים מזה עשורים. בחלקם השכר עדיין נקוב בלירות או בשקלים ישנים. לגבי חלק מהסכמים נושנים אלה - הוראותיהם הלכה למעשה אינן מקנות כיום דבר, לאור התקדמות דיני העבודה בעשורים שחלפו מאז נחתמו.

וכך – הלכה למעשה - הסכמים כאלה, לעתים, אינם מסדירים תנאי עבודה בשום ענף ולגבי אף עובד. דהיינו, אם לא היו קיימים לא היה נגרע מהעובדים כמעט דבר.

למרות האמור, אין הדבר מונע מארגוני מעסיקים לפנות למעסיקים במשק ולדרוש מהם תשלום דמי טיפול ושלל מידעים על פעילותם – אך ורק עקב קיומו של צו הרחבה בן עשורים רבים, שאינו נותן לאיש דבר ומאומה.

זו איננה תכלית החקיקה ואיננה תכלית התשלום. התכלית היא לקיים מערכת יחסי עבודה קיבוצית פעילה, קיימת ומתעדכנת – כזו שממש מסדירה תנאי העסקה רוחביים בענפי העבודה השונים. זאת, להבדיל מלהוות תשלום בגין פעילות שהייתה לפני עשורים ואינה עוד.

דבר נוסף שאנו רואים ועדים לו, הוא ניסיון לשייך את אותם הסכמים וצווי ההרחבה נושנים לפעילויות ולענפים שלא היו קיימים עת נחתמו. הדוגמה המובהקת לכך היא, כמובן, תחום פיתוח התכנה וחברות ההזנק. שום הסכם משנות ה-80 או ה-70 שעסק במפעלי תעשייה או בשירותי מחשוב שהיו קיימים לפני 40 שנה – לא עסק, ולא התכוון לעסוק בטכנולוגיות עולם ההיי-טק של 2020. 

וכאן העיקר – תשלום חייב להיות ולהיעשות כנגד שירות. השירות שאליו התכוון החוק הוא הסדרה קיבוצית מתעדכנת של ענפי העבודה השונים בישראל. אם אין פעילות הסדרה כזו, כל נושא התשלום מוטל בספק רב. מתשלום בעל תכלית – הדבר נהפך לקנס לכל דבר ועניין.

אז כמובן שניתן לחשוב על ביטול השיטה הזו. אבל אולי לפני כן, כדאי שארגוני מעסיקים יפנו את מרצם לביסוס כוחם בענפים השונים, לחזור לחתור להסדרת תנאי העבודה באופן עדכני, מושכל, מוסדר והגיוני – כזה שמאפשר קיום לעסקים במשק (גם עסקים קטנים ובינוניים) ומקנה זכויות מכובדות לעובדים.

אולי, רק לאחר מכן – ניתן לשוב ולחשוב על גביית דמי טיפול ממעסיקים בענפים כאלה.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן

מנכ"ל שופרסל מציג: המרכיב הנשכח במהפכת מיתוג המעסיק

לאחר שפורסם סרטון המתעד את ההתעללות שעבר עובד שופרסל על ידי שני עובדים אחרים, הגיע סרטון תגובה של מנכ"ל הרשת. הפעם, בניגוד לתגובה הרשמית שפירסמה שופרסל מיד לאחר פרסום הסרטון, קהל היעד היה ציבור העובדים

כתבות שאולי פיספסתם

*#