העולם השתנה - והעבודה המאורגנת נשארה מאחור

בראשית שנות ה-80 היו מרבית העובדים השכירים בישראל חברים בהסתדרות. כיום שיעורם עומד על 20% בלבד. למה זה קרה?

עובדי חרסה בדרכם מפגינים כנד פיטוריהם
עובדי חרסה בדרכם מפגינים כנד פיטוריהםצילום: דוברות ההסתדרות

אוהד גלעדי

בתור ילד, ימי העצמאות בהרצליה היו חוויה של ממש עבורי – היתה זו הזדמנות לפגוש את החברים הקרובים יותר ופחות, לפגוש את בנות הכיתה שבהן הייתי מאוהב בסתר, שיטוט בין הבמות וצפייה באמנים שאת פרצופם ראיתי קודם רק בטלוויזיה, וגם, כן כן... הזדמנות לחטוף ולהחטיף מתזים עזים של ספריי קצף וחוטים.

השנים עברו, ואת אותן חוויות – כמעט בדיוק – אני שב וחווה, הפעם דרך העיניים של שלושת ילדיי האהובים. כך היה שבוע שעבר, כשחגגנו את יום העצמאות ה-71 של מדינתנו הקטנה והאהובה. זו חוויה מעודדת המלמדת אותי על המשכיות הדור והחיים, ומצד שני ממחישה את השנים שחלפו וחולפות.

אז במקום לכתוב לכם על זכויות העובדים והמעסיקים ביום העצמאות, נושא שעליו נכתב רבות בכל שנה ושנה - בחרתי לייחד את הטור השבועי, בשני חלקים, לשתי נקודות מפתח (לדעתי) הנוגעות להתפתחות דיני העבודה בישראל. כוונתי היא – להקמת ולהתפתחות ההסתדרות הכללית; וכן, בחלק השני, להקמתם של בתי הדין לעבודה.  

אז כידוע, בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 עלו לישראל יהודים מהתפוצות במסגרת מה שכונה "העליות" (העלייה הראשונה והשנייה). בין אנשי העלייה השנייה, היו גם אידיאליסטים צעירים שהגיעו עם רקע והכרה סוציאליסטית 'מהבית'. אלה ראו לנגד עיניהם את ייסודה של העבודה העברית במשק הארצישראלי כחלק בלתי נפרד משליחותם לבניין הארץ. למשימה זו קראו אז 'כיבוש העבודה'.

וכך, בראשית המאה ה-20 התהוו בישראל כמה מפלגות פועלים והסתדרויות אזוריות שונות (בגליל, ביהודה, בשומרון ועוד. הפעילות של אלה, ושל העולים הדוגלים בעבודה עברית בארץ התמקדה, מעבר לבניין הארץ והקמת ריבונות – גם בבניית משק לאומי לעם היהודי בישראל. שורשי העבודה המאורגנת היו שלובים היטב בציונות. במסגרת זו הוקמו משקי פועלים, ישובים קיבוציים, פותחה העבודה החקלאית, הוקמו לשכות עבודה, שירותים רפואיים, סחר קימעונאי ועוד שאר מוסדות.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור, נראה היה שיש מקום לאיחוד הכוחות תחת הסתדרות אחת וכללית. בדצמבר 1920, בחיפה, הוחלט על הקמתה של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, ועל נוסח חוקת ההסתדרות – מסמך שריר וקיים (בשינויים שעברו עליו במהלך השנים) עד לעצם היום הזה.

הייחוד של ההסתדרות היה, ונותר, בעצם היותו ארגון גג – בית ומסגרת המאגדים את העובדים, יהא עיסוקם אשר יהא. זאת, בניגוד למודלים אחרים של ארגוני עובדים בעולם בהם ההתאגדות היא על בסיס מקצוע.

המבנה הזה של ההסתדרות הכללית נותר למעשה כזה, עד היום. במסגרת ההסתדרות הכללית, ותחת הנהגתה, עומדים איגודים מקצועיים שונים המטפלים – כל אחד ואחד – בעובדים מתחומי עשייה שונים. כך, במסגרת ההסתדרות נמצא את איגוד עובדי התחבורה, איגוד פועלי הבניין, איגוד עובדי תעשיית המתכת, איגוד עובדי ההיי-טק, איגוד העיתונאים ועוד ועוד.

בעת ייסודה מנו חברי ההסתדרות כ-4,000 פועלים ופועלות. על פי פרסומים שונים, בשיאה (בראשית שנות ה-80) כ-80% מהעובדים השכירים בישראל היו חברי הסתדרות (לשם ההשוואה, כנראה שכ-6% מהשכירים בלבד היו חברים בארגוני עובדים אחרים).

ומה כיום? על פי פרסומים שונים, שיעור העובדים השכירים החברים היום בהסתדרות עומד על כ-20% מהעובדים השכירים במשק בלבד. הנתונים דרמטיים ומלמדים על צלילה חדה במשך השנים בכוחה ומרכזיותה של העבודה המאורגנת בישראל.

ההסתדרות הכללית, שהיתה חלק בלתי נפרד מהמפעל הציוני, יישוב ובניין הארץ וייסודה של עבודה עברית בארץ ישראל – שנוסדה על ערכים נעלים ואידיאליים - איבדה במהלך השנים חלק משמעותי ועיקרי בכוחה.

הסיבות לכך רבות ומגוונות, ונהוג לחשוב שבראשן מצויה חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (שניתק, בין היתר, את הקשר בין חברות בקופת חולים לבין חברות בארגון עובדים). כמו כן, התפרקות ההסתדרות מאחיזתה במוסדות המשק השונים לאורך השנים (בנקים, תנובה ועוד).

אולם לא בכך די. העולם שלפנינו השתנה ומשתנה – לא רק בישראל. ערכים של סולידריות, ערבות ועזרה הדדית, נאמנות, עבודה לרווחת הקולקטיב, ועוד – נתפשים כיום כמיושנים ונדחקו לפינה. כך גם, למרבה הצער, הציונות (ואין מדובר בציונות כאמירה לשימוש פוליטי ימני או שמאלי – אלא ההכרה בחיבור הבל ינותק בין העם לבין מדינתו) – נחלשו עד מאוד.

אנחנו רואים את זה בכל מקום, בכל שעה ובכל דבר שנעשה. אנחנו חיים בתרבות של שפע. העולם פתוח לפנינו – זמין ונגיש כפי שלא היה מעולם. אנשים עסוקים ברצון להרוויח עוד ועוד, להתעשר, לפתוח לפניהם את כל ההיצע והמותרויות הזמינות מסביב. רשתות עולמיות ומותגיהן מצויים בכל פינה; העולם נהיה ממש זמין לכל; השטחים הירוקים נעלמים לטובת הבניינים והווילות; הרכבים – יוקרתיים יותר ויותר; וכמובן, איך לא? הרדיפה אחר הטכנולוגיה החדישה, ובראשה הסמארטפונים, היא חלק מהדת המודרנית.

אין מקום בכלל להשוות את רצונם של באי היישוב והעולים, ותושבי המדינה החדשה – אלה שנסעו להתיישב ברחבי הארץ וחלומם היה להתפרנס מעבודת כפיים לשם בניין הארץ, לבין המטרות של היושבים בציון בשנות ה-2000.

אני לא מבקר את הדברים והתמורות שחלו. העולם משתנה. העובדה שיש לנו מדינה וההישגים האדירים של מדינה זו ב-71 שנות קיום בסך הכל – היא הישג מדהים ונס של ממש. אלה גם מאפשרים לנו לשאוף לרצות יותר מהחיים. אין מה לעמוד בצד ולצקצק בלשון. אך טבעי הוא שהעולם ישתנה. והוא גם ימשיך להשתנות – אולי בחיינו ובוודאי שאחרינו.

אולם ייתכן – וזו רק מחשבה – שעל מנת שהעבודה המאורגנת תשוב להיות חלק נכבד ועיקרי מהמשק הישראלי, הגיעה העת שגם עולם העבודה המאורגנת ינסה להתאים עצמו לעולם החדש, תוך שינוי דפוסי פעילות – הן באיגוד עובדים חדשים, הן באופן בו ניתן להפעיל צעדים ארגוניים, הן באופי הדרישות ממעסיקים ועוד.

אין לי תשובות להכל, אולם בתוך עמי אני חי והאמינו לי שיחסי העבודה נהפכים בעשורים האחרונים לבוטים, קיצוניים ואף לעתים אלימים יותר. להבנתי, יש לזה קשר ישיר לכך שבנקודות המפגש בין ארגוני עובדים למעסיקים בשנות ה-2000 – מדובר בהתנגשות בין שני עולמות שונים בתכלית.

אני, בכל אופן. בעד. אני מאמין בכך שעבודה מאורגנת בבסיסה צופנת בחובה ערכים שכדאי שיחזרו (או ימשיכו) להיות חלק מתורת חיינו, ובראשם: נאמנות, חברות, עזרה וערבות הדדית ועוד. אני מאמין בזכות להתפרנס בכבוד ובזכות לגישה שוויונית לכל שתרבות השפע יכולה להציע.

אולם ברור לי שהדבר דורש שינויים מהותיים במבנה הפעילות של ארגוני עובדים, אולי גם בדין – הכל בהתאמה לעולם ולמציאות המשתנים.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | |עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ