האם למעסיק מותר לדרוש מכם לתת טביעת אצבע?

עיריית קלנסווה חשדה בעובדיה שהם נותנים את כרטיסי הנוכחות שלהם לעובדים אחרים, שיחתימו עבורם כרטיס, וכך יתחמקו מלהגיע לעבודה. הפתרון שמצאה - החתמה ביומטרית בשעון הנוכחות. ומה אומר החוק? ■ חלק שלישי ואחרון

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טביעת אצבע
טביעת אצבע

קרן שליט

בחלקיו הקודמים של הטור ראינו את ההקפדה על פרטיות העובד הן ביחס לתכתובת המייל האישית שלו, אף כשהיא מנוהלת בתיבת דואר שנועדה לעבודה בלבד, והן ביחס לצילומו, אף כשהצילום נועד להשיג מטרה לגיטימית של מניעת מרמה ביחסי העבודה.

הסייגים שהפסיקה מטילה בשני הנושאים האמורים מכבידים מהותית, ואולם הם "קלים" לעומת הסייגים המוטלים על פגיעה בפרטיות הנוגעת בגוף העובד.

למי שייך המידע הביומטרי?

עיריית קלנסווה חוותה אי-סדרים קשים בדיווחי נוכחות של עובדיה, וחשדה כי עובדים רבים אינם מתייצבים לעבודה, "בחסות" החתמה של כרטיסי הנוכחות שלהם בידי עובדים אחרים. בניסיון להילחם בתופעה הורתה העירייה כי החתימה בשעון הנוכחות תהיה בטביעת אצבע, וכי העובדים שלא יחתמו כך יחשבו כמי שלא הגיעו לעבודה ולא יקבלו שכר. ההסתדרות, בתגובה, תקפה את החלטת העירייה.

פסק הדין שניתן בעניין בוחן את טביעת האצבע כאחד הסוגים של מידע ביומטרי. מידע ביומטרי הוא מידע על מאפיין אנושי פיזיולוגי ייחודי, הניתן למדידה ממוחשבת. מידע כזה יכול להתייחס למאפיינים פיזיולוגיים כמו טביעות אצבעות, מידע גנטי וצבע וצורה של קשתית העין, וגם למאפיינים התנהגותיים כמו אופן הליכה וקצב הקלדה.

הזיהוי לפי נתונים פיזיולוגיים, בהיותו מבוסס על נתונים שאינם ניתנים לביטול או לשינוי, הוא חד-ערכי, עד כדי כך שהוא יכול להבחין גם בין תאומים זהים. מערכת ביומטרית המבוססת על טביעת אצבע יכולה להיות צרה יותר ולהסתמך רק על חלק ממאפייני הטביעה, באופן שאינו מאפשר סינכרון מול מאגרי מידע אחרים, ויכולה להיות רחבה יותר, להסתמך על מלוא מאפייני הטביעה ולאפשר סינכרון מול מאגרי מידע אחרים - בדומה  לטביעת האצבע שהמדינה ניסתה להנהיג כחליף לתעודת זהות ודרכון. עיריית קלנסווה הנהיגה, לשם בדיקת הנוכחות, מערכת ביומטרית מבוססת טביעת אצבע מהסוג הצר.

בית הדין הארצי לעבודה צעד גם כאן במסלול המחשבה שהותווה בפרשת טלי איסקוב, וקבע כך: טביעת אצבע, בהיותה מידע ביומטרי היכול לשמש מפתח למידע אישי רב, היא מידע פרטי של האדם, ולאדם זכות לשמור על פרטיות מידע זה, לשלוט בו ולהחליט אם ישתף בו אחרים, ואם כן - מתי, כיצד, לאלו מטרות ובאלו תנאים.

קלנסווה
קלנסווהצילום: אייל טואג

הזכות לפרטיות הולכת עם האדם, כזכור, למקום העבודה, תוך שהיא מאוזנת עם זכות הקניין וזכות הניהול של המעסיק. עובד המוסר את טביעת האצבע שלו מאבד מפרטיותו בעצם מסירת מידע שהוא חלק מגופו, ייחודי לו ומאפשר זיהוי חד-ערכי שלו, ומסתכן בכך שיעשה במידע שימוש שלא למטרה לשמה נמסר, ואף שהוא ידלוף ויפול לידי מי שאינו מורשה לכך.

מסיבות אלה, ממשיך וקובע פסק הדין, לא תותר נטילת טביעת אצבע  אלא אם הדבר הותר בחוק (שגם עליו לעמוד בתנאי חוק היסוד בדבר כבוד האדם וחירותו, כלומר להלום את ערכיה של מדינת ישראל, להיות נועד לתכלית ראויה ולפגוע בזכות במידה שאינה עולה על הנדרש), או שהעובד נתן לכך את הסכמתו החופשית, מדעת.

אין חוק המתיר למעסיק לדרוש מהעובד טביעת אצבע, והעובדים גם לא יכלו לתת הסכמה חופשית מדעת לדרישת העירייה: העירייה לא סיפקה להם הסבר על הליך הנטילה של טביעת האצבע, על שמירת הטביעות במאגר, על הטיפול במאגר, על הסיכונים הכרוכים בכך ועוד. כיוון שכך, פסל בית הדין את המשך השימוש של עירית קלנסווה בשעון הביומטרי, והשאיר לעת מצוא את השאלה אם הסכם קיבוצי, לו היה נחתם בעירייה, היה מאפשר ליטול מהעובדים טביעת אצבע גם ללא הסכמתו הפרטנית של כל אחד מהם.

חברת ההמונים

מעניין להיווכח כי מסקנתו של בית הדין היתה נוקשה מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהתייצב בדיון גם כאן, כמו בדיון בשאלת המצלמות. היועץ סבר כי מערכת נוכחות ביומטרית מסוג מסוים ("כרטיס"), שיש בה פחות סיכון של פגיעה בפרטיות ממערכת ביומטרית מסוג אחר ("תמונה"), יכולה אפריורית להיות לגיטימית, כמובן אם ניתנה לכך הסכמת העובד, וכי הסכמה קיבוצית במקום עבודה מאורגן די בה כדי להכשיר מערכת כזו; בית הדין, לעומת זאת, נמנע מאישור אפריורי של המערכת הנוחה יותר, כמו גם מאישור הסכמה קיבוצית כחלופה מספקת להסכמה פרטנית של העובד.

שאלת הנוקשות של הדין כלפי הפגיעה בפרטיות - האם מהודקת יותר, כעמדת בית הדין הארצי לעבודה, או גמישה יותר, כעמדת היועץ המשפטי לממשלה - מבטאת את הדילמה החוזרת בדבר המדיניות המשפטית הרצויה.

הנטייה הטבעית בעיניי היא לתמוך, לכל רוחב החזית, בעמדה שביטא היועץ המשפטי לממשלה בפרשת קלנסווה: בעידן שבו הרשתות החברתיות אוגרות ומצליבות מידע על פני כל הגלובוס; שבו חלק גדול מהאנושות מנסה ללחום בטרור ובהון שחור גם באמצעות טכנולוגיות זיהוי שונות; שבו כל מי שמבקש להיכנס לארה"ב, למשל, מוסר לה בהכרת תודה את טביעת אצבעותיו ואת טביעת קשתית עיניו, ובלבד שיוכל לבוא בשעריה - בעידן כזה דרישות קיצוניות ביחסי העבודה, המנותקות מהקשר החיים הנוכחיים, עלולות לעורר התנגדות וניסיונות התחמקות.

כשאני חוזרת לערים החכמות שפתחו את הטרילוגיה שלנו על פרטיות בעבודה - פרטיות יחסית לתכתובת מיילים אישית, צילומים וטביעות אצבע - אני סבורה כי חלק ממקור העניין, לצד עצם ההתפתחות הטכנולוגית, מצוי בחברת ההמונים שבה מאורגן כיום המין האנושי.

חיים משותפים של הרבה מאוד בני אדם, במספר קטן של ארגונים - מדינות, ערים, תאגידים - מחייבים רמה מסוימת של שליטה מרכזית; מחיר השליטה המרכזית, כלומר מחיר הבחירה לחיות בקהילות ענק, הוא בכרסום במידת הפרטיות של החברים בקהילה.

ככל שהמגמה של התקבצות בקהילות ענק תימשך, עלולה הפגיעה בפרטיות להיות יותר ויותר תובענית. ואם אלה הם פני הדברים - אולי טוב שהמתריעים בשער יתריעו בקול גדול, עד שיימצא איזון נכון ומדויק בין פרטיות היחיד לבין ציבוריות הרבים (מאוד) בחברה הנוכחית.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | |עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker