האם למעסיק מותר לצלם אתכם במקום העבודה? - עורכי דין בעבודה - הבלוג של קרן שליט ואוהד גלעדי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם למעסיק מותר לצלם אתכם במקום העבודה?

עובדת החתימה כרטיס, אך במקום ללכת לעמדת העבודה - הסתובבה וחזרה הביתה. המעסיק סירב לשלם לה שכר, וכראיה הציג תמונות ממצלמה שהוצבה מעל שעון הנוכחות. האם פעל כדין? לא בטוח ■ חלק שני בסדרה

6תגובות
מצלמת ביטחון
טס שפלן / ג'יני

קרן שליט

עובדת נמצאת בסכסוך עם מעסיקה; המעסיק טוען כי עקב הסכסוך העובדת אינה מתייצבת לעבודה ולפיכך אינו משלם לה שכר; העובדת טוענת כי היא מתייצבת לעבודה, ולראיה שעון הנוכחות שהיא מחתימה; המעסיק עונה כי היא אמנם מחתימה את שעון הנוכחות - אלא שאז אינה פונה לתחנת עבודתה, אלא עוזבת את מתחם החברה. כראיה לטענתו מציג המעסיק תמונות שצילמה מצלמה שהוצבה ממול לשעון הנוכחות. העובדת דורשת פסילה של התמונות, באשר הושגו תוך פגיעה בפרטיותה. האם פעל המעסיק כדין?

המחלוקת מובאת בפני בית הדין לעבודה, והיועץ המשפטי לממשלה מתייצב בהליך כדי להביא את עמדתו בשאלה. בעמדתו נסמך היועץ, במידה רבה, על פסק הדין בפרשת טלי איסקוב שתוארה בטור הקודם, ועסקה בחדירה של המעסיק למיילים אישיים שעובד כותב בתיבת הדואר של מקום העבודה.

נקודת המוצא בעמדה שמציג היועץ היא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שם נקבע כי כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו (גם לפני חקיקת חוק היסוד הוגנה זכות הפרטיות, באמצעות חוק הגנת הפרטיות). הזכות לפרטיות אינה מסתכמת ב"רשות היחיד" של האדם בביתו; היא מלווה את האדם גם במקומות מחוץ ל"רשות היחיד" שלו, כלומר היא באה להגן על האדם, לא על המקום.

שעון נוכחות
נמרוד גליקמן

ובלשון בית המשפט העליון: "סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו...על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון...)". מעניין להיזכר כאן במחקרים חדשים למדי המוצאים כי בני אדם, בני כל התרבויות, נרתעים כשאחרים, שאינם בני משפחה או חברים, חודרים למרחב פיזי מסוים המקיף אותם: ההקשר התרבותי קובע עד היכן יכול האחר להתקרב לאדם, אבל אף הקשר תרבותי אינו מתיר לאחר להתקרב ללא הגבלה.

אותה זכות למרחב פרטי נעה עם האדם גם למקום העבודה.

צילום של העובד במקום העבודה יוצר כפיפות שלו למעסיק, יוצר אווירה של חשד, עלול להכיל מידע רגיש ביותר הנוגע לא רק לפעילותו המקצועית של העובד, עלול לכרסם בתחושת הכבוד והאוטונומיה שיש לעובד - כלומר צילום כזה סודק את מעטפת הפרטיות שהעובד נושא אתו לכל מקום; ועוצמת הפגיעה גדלה ככל שהצילום רצוף יותר בזמן או במרחב.

האם מכאן נובע כי אסור למעסיק להציב מצלמות במקום העבודה? לא זו המסקנה, והמרכיב הבא בניתוח היועץ הוא האיזון שעליו יש לשמור בין זכות העובד לפרטיות לבין זכותו של המעסיק להשתמש בטכנולוגיות שונות, לרבות במצלמות, אם השימוש בא להגן על אינטרסים לגיטימיים של מקום העבודה; אינטרס של חשיפת מרמה בדיווחי נוכחות, קובע היועץ, הוא אינטרס לגיטימי.

ואולם בעצם קיומו של אינטרס לגיטימי אין די כדי להכשיר את הפגיעה בפרטיות; רק אם הצבת המצלמות תיעשה באופן סביר, מידתי, הגון ותם לב, וכן גם בהסכמה מצד העובד - רק אז יושג האיזון המאפשר פגיעה כזו.

מרחב פרטי - קווים לדמותו

הצבת מצלמות תחשב סבירה ומידתית אם נעשתה כך שהיא משרתת באופן רציונלי את המטרה שהיא באה להשיג, ואם היא פוגעת באופן מינימלי בפרטיות. הצבת מצלמות אל מול שעון נוכחות, למשל, משרתת באופן רציונלי את המטרה של מניעת דיווחי נוכחות שקריים, והפגיעה בפרטיות תהיה מינימלית כשהמצלמות מוצבות במרחב ציבורי של מקום העבודה ולא במרחבים פרטיים שלו; מרחב פרטי אינו רק מלתחות או חדרי שירותים - הוא גם חדרו של העובד או תחנת העבודה שלו, מצד אחד, והמטבח או פינת הקפה, בהם מצפה העובד להרפיה של מוסרות מקום העבודה, מצד שני.

ומתי יתקיים המרכיב הנוסף של הסכמת העובד הנדרשת ללגיטימיות של הצבת מצלמות? יסוד לקיומה של הסכמה כזו הוא ביידוע מקיף שעל המעסיק לתת לעובדים בדבר עצם השימוש במצלמות, התחום שהן מכסות והמטרות שהן תשמשנה. כלומר, על המעסיק לקבוע ולפרסם את מדיניותו הברורה בנושא. פרסום המדיניות מהווה גם הסכמה של העובד להצבת המצלמות ולשימוש בתוצריהן, גם כשאין להסכמתו ביטוי פרטני ואישי. ואם יתנגד? בהנחה שהצבת המצלמות עומדת בכל התנאים שתוארו עד כאן, הרי פיטורי העובד בשל התנגדותו להיות מצולם, כך על פי היועץ, יהיו כדין (בהתקיים כל שאר התנאים לפיטורים כאלה, למשל שימוע).

ועדיין אנחנו חסרים מרכיב ללגיטימיות של ההצבה - מרכיב של צמידות למטרה: גם בהתקיים כל התנאים שתיארנו - גם אז יהיה השימוש במצלמות לגיטימי רק אם הוא נעשה לתכלית לשמה הוצבו, למשל: אם הוצגה לעובדים מטרה של מניעת החתמת השעון על ידי מי שאינו העובד - לא ניתן יהיה לעשות שימוש בצילומים כדי להוכיח דיווחי כזב על ידי העובד עצמו (למשל דיווח נוכחות ידני מוקדם, וצילום המוכיח הגעה מאוחרת). אכן המטרה של מניעת דיווחי כזב על ידי העובד עצמו היא מטרה לגיטימית, ואולם אם לא הוצגה מלכתחילה היא לא תכשיר שימוש בצילומים שנועדו למטרה אחרת.

רק בהתקיים כל התנאים שלעיל יהיה השימוש במצלמות ובצילומים לגיטימי, לשיטתו של היועץ המשפטי לממשלה.

האם נחה דעתו של היועץ מהשימוש שנעשה במצלמות בהליך שאליו התייצב? היועץ הודיע כי התייצב בהליך לא על מנת ליטול בו חלק כשלעצמו, אלא על מנת להציג את עמדתו בשאלות שההליך מעורר, ועל מנת שהצדדים ליחסי עבודה ידעו לכלכל צעדיהם בהתאם לעתיד לבוא. ואילו ההליך עצמו, הבוחן אם העובדת אכן התייצבה לעבודה לאחר שהחתימה את שעון הנוכחות לכניסה או שמא עזבה את העבודה לאחר שהחתימה את השעון לכניסה - ההליך עצמו נמצא בעיצומו, ואם הצילומים יורשו להשתתף בו נדע רק בסיום. ובשבוע הבא הפרק האחרון בטרילוגיית הפרטיות במקום העבודה - והפעם, שעון נוכחות באמצעות טביעת אצבע.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מסעדה בקלימנוס

מנהל מסעדה לא ענה למייל בעת חופשה - ופוטר. מה קבע בית המשפט?

העידן הדיגיטלי הביא לחיינו הרחבה כמעט בלתי מוגבלת של שעות העבודה - טלפונים, מיילים והודעות בלתי פוסקות, לפני ואחרי שעות העבודה, ובלי שכר על שעות נוספות. במדינות שונות נפסקו חוקים שונים שניסו להסדיר את הסוגיה

כתבות שאולי פיספסתם

*#