התעמרות במקום העבודה: כשרואים אותה, יודעים לזהות אותה - עורכי דין בעבודה - הבלוג של קרן שליט ואוהד גלעדי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התעמרות במקום העבודה: כשרואים אותה, יודעים לזהות אותה

בני אדם אינם רובוטים. אנחנו יצורים רגשיים מטבענו ואנחנו מושפעים יום יום מתענוגות וגם מתלאות החיים והלחצים הנלווים לאלה. גם מנהלים אינם חסינים - ולא כל ביקורת מצדם היא התעמרות

איור: בוס צועק על עובד

אוהד גלעדי

אני מתכוון לפתוח את המאמר השבועי בגילוי מרעיש – כולנו בני אדם. על כולנו עוברים ימים טובים יותר, וטובים פחות. לא אחת, לאחר ריב סוער עם אשתי ושינה על הספה המתפרקת (והלא נוחה), או כשהקבוצה האהודה עלי מפסידה או לאחר שיחה לא נעימה עם לקוח, מצב הרוח לאחר מכן - בעבודה – לא מרומם במיוחד.

ההתנהגות שלנו בעבודה משפיעה ומשליכה, מטבע הדברים, על סביבת העבודה – בוודאי אם מי מאתנו גם אחראי על עובדים אחרים. מכיוון שכולנו בני אדם, התנהגות לא נעימה גם מצד הבוס או עמית עלולה ליצור תחושות וספקות ביחס לתפישת הערך שלנו ושל עבודתנו ומידת ההערכה שאנחנו מקבלים – לעומת ההערכה שלדעתנו אנחנו ראויים לה במקום העבודה.

אז האם כשהבוס עצבני וחסר סבלנות, התחושה שנוצרת לא נעימה ואנחנו מקבלים יחס פחות טוב ממה שלדעתנו מגיע לנו – קמה לנו זכות משפטית לפיצוי או לצו המורה להתנהל אחרת במקום העבודה?

התשובה המשפטית, הערכית, המוסרית – זו שמתווה את אמות המידה להתנהגות בין בני אדם במקום העבודה ובכלל, איננה פשוטה. ישנם מצבים שבהם התנהגות לא נאותה מצד מנהל עלולה להיחשב כהתעמרות במקום העבודה.

בעניין זה נעשו ניסיונות לחוקק חוק שיגדיר מהי אותה התעמרות. החוק לא חוקק, ובהצעת החוק שעמדה על הפרק היו אמירות בעייתיות בניסיון להגדיר מהי התעמרות, כמו התייחסות מבזה, שליטה ניהולית בלתי סבירה על פעילות בעבודה, ייחוס הצלחות או כישלונות לאחר.

למרות שלא חוקק, הצעת החוק נהפכה לאמת מידה פרשנית, עת בתי הדין לעבודה דנים בנושא. פסקי הדין המוכרים ביותר בעניין הם אלה בעניינם של עובדי מעון ראש הממשלה. אכן, על פי העובדות שבהן – מתוארות שם סיטואציות קיצוניות שלא אליהן אני מכוון במאמר זה.

החשוב הוא שבית הדין לעבודה קבע שגם ביקורת לא מוצדקת, האשמות שווא, פגיעה בסיכוי להתקדם ועוד – עלולות להוות התעמרות בעבודה.

אז איפה הבעיה?

נתחיל מכך שגם אני סבור – מעומק ליבי – שהתעמרות בעבודה פסולה. לכל עובדת ועובד באשר הם זכות בסיסית לעבוד בסביבת עבודה הוגנת, מוגנת וראויה.

מן העבר השני, אנו עוסקים בעניינים שבנפש ובלב.

לכולנו קשה לקבל ביקורת. האינסטינקט הבסיסי והראשוני הוא לדחות ביקורת, להיעלב ולחשוב שזה לא מגיע לנו. אולם ביקורת איננה התעמרות. גם אם אנחנו סבורים שהיא לא מוצדקת.

בנוסף, יש מנהלים ריכוזיים שעומדים על כך שכל פעולה תעבור תחת ביקורתם; ויש הפוכים לכך. ברור שניהול ריכוזי עלול לייצר תחושות חוסר נעימות אצל עובדים, לרבות תחושות של חוסר אמון מצד המנהלים. אבל זו איננה התעמרות. בנוסף, נושא ההתעמרות תלוי ביותר מדי משתנים סובייקטיביים – גם מצד המנהלים וגם מצד העובדים.

כולנו בני אדם. כולנו נולדנו עם סט של תכונות המלוות אותנו. מצד המנהלים - אחד יותר לחוץ, השני פחות; אחד עובר תקופה קשה, השני לא; אחד יותר חברותי, והאחר לא; אחד אדיב יותר, והשני לא; אחד ריכוזי, השני לא; ועוד.

ומן העבר השני – מראיית העובד - התנהלות מסוימת עלולה להיתפש בעיני עובד אחד כפוגעת או מעליבה; ובעיני אחר – ממש לא.

וכאן הבעיה הראשונה: נושא ההתעמרות אינו מלווה בכללים משפטיים קשיחים המגדירים לכולנו מה מותר ומה אסור. מדובר בדוקטרינה שנסמכת על שוני אנושי בין אנשים ותחושות סובייקטיביות. בכך נוצרת בעיה גדולה ובראשה חשיפת מנהלים לתביעות אישיות נגדם על בסיס תחושות ולא על בסיס כללים. הדבר עלול להשליך באופן הרסני על חייהם ועל מהלך הקריירה שלהם.

הבעיה השנייה: בני אדם אינם רובוטים. אנחנו יצורים רגשיים מטבענו ואנחנו מושפעים יום יום מתענוגות וגם מתלאות החיים והלחצים הנלווים לאלה. אבוי לנו אם 'ביקורת לא מוצדקת' או 'ריכוזיות' שבעיני אחד בלתי סבירה, ייחוס הצלחות גם ליכולת הניהול של פלוני – או אפילו עצבנות שמקורה בלחצים מהעבודה או מהחיים האישיים - יהוו מקור לזכויות משפטיות.

את הדברים שאני כותב לא בדיתי מליבי. כבר נתקלתי בתביעות אישיות נגד מנהלים בטענות שונות על התעמרות שכל כולה מקורה באי הסכמה למשובים, להתאמת משימות ליכולת העובד (בדרך כלל על רקע מסקנת מנהל בדבר יכולת נמוכה) ועוד.

ודאי שהאפשרות להגיש תביעות אישיות כאלה נגד מנהלים איננה תקינה ואף פוגענית. גם מנהלים הם עובדים. גם הם בני אדם. גם הם באים לעבוד ולהתפרנס בכבוד. גם הם לפעמים טועים או מושפעים מתלאות החיים.

הבעיה השלישית: נושא ההתעמרות עלול להוות גם ניסיון להתערב בסמכות הניהול, שהיא זכות יסודית במשפט העבודה. אולם אין מנהל מסוג אחד ואין סגנון ניהולי יחיד שהוא נכון וראוי.

אז איך מיישבים בין הצורך למגר תופעות של התעמרות במקום העבודה לבין הצורך לשמור על זכותו של אדם להיות בעל סט התכונות המגדירות אותו (לטוב ולרע), גם אם הוא מנהל?

ראשית, על ידי קביעת קו שיפוטי מנחה שלפיו תביעות אישיות נגד מנהלים תסולקנה על הסף ביד חופשית יותר בבתי הדין לעבודה. יש מעסיק, הוא הכתובת. לא עובדיו המנהלים. המעסיק אחראי על סביבת העבודה. אם על פני הדברים סיכויי התביעה האישית נגד המנהל נראים קלושים – יש לשחרר את המנהל מהליך משפטי מראשיתו.

כפי שכבר נפסק בנושא אחר: "כפי שנאמר לגבי פיל, אף שקשה להגדיר אותו, כשרואים אותו, אין קושי לזהות אותו".

שנית, אגיד כך - 'סביבת עבודה ראויה' איננה מונח ערטילאי. היא איננה מתארת אוטופיה שבמסגרתה מקום העבודה חף מלחצים, ביקורת, חוסר הסכמה ועוד. המונח 'סביבת עבודה ראויה' חייב לגלם בחובו מציאות. לא כל יום בעבודה ורוד, ולא כל יום שחור. הצלחות וכישלונות צריך לשקף. לכולנו אחריות רבה לשמירה על סביבת עבודה ראויה.

מצד המנהלים – דעו לכם שהעובדים אינם חבריכם בחייכם האישיים. יש יחסי מרות והדבר מטיל עליכם חובות. לאו דווקא חובות נחמדות – אבל כן חובת הגינות וענייניות. דעו שיש גבול לבדיחות הדעת, לפתיחות, לאופן שבו אתם מתנהלים כלפי עובדיכם.  

ומצד העובדים – המעסיק הוא הכתובת לטענותיכם. התריעו. תנו למעסיק אפשרות לבחון ולבדוק. קחו בחשבון שעניינים סובייקטיביים על פי רוב אינם מקור לטענת התעמרות. שמרו את התביעות האישיות למקרים הקיצוניים והמובהקים. אל תגרמו לזילות.

ומעל לכל – כמו כמעט בכל טור – קצת סובלנות משני הצדדים והכרה באנושיות שלנו וגם בכך שכולנו טועים, תשפר בהרבה את חיינו. גם במקום העבודה.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

קלפי

אחרי ששקע האבק: 6 תובנות של מדען נתונים ממערכת הבחירות

מהלך "שתיית המנדטים" של הליכוד, שדובר עליו רבות, אכן הצליח למשוך מצביעים ממפלגות הימין הלא-דתיות (כולנו, ישראל ביתנו), אך כמעט ולא מהבית היהודי או מש"ס ■ מצביעי עלה ירוק התפצלו בערך חצי-חצי בין כחול לבן לבין זהות

כתבות שאולי פיספסתם

*#