הכובעים השונים של אביחי מנדלבליט

היועץ המשפטי לממשלה הוא משרת ציבור, ולכן אמור לדאוג לאינטרס הציבורי, ולא לאינטרס של נבחרי הציבור. כתוצאה מתפישה זו, הוא מוצא את עצמו פעמים רבות נגד עמדת הממשלה

אביחי מנדלבליט
אביחי מנדלבליטצילום: מגד גוזני

אוהד גלעדי

בשבועות האחרונים אנו עדים לסערה ציבורית שבמרכזה עומד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט.

רבים מגנים או תוקפים את החלטותיו האחרונות של היועמ"ש בעניינים הקשורים בראש הממשלה של מדינת ישראל. אולם לא כולם יודעים הרבה על תפקידו של היועמ"ש. במערכת המשפט בישראל, סמכויותיו, חשיבות תפקידו ו... כן כן... סמכויותיו ואחריותו גם בתחום של דיני עבודה בישראל.

מדובר בתפקיד שעבר בירושה מתקופת המנדט הבריטי, ועוצב במהלך השנים על ידי הממשלה והיועצים שכיהנו בתפקיד עצמם. להבדיל, למשל, מתפקיד מבקר המדינה, אין חוק המגדיר באופן ברור ומוחלט את סמכויותיו ותפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה.  

ליועץ יש שני תפקידים עיקריים: התפקיד הראשון הוא עורך דין הנותן ייעוץ משפטי לממשלה. הוא מייעץ לממשלה בכל תחומי המשפט - האזרחי והפלילי. כך, למשל, הוא נותן לממשלה ייעוץ משפטי על פרשנות חוקים והאם פעולות שהיא מבקשת לבצע עומדות בבחינת החוק, ואם לאו, ומה הדרך החוקית לביצוע פעולות אלה. היועץ המשפטי לממשלה גם מופיע בשם הממשלה בבתי משפט ומייצג אותה בהליכים משפטיים.

התפקיד השני הוא לעמוד בראש התביעה הכללית של מדינת ישראל – הלא היא פרקליטות המדינה.

ניתן להבין מן האמור שתפקיד היועץ המשפטי לממשלה הוא תפקיד מקצועי-משפטי מורכב, הדורש ידע משפטי נרחב כמעט בכל תחומי המשפט. אין זה מקרה, שאת התפקיד המקצועי-מרכזי הזה מילאו לאורך השנים גם אנשי משפט רמי מעלה מן המדרגה הראשונה.

איך, אם כן, יכול היועץ המשפטי לממשלה גם לייעץ לממשלה ייעוץ משפטי וגם לעמוד בראש התביעה הנדרשת, למרבה הצער ומעת לעת, גם להציג עמדות שהן נגד הממשלה או חבריה? הרי לא יעלה על הדעת שעורך דין של לקוח ייצג גם צד התובע את אותו הלקוח.

התשובה לכך טמונה בהבנה שהיועץ המשפטי לממשלה הוא משרתו של הציבור – לא של נבחריו. הממשלה איננה הלקוח שלו. הוא חב את חובת הנאמנות שלו לציבור. לכל תפקידיו מטרה עיקרית אחת – שמירה על האינטרס הציבורי וקיום החוק.

לפיכך, גם כשהיועץ משתתף בישיבות ממשלה ומייעץ לה, הייעוץ ניתן מתוך הסתכלות ציבורית רחבה: כיצד שומרים על החוק ולא מפרים אותו; כיצד שומרים על האינטרס הציבורי. הוא זה האמון על שמירת החוק מבפנים – מתוך חדרי ומשרדי הממשלה.

על המורכבות שבדברים כדאי וניתן ללמוד מפרשה שהוכרעה לפני ימים אחדים בבג"ץ, בעניין מינוי למועצת הנגידים של קרן גרמניה-ישראל למחקר ולפיתוח מדעי. באותו עניין נחלקו דעות שר המדע והיועץ המשפטי לממשלה על תקינות שיקולי שר המדע – האמון על הנושא – בהחלטה שלא למנות את העותרת לתפקיד.

כלומר, היועץ המשפטי לממשלה נדרש להציג עמדה משפטית – בשם הציבור – וכנגד החלטה ועמדה של שר המדע. מעניין לראות את הדיון בין השופטים על אודות משמעות עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, חובת המדינה לאמץ עמדה זו ואף בשאלה האם לשר המדע עומדת הזכות להיעזר ביועץ משפטי אחר לשם הצגת עמדותיו לפני בית המשפט העליון. אגב, בסופו של יום נקבע כי החלטת שר המדע אכן היתה לא תקינה ולכן היא בוטלה.

ומה הקשר של כל הדברים הללו למשפט העבודה? פשוט מאוד. גם בשדה משפט העבודה מוטלת על היועץ המשפטי לממשלה חובה ותפקיד לייעץ לממשלה. מדינת ישראל משמשת, הלכה למעשה, המעסיק הגדול ביותר בישראל.

חקיקת העבודה מקנה ליועץ המשפטי לממשלה סמכויות וחובות מסוימות, כמו החובה לאשר הגשת כתב אישום נגד עובד ציבור בגין הפרת החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, אישור נהלים למתן התראה מינהלית למעסיק לפי אותו חוק, אישור להארכת העסקה זמנית של עובד בשירות המדינה, מעורבות בקבלת החלטות שונות בהעמדת עובד מדינה לדין משמעתי ועוד.

בנוסף לאמור, יש ליועץ המשפטי לממשלה זכות ייחודית הקבועה בסעיף 30 לחוק בית הדין לעבודה להתערב מיוזמתו בהליכים משפטיים שבהם הוא סבור שעלולה להיפגע זכות של המדינה או זכות ציבורית או עניין ציבורי. במקרה כזה זכותו המוחלטת להתייצב בהליך ולהשמיע את דברו.

שוב, גם כאן, הראייה היא שהיועץ המשפטי לממשלה הוא נאמן של הציבור. על כן מקום שבו הכרעה עלולה להשפיע על זכות ציבורית – זכותו לומר את דברו, ולדברים אלה יש גם יש משקל.

דוגמה בולטת לכך היא התייצבותו של היועמ"ש בהליכים שנגעו לשאלת חופש הביטוי של מעסיק בהליכי התארגנות עובדים, לאור האינטרס הציבורי בשאלות כבדות משקל אלה. זאת למרות שהמגזר הציבורי הוא מגזר מאורגן בארגון עובדים ומדובר בסוגיה שספק אם רלוונטית למגזר זה.

אמנם פחות דרמטי מהאירועים התקשורתיים האחרונים, אולם גם בתחום משפט העבודה אנו מוצאים מקרים בהם מעת לעת נדרש היועץ המשפטי לממשלה להציג עמדה שאיננה עומדת בקנה אחד עם התנהלות המדינה, מוסדותיה או מי מטעמה.  
דוגמה לכך היא טיפול בחריגות שכר במגזר הציבורי. לא אחת מתגלה שניתנו תנאי שכר לעובדים במגזר הציבורי מעבר למה שמותר ואושר על ידי הממונה על השכר. במקרים מסוג זה, היועץ המשפטי לממשלה תובע את תיקון החריגה שנעשתה על ידי זרוע מזרועות המדינה ועובדיה.

גם הדוגמה הזו ממחישה את המורכבות בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, שנדרש לפקח מבפנים על פעילות הממשלה וזרועותיה לבל יבוצעו הפרות חוק, ואף להוביל הליכים משפטיים כנגד הפרות חוק אלה, ככל שמתקיימות – כנאמן של הציבור.

קרן שליט ואוהד גלעדי

קרן שליט ואוהד גלעדי | |עורכי דין בעבודה

עו"ד אוהד גלעדי, שותף בנ. פינברג ושות' הוא מומחה בדיני עבודה ובמשפט העבודה הקיבוצי. עד 2011 עסק בייצוג צד העובדים ביחסי עבודה, עת שימש עורך דין באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

עם המעבר למשרד החל לעסוק בייצוג מעסיקים בלבד. לגלעדי ניסיון עשיר ביחסי עבודה קיבוציים ואינדיווידואליים, לרבות ניהול מו"מ קיבוצי וניהול סכסוכים קיבוציים בחברות ממשלתיות, במפעלי תעשייה, בענף התקשורת ובתחבורה.

לגלעדי תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, 2004.

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker