הגנה על פרטיות העובד לא מצדיקה את הסתרת המחלה מהמעסיק - עורכי דין בעבודה - הבלוג של קרן שליט ואוהד גלעדי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגנה על פרטיות העובד לא מצדיקה את הסתרת המחלה מהמעסיק

פירוט שם המחלה בתעודה הרפואית בוטל בנובמבר 2015, ובשנה וחצי לאחר מכן היתה עלייה של כמעט 15% במספר ימי המחלה שלקחו עובדים בענפים שונים

4תגובות
גבר חולה בשפעת
Getty Images IL

קרן שליט

מתי לאחרונה חליתם במחלה ששמה Diagnosis in Medical Documentation? מסתבר כי למרות שמה הארוך והמורכב זו מחלה נפוצה מאוד, מחלה שכל העובדים בארץ חולים בה, מעת לעת. הטקסט החידתי, החסום, המרחיק הזה, הוא הטקסט המציין - בכל תעודה רפואית שמנפיקים רופאי קופות החולים - את הסיבה הבריאותית להיעדרות של עובדים מהעבודה.

אחד ההישגים הסוציאליים הגדולים ביותר של העת החדשה הוא כינון המוסד של "דמי מחלה": דמי מחלה הם השכר שהעובד מקבל גם כשאינו יכול לעבוד מאחר שהוא חולה. היקף הזכות קבוע בהסכמים ולפיכך יכול להשתנות מהסכם להסכם, אך החוק קובע רצפת ביטחון מינימלית של ימי מחלה שלהם העובד זכאי בכל מקרה.

והנה הזכות הזו לדמי מחלה היא צומת של כמה אינטרסים מתנגשים. ראשון לכל, כמובן, אינטרס העובדים - כמו גם האינטרס החברתי - להבטיח את ההכנסה המיידית במקרה של מחלה, כך שעובד חולה לא יהפך לאזרח נזקק; ישנו אינטרס המעסיק - שגם הוא אינטרס חברתי - שלא לשלם מעבר למידה עבור אי-עבודה, על מנת לאפשר את המשך קיומו הכלכלי של המפעל; ישנו אינטרס אישי חשוב מאוד של העובד, לשמור על פרטיותו; ישנו אינטרס משותף לעובד ולמעסיק, חשוב מאוד גם הוא, לשמור על יחסי אמון ביניהם; וישנו מה שנראה, לעתים, כאינטרס-העל של עובד (ישראלי): שלא להיות "פראייר". ההתכנסות של כל האינטרסים הללו בצומת "דמי המחלה" עלולה לייצר, ולפעמים מייצרת, התנגשות רבתי, לא מפגש פורה.

עובד נעדר מהעבודה חודש ימים; בשיחות עם חבריו לעבודה או הממונים עליו הוא מדווח כי הוא "חולה"; בשובו הוא ממציא תעודה רפואית המציינת את אותה מחלה נפוצה שבה לקה; גם אם הוא נשאל במה חלה - אינו חייב לענות, הוא רשאי לשמור על פרטיותו. לפעמים הוא מביא, אחרי היעדרות ממושכת או אף ללא היעדרות, תעודה של רופא תעסוקתי, שלפיה הוא מוגבל לשעות עבודה ספורות ביום, ואף פעם לא יהיה כתוב בתעודה מדוע הוא מוגבל כך; גם אם הוא נשאל למקור ההגבלה הוא אינו חייב לענות, הוא רשאי לשמור על פרטיותו. וישנם מקרים שלעתים מטרידים אף יותר: העובד נעדר בהיעדרויות קצרות, חוזרות ונשנות - שוב ושוב, לעיתים קרובות, הוא נעדר לתקופה קצרה בשל אותה מחלה נפוצה.

העובד שומר על פרטיותו, והמעסיק נדרש לכבדה - ולהאמין לעובד ולרופאו באופן עיוור, למרות שנשלל ממנו הכלי הבסיסי של מידע רלוונטי.

כמובן, אפשר לומר כי סיבת ההיעדרות של העובד אינה רלוונטית: לעובד יש זכות להיעדר בתשלום בשעת מחלה, ומשהמציא תעודה רפואית על היעדרות בשל מחלה הוא בגדר מי שמממש את זכותו, לא בגדר מי שפוגע בזכות של המעסיק.

אני סבורה שראיה כזו היא טכנית מדי. לעובד יש זכות - ואת הזכות עליו לנצל בתום לב. תעודה רפואית עלומה, סתומה, הניתנת בעידן שבו חבר בקופת חולים הוא "לקוח", שבו הוא כלל אינו נדרש להגיע לרופא כדי לקבל תעודה רפואית, שבו רופאים נותנים, באמצעות דואר אלקטרוני, תעודות בעלות תוקף רטרואקטיבי - תעודה רפואית בעידן כזה דורשת מהמעסיק להניח, באופן עיוור, תום לב מלא של העובד הן כלפיו והן כלפי הרופא שהנפיק את התעודה.

בהתחשב בהגנה ההרמטית הניתנת לפרטיות העובד, הרי שמידת האמון שהמעסיק נדרש לתת בעובד שונה מהותית ממידת האמון שהעובד נדרש לתת במעסיק: בכל התחומים וההקשרים האחרים בנויה מערכת יחסי העבודה על תשתית של שקיפות; העובד זכאי לקבל - ובצדק - פירוט מלא, מדויק ושוטף של זכויותיו; פירוט מלא ומדויק של הערכות הממונים עליו; פירוט מלא ומדויק של הטענות כלפיו, אם יש כאלה; המעסיק, לעומתו, נדרש לתת בעובד אמון עיוור בנושא היעדרויותיו מפאת מחלה.

נניח עובד שנעדר לעתים קרובות מסיבה בריאותית; נניח שמעסיקו עומד בפני החלטה אם לקדמו בשכר או בדרגה; נניח שהמעסיק סבור כי היעדרויותיו הרבות של העובד פוגעות בעבודה; נניח שהמעסיק שואל את עצמו אם ההיעדרויות נובעות מסיבה בריאותית מטרידה או מסיבה בריאותית לא-מטרידה או פחות-מטרידה, ונוסיף ונניח כי המעסיק שואל את השאלה מתוך כוונה לתת לתשובה עליה משקל בהחלטתו; בהינתן מצב זה - כיצד ידע המעסיק מה התשובה לשאלה? אין לו כלים לכך. ואם יניח בנתונים כאלה שההיעדרויות התכופות אינן נובעות מסיבה בריאותית משמעותית (זוכרים את ה-Lower Back Pain שכיכב בתעודות הרפואיות שלפני עידן המחלה הנפוצה הנוכחית?), ויחליט שלא לקדם את העובד - הוא עלול למצוא את עצמו מול טענה שפעל בחוסר תום לב כלפי עובד שמימש זכויות שהדין העמיד לו, תוך שהמציא תעודות רפואיות שהדין מאשר.

כמובן, רוב העובדים הגונים ואינם מנצלים לרעה את דמי המחלה. ואולם יש גם לא מעטים שמידת האכפתיות, המסירות והמחויבות שלהם לעבודה נמוכה, ושידם קלה על ההיעדרות הבריאותית; יש ימי מחלה - וצריך להיות "פראייר" שלא לנצלם גם שלא מסיבות בריאותיות מוצקות.

אכן המעסיק יכול לפעול כשהוא חושד בכשרות המחלה שתקפה את העובד - אך זהו הליך מורכב ויקר: כל שביכולתו של המעסיק לעשות (וגם זאת לא תמיד) הוא לשלוח את העובד לרופא תעסוקתי מטעמו, להיתקל לעתים בטענה כי הוא מתעמר בעובד, ולהקלע לעתים למחלוקות רפואיות.

האם ציון הסיבה הרפואית להיעדרות יביא למצב מאוזן יותר ביחסים בין העובד למעסיק? התשובה הראשונה לשאלה זו טמונה במספרים: הצורך לפרט את שם המחלה בתעודה הרפואית בוטל בנובמבר 2015 - ועל פי סקר שערכה חברת עוקץ מערכות בע"מ הרי שב-18 החודשים הראשונים שלאחר מכן (כלומר עד אמצע 2017) היתה עלייה של כמעט 15%, בממוצע, במספר ימי המחלה שלקחו עובדים בענפים שונים. בהנחה שהתחלואה בארץ לא עלתה בדיוק ודווקא באותה תקופה נראה לי כי המסקנה האינטואיטיבית הנובעת מהמספרים היא גם המסקנה הנכונה.

לטעמי חיוב הרופא לציין את שם המחלה שבגללה העובד נעדר אכן יועיל לאיזון ביחסים בין העובד למעסיק: ראשית, רופא הנדרש לציין בתעודה את שמה של הסיבה הרפואית (ולא רק את מספר הקוד שלה, כמו היום) יוצר שיח בינו לבין המעסיק: הוא מספר למעסיק מה קרה לעובד, הוא אינו מסתתר מאחורי קוד סודי; שיחה גלויה כזו עם המעסיק תדרוש מהרופא להיות זהיר יותר ומדויק יותר עם עצמו, עוד לפני הדרישה להיות זהיר ומדויק עם העובד ועם המעסיק. שנית, ייווצר שדה משותף לשיח בין העובד והמעסיק בעניין מצבו הבריאותי של העובד; בשדה משותף וידוע יפעיל המעסיק את שיקול דעתו באופן עמוק וטוב יותר - והדבר לא יפעל בהכרח לרעת העובד, קרוב לוודאי כי הוא יפעל דווקא לטובתו.

ומה עם פרטיותו של העובד - מה יהיה איתה? היא חשובה ביותר, ואכן צריך לשמור עליה; ואפשר לשמור עליה בדרכים שונות - למשל על ידי כך שהתעודה הרפואית תוצג אך ורק בפני גורם של משאבי אנוש או של רווחה שהוסמך לכך במקום העבודה, אפילו לא בהכרח בפני הממונים על העובד ובוודאי לא באופן נגיש לכלל עובדי המקום.

הדין יודע להתוות דרכים לשמירה על דיסקרטיות, ולדעתי הוא צריך לשמור על דיסקרטיות גם כאן - אך זאת אחרי שיהפוך את הסיבה הרפואית שבגללה נעדר העובד מהעבודה מ"קופסה שחורה" של מידע נסתר למידע קונקרטי בר-שימוש במידת הצורך.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#