תמונות ארוטיות ובדיחות גסות במסדרונות: איך מצפים מעסקים להתמודד עם הטרדות מיניות?

הדרישה המוגזמת שכל עסק יחקור וישפוט את עובדיו ביעילות ובמהירות - גורמת נזק גם לארגון וגם לעובדים ■ הגיע הזמן שמשרד העבודה ידאג לאחראיות למניעת הטרדה מינית חיצוניות

קרן שליט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הטרדה מינית
קרן שליט

חלקו הראשון של הסיפור מהדהד סיפורים אחרים: מנהל בכיר בארגון גדול ומזכירתו, בני אותו גיל, עובדים בצוותא במשך כשמונה שנים; מיד לאחר תחילת עבודתם המנהל מתחיל לשתף את המזכירה בפרטים מחייו האישיים, ומספר לה על יחסיו עם אשתו ועם נשים אחרות. פעם אחת המזכירה נכנסת למשרדו של המנהל במהלך יום העבודה, ומוצאת אותו בעיצומו של אקט מיני עם עובדת של הארגון.

מאז מתעצמים הסיפורים: המנהל מספר למזכירה על כדורי הויאגרה שהוא נוטל כדי לספק מינית את העובדת האחרת; מספר לה על יחסי מין שקיים בשלישייה עם אותה עובדת ועובדת נוספת בארגון; מראה לה תמונות ארוטיות וסרטונים מיניים; מספר בדיחות גסות; שואל אותה על יחסי המין שלה עם בעלה. כך חולפות להן שמונה שנים תמימות. המנהל אינו נוגע במזכירה, אינו מציע לה הצעות מיניות, אינו דורש ממנה טובת הנאה מינית. היא, מנגד, אינה נענית להתייחסותו: אינה מתבטאת בסגנון שלו, אינה מספרת על ההתנסויות המיניות שלה, אינה מספרת בדיחות גסות; לעתים אינה אומרת דבר, ולעתים מביעה סלידה וגועל מהתבטאויותיו.

לאחר שמונה שנים כאלה קורא המנהל למזכירה, יום אחד, להיכנס למשרדו - והיא מסרבת. לאחר כמה סירובים אומר לה המנהל שהעלתה תמונה שלה למחשב שלו, וכשהיא נכנסת לחדרו כדי לראות במה מדובר היא מוצאת על צג המחשב תמונה של קוף, והמנהל אומר לה "נכון שאת יפה?". אז עוזבת המזכירה את המקום, ואינה חוזרת אליו עוד.

כמה ימים מאוחר יותר היא מספרת למנכ"ל הארגון על התנהגותו של המנהל, והמנכ"ל מציע לה לפנות בתלונה לאחראית על מניעת הטרדה מינית בארגון.

המזכירה אינה עושה זאת - אך פונה למנכ"ל בבקשה בכתב לצאת לחל"ת על רקע התנהגותו של המנהל, מבלי לפרט במכתב את ההיבטים המיניים של ההתנהגות. המנכ"ל מעביר את המכתב לאחראית, והאחראית משוחחת עם המזכירה יום לאחר מכן; בשיחה שוללת המזכירה את האפשרות שהתנהגותו של המנהל היתה הטרדה מינית, וכך אף בשיחה נוספת שנערכה עמה, והיא מתמקדת ביחסו המשפיל הכללי אליה. וכך האחראית אינה עורכת בירור בנושא הטרדה מינית.

המנהל עובר הליך משמעתי אחר ונענש בו, המזכירה מסיימת עבודתה מסיבות בריאותיות - ואז היא תובעת את המנהל בשל הטרדה מינית, ואת הארגון בשל טיפול לקוי בתלונתה.

בית הדין האזורי לעבודה, ואחריו בית הדין הארצי לעבודה, דוחים לחלוטין את טענותיו של המנהל: גם התבטאות שאינה עוסקת במי שהיא מופנית אליו, אם נועדה למשוך את תשומת ליבו בנושאים מיניים, היא הטרדה מינית, והדברים בולטים וחריפים על רקע תגובתה הנמנעת של המזכירה: זוהי תגובה המבטאת הן את העובדה שהרגישה מוטרדת, והן את יחסי המרות שעמדו ברקע הדברים (ושלא היו יחסי חברוּת, כפי שהמנהל טען). בית הדין קובע כי המנהל ישלם למזכירה פיצוי בסך 250 אלף שקל - ביטוי לאורך התקופה שבה נחשפה להטרדה מינית, לתדירות מעשי ההטרדה ולניצול יחסי המרות, והוא מוסיף ואומר כי אם תבעה פיצוי נפרד בגין התעמרות בעבודה היה פוסק לה אף כזה, בגלל האווירה הפוגענית שהמנהל השליט בעבודה.

בית הדין הטיל על המנהל לשלם לעובדת פיצוי בסך 75 אלף שקלצילום: Five Stars / Shutterstock.com

"את מספיק גדולה להבין למה אני מתכוון"

עד כאן חלקו הראשון של הסיפור. בחלקו השני יש מרכיב שהוא אולי מעט מפתיע. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי טיפולו של הארגון באירוע היה לקוי, וקבע כך: כששוחחה עם האחראית, שללה המזכירה קיומה של הטרדה מינית (אפילו הביעה פליאה מדוע הנושא הועבר לטיפול האחראית), ושבה על עמדתה בשיחה נוספת; בנסיבות אלה לא היתה יכולה האחראית לנחש שברקע מכתב התלונה שהועבר אליה עומדת הטרדה מינית.

פעולתה של האחראית היתה תקינה, ואולם היה כֶּשֶל בהתנהלות מנכ"ל הארגון: הוא העביר לאחראית את מכתב התלונה של המזכירה, שבו לא נרמז דבר על הטרדה מינית - מבלי שיספר לאחראית כי כמה ימים לפני כן פירטה המזכירה באוזניו את ההיבטים המיניים בהתנהגותו של המנהל. כיוון שכך, הטיל בית הדין על הארגון לשלם למזכירה פיצוי בסך 30 אלף שקל. חשבתי כי הפיצוי שהוטל על המנהל נכון וזה שהוטל על הארגון גבוה מדי - ושכחתי מהעניין.

שבתי ונזכרתי בפסק הדין, שניתן לפני שלוש שנים, כשקראתי פסק דין שבית הדין הארצי לעבודה נתן בימים אלה. הפעם היה מדובר בתביעה כספית שהגישה עובדת זוטרה נגד מנהל שהורשע, בבית משפט השלום, בהטרדתה המינית; המנהל החמיא לה על יופיה, ליטף את ידה ולחייה בחדר סגור, הציע לה לבוא לדירתה של סבתו ("אנחנו אנשים בוגרים. את מספיק גדולה להבין למה אני מתכוון") - והכל בעוד היא מצויה בקשיים כלכליים, חבה כסף למקום העבודה, והמנהל שב ומזכיר לה את החוב ואת יכולתו לסייע לה בהסדרתו. כשנודע למנכ"לית הארגון כי העובדת טוענת להטרדה מינית היא הפעילה את האחראית. האחראית נפגשה עם העובדת, עם עובדות נוספות ועם המנהל, והורתה למנהל להימנע מכל אינטראקציה עם העובדת עד לתום הבדיקה. הוראתה של הממונה ניתנה למנהל 17 יום לאחר היום שבו הבדיקה נפתחה.

בית הדין הארצי הטיל על המנהל לשלם לעובדת פיצוי בסך 75 אלף שקל (וציין כי היה פוסק יותר אילולי פָּסַק בית הדין האזורי, בפסק דינו עליו ערערה העובדת, סכום של 30 אלף שקל בלבד); על הארגון הטיל בית הדין לשלם לעובדת פיצוי בסך 25 אלף שקל, בתוספת 3,500 שקל עבור הוצאות משפט, וזאת משום שטיפולו בתלונה לא היה יעיל דיו: בית הדין קבע כי פרק הזמן של 17 יום, שחלפו מאז שהבדיקה נפתחה ועד שהארגון הרחיק את המנהל מהעובדת - לא היה סביר.

ואני חשבתי: מעט מדי למנהל, הרבה מדי לארגון. "הרבה מדי" לא בסכום שנפסק - אלא בעצם הטלת האחריות על הארגון בגלל כֶּשֶל מהסוג הזה. 99% מהארגונים במשק מעסיקים פחות מ-100 עובדים, חלקם הגדול מעסיק הרבה פחות מ-100 עובדים. הדרישה כי מאות אלפי הארגונים המעסיקים עובדים בודדים, או אפילו כמה עשרות עובדים, יפעילו נורמות חקיקתיות מורכבות, המצריכות מיומנות מקצועית גבוהה של חקירה ושיפוט, והכל ביעילות ובמהירות - הדרישה הזו אינה סבירה, והיא גורמת נזק הן לארגונים והן לעובדים.

בטור קודם ביקשתי: הבו לנו אחראיות למניעת הטרדה מינית אותן יפעיל משרד העבודה, כפי שהוא מפעיל מפקחות בעניין פיטורי עובדות בהריון, ואני שבה ומבקשת: הבו לנו אחראיות כאלה.

קרן שליט

קרן שליט | עורכי דין בעבודה

עו"ד קרן שליט היא מומחית בדיני עבודה ושותפה בנ. פינברג ושות'. היא החלה דרכה במשרד עורכי הדין נ. פינברג ושות' כמתמחה ביומה הראשון, ב-1983; למשרד הגיעה לקראת סיום לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, לאחר שהשלימה קודם לכן לימודי היסטוריה כללית וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז היא במשרד, עוסקת בליווי ויצוג מעסיקים רבים וגדולים במשק (ובשנים האחרונות בעיקר בתחום הבנקאות), וליוותה מהלכים מורכבים ביחסי עבודה קיבוציים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker