לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה התגלגל המקרה של מירב, עדנה ונירית, שכשהגיעו לגיל פרישה, שהסתבר להן כי הקצבה שלהן נמוכה מקצבה שמשולמת לגבר בעל פוליסה זהה. פסיקתו של בית הדין מלמדת שפסקי הדין והמציאות לא תמיד חופפים
מירב, עדנה ונירית היו מבוטחות בפוליסות ביטוח מנהלים בחברות ביטוח שונות. כשהגיעו לגיל פרישה, הסתבר להן כי הקצבה שלהן נמוכה מקצבה שמשולמת למבוטח בעל פוליסה זהה. חוש הצדק של השלוש התקומם והן החלו במאבק משפטי שהגיע עד בג"ץ
בית המשפט העליון בארצות הברית קבע כי אסור לפטר עובד על רקע נטייה מינית. על פי פרסומים שונים, לפסיקה זו תהיה השלכה על מיליוני עובדות ועובדים ברחבי ארה"ב. במקביל, התרחש אירוע מעודד במערכת המשפט הישראלית
במשך שנתיים קיבלה דניאלה, מורה במשרד החינוך, תוספת שכר על תואר אקדמי, עד שהמדינה בישרה לה שבשל טעות שולמה לה תוספת גבוהה מדי. דניאלה הגיעה להסכם עם המדינה לגבי החזר הסכום, אלא שאז הודיעה המדינה ששגתה שוב - והחוב גבוה יותר משחשבה. בשלב הזה דניאלה החליטה לתבוע
ייתכן שפסק דין יקבע שאירוע התרחש בדרך מסוימת, בעוד המציאות היא מעט שונה. לא רק שזה בסדר גמור, אלא שזו הנחת המוצא של המשפט. ואולם, דיני העבודה שונים מהדינים הכלליים. הנחת המוצא בדיני עבודה היא שאלה עוסקים ביחסים נמשכים המבוססים על אמון
מנהל סופרמרקט שחשד כי עובדיו גונבים מהקופות התקין מצלמות גלויות שכוונו לכניסות וליציאות מהחנות, ומצלמות סמויות שכוונו לעבר הקופות. 14 עובדים נתפסו ב-10 הימים שהמצלמות פעלו, אך לאחר שפוטרו הגישו תביעה שהתגלגלה לפתחו של בית הדין האירופי לזכויות אדם
אין זה תפקידו של בית המשפט לבחור בין שילוב אוכלוסיות בחברה על פי ערכים מודרניים וחילוניים, לבין החלופה של שימור מצוות דעתם ואמונתם במלאכת שילוב זו
בניסיון ליצור שיווי משקל בין שמירה על חיסכון פנסיוני לעתיד לבין גמישות כלכלית בהווה ראוי לעצור ולשאול - האם שיווי המשקל הנוכחי נכון? מה היחס הנכון בין חיסכון כפוי לעתיד לבין האפשרויות לחיים בהווה? ועד היכן ראוי כי המחוקק יתערב בחירותו של הפרט?
הכלל הראשון ביחסי עבודה הוא ביצוע עבודה על ידי אחד לשם השתכרותו מן האחר. בשגרה, כשעובד מוכן לעבוד בהתאם לחוזה העסקתו, המעסיק יהיה בדרך כלל חייב בשכרו גם אם לא סיפק לו עבודה. אולם בימי קורונה יש מקומות עבודה רבים שבהם הכלל הזה לא יכול להתקיים
פסק דין מ-2006 היווה נקודת מפנה במשפט הישראלי: עד אז שררה בארץ התפישה האמריקאית שלפיה כל ראיה רלוונטית, גם אם הושגה בדרכים לא-נאותות, כשירה להיות מוצגת במשפט – ובכך לשרת את מטרתו של המשפט להגיע לחקר האמת
פרסום ההקלטה שעוררה הדים של השיחה בין יועצו של בני גנץ לרב חבורה, מעלה שאלות על אתיקה, חוק והזכות לפרטיות
ההוראה של משרד הבריאות לבידוד לשבים ממדינות מסוימות או ממי שנחשפו לחולי קורונה לא מגדירה באופן חד-משמעי איך וכיצד יבוצע התשלום עבור הימים שבהם העובדים ישהו בבידוד ■ האם המעסיקים יספגו את העלות הגבוהה של התשלום או שזה תפקיד המדינה?
קל לאבחן התעמרות במקרים של צעקות, העלבות וניבול פה, קשה יותר לאבחן התעמרות בהקשר מקצועי או ניהולי. אבל את המאמץ להילחם בחוסר אנושיות צריך לעשות בכל מקרה, ובהתמדה
התעמרות בעבודה היא קשת אין-סופית של התנהגויות שונות הנחוות בדרך כלל כהשפלה, כפגיעה בכבוד האנושי של האדם שאליו הן מופנות. שני מקרים שהתגלגלו לבית משפט שופכים אור על הפסיקה בנושא
המדענית הראשית של טבע נדרשה לוותר על זכויותיה לתמלוגים בין ההמצאות שלה בחברה. פנייתה לבג"ץ נסובה סביב שאלת ההתיישנות, ולא סביב הסוגיה המהותית של בעלות על ההמצאה, ובסופו של דבר השאלה האמיתית שעלתה היא מי היה אחראי ליידע את העובדת על זכויותיה המשפטיות
בשבוע שעבר הוזמנתי להרצות ב"ועידת ישראל למשאבי אנוש" שהתקיימה בתל אביב ■ במהלך הרצאה שנשאתי, נסיתי להפריך את הטענה שחברי ועד עובדים "משלמים מחיר אישי" על חברותם בוועד ■ דבריי לא התקבלו בהבנה
טענות על נזק נפשי נטענות בתביעות נזיקין כדבר שבשגרה. ואולם, בדרך כלל הפסיכיאטר אינו נדרש לרבדים האישיים שחושף התובע בפני הפסיכולוג. במה שונה המקרה של פלונית, שתבעה פיצוי כספי על נזק נפשי שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה מהטרדות מיניות והתעמרות שעברה בעבודה?
בפסק דין משנת 2000 סיכם בית המשפט העליון את הרציונל של העיקרון באמירה קצרה: תובע שמעדיף להגן על פרטיותו, ולא לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוונטיות שהנתבע דורש ממנו כדי לבסס את הגנתו - יכול פשוט למחוק את התביעה שהגיש
2 מקרים שונים שהגיעו לבית הדין לעבודה עסקו בכתב ויתור. במקרה אחד בית הדין לעבודה דחה את התביעה, אך במקרה השני הוא קיבל אותה. מה המכנה המשותף בין הפסיקות הללו, ואיך זה קשור ליום ההולדת של הבן שלי?
כדי להבטיח את רווחת המבוטח ומי שתלוי בו, ניתנה השליטה בגמלה אך ורק למבוטח, ולבן הזוג לשעבר לא היה כל קשר לקרן הפנסיה; התוצאה היא שבן הזוג לשעבר לא יכול היה להיות זכאי לחלקו בגמלה של בן הזוג החוסך, או אף לקבל גמלת שארים אחרי מותו