הכל אובר, חביבי: האם כלכלת השיתוף בסכנה?

פסק הדין בבריטניה שהכיר בנהגי אובר כעובדים בעלי זכויות סוציאליות, מעורר גלי הדף עולמיים, ופלטפורמות שיתופיות כבר שולחות לוביסטים להסדיר חקיקה לטובתן ■ גם אם יצליחו, האם המודל יכול לשרוד ללא פרילנסרים מאושרים, מרוויחים ובעלי תקוות לעתיד?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד אובר וליפט בלוס אנג'לס, ב-2019צילום: Rich Pedroncelli / AP

צפריר בלוך־דוד, יאיר פרידמן ואיל בלוך

בשבוע שעבר דחה בית המשפט העליון בבריטניה פה אחד ובאופן חד משמעי את ערעורה של ענקית הנסיעות אובר לאחר אינספור דיונים והצהרות, וקבע שנהגי אובר העובדים בבריטניה הם בהחלט עובדים וזכאים לשכר מינימום, לדמי חופשה ולא ניתן לפטרם או לפגוע בהם במקרה שהם מתלוננים נגד החברה.

מדובר בהחלטה כבדת משקל ומשמעותית לא רק עבור נהגי אובר, אלא עבור כל מי שעוסק בכלכלת השיתוף. האם חברות כלכלת השיתוף יצטרכו להתאים את המודלים העסקיים שלהן כעת, לאחר שבתי משפט שונים החליטו כי יש לסווג את עובדיהם כשכירים ולא כקבלנים עצמאיים, או במלה אחרת פרילנסרים?

גם האיחוד האירופי בוחן את הרחבת זכויותיהם של יצרני־הערך בפלטפורמות, ובכלל בשנה האחרונה הגיעו בתי המשפט בצרפת, בספרד, בהולנד ובקליפורניה לאותה מסקנה - לעובדי כלכלת שיתוף לא ניתנת מספיק עצמאות כדי לסווג אותם כעצמאים.

החברות משנות את החוקים לטובתן

מפתה לראות את החלטת בית המשפט העליון בבריטניה נגד אובר כסופה של הדרך החוקית לקיים את כלכלת השיתוף. אם תיושם, חברות ייאלצו לתת לעובדים שלהן יותר שליטה, מה שעלול להוביל לקושי לתת שירות יעיל, או זכויות תעסוקה כמו שכר מינימום ודמי מחלה - צעד שצפוי לגרור עליית מחירים של השירותים השונים. מעסיקים יצטרכו גם לשלם יותר מסים. הביקוש הצרכני לשירותי הפלטפורמות יכול לרדת, אם לא ימשיכו להוות אלטרנטיבה זולה.

אלא שלא בטוח שכאן הסיפור מסתיים. כשהמודל העסקי של חברה מוכיח שהוא מנוגד לחוק, האם היא משנה את המודל העסקי, או משנה את החוק? אובר ושאר הפלטפורמות מכוונות כעת לשנות את החוק. אם הן יצליחו - הן ישנו את עולם העבודה בדרכים שישפיעו על כולנו.

נקודת איסוף של אובר בשדה התעופה לה גווארדיה בניו יורקצילום: Seth Wenig/אי־פי

מצד אחד, בתי המשפט בבריטניה קיבלו החלטה ברורה כי נהגי אובר הם שכירים ועליהם לקבל את היתרונות הנלווים למעמד זה. אמנם לא מדובר בהחלטה שקובעת שכל הפרילנסרים נחשבים כעובדים; ההחלטה מתייחסת אך ורק למקרה של חברות המקיימות שליטה משמעותית על עובדיהן (כפי שאובר כופה על נהגיה). ובכל זאת, מדובר בציון דרך משפטי חשוב, מכיוון שהעולם מאמץ יותר ויותר את מודל הפרילנסרים וכלכלת השיתוף.

עם הנפילה הכלכלית שנלוותה למשבר הקורונה יהיה מספר גדול יותר של אנשים שיוכלו למצוא רק משרות חלקיות כפרילנסרים, אך מאידך זקוקים להגנה תעסוקתית יותר מתמיד.

מצד שני, במקום להתאים את המודלים העסקיים שלהן לחוק, פלטפורמות יכולות לנסות לתקן את החוק כך שיתאים למודל העסקי שלהן. הן כבר הצליחו בקליפורניה, שם הוציאו כ-200 מיליון דולר כדי לשכנע את המצביעים לתמוך בהצעה 22 (Proposition 22), המאפשרת להן להמשיך ולהתייחס ליצרני הערך שלהן כעצמאים עם יתרונות והגנות משודרגים. אינספור לוביסטים מטעמן דוחפים כעת את הצעה 22 כמודל לאומי בארה"ב. במקביל, מנסים הלוביסטים לסגור עסקות עם איגודי העובדים, שיעניקו ייצוג מסוים לנותני השירות בפלטפורמות תוך שהם שומרים על מעמדם כקבלנים עצמאיים.

החברות מנסות גישה דומה באירופה, עד כה ללא הצלחה. אובר פירסמה לפני כחודש נייר כוונות המציע "לעבוד יד ביד" עם קובעי המדיניות של האיחוד האירופי ליצירת "סטנדרטים חדשים בתעשייה לעבודה בפלטפורמה, תוך הקפדה על הכרה והערכה ברמת החקיקה". במקביל,  אובר עושה מאמצים לדחוף את ממשלת בריטניה לחקיקה חדשה שתגדיר מחדש את מעמד העובדים הזמניים.

המצב גרוע יותר בכלכלות "מאפירות", בהן סינגפור. עובדים מבוגרים פירושם יותר צרכים רפואיים. בניגוד לישראל, שבה יש ביטוח רפואי בסיסי ברמה גבוהה, במרבית המדינות לעצמאים לא יהיו את המשאבים הכספיים להשיג כיסוי ביטוחי, ואם הם לא יוכלו לעבוד מטעמי בריאות - זה עלול לגרום למשבר תעסוקתי.

שליחים של וולט. משרתים גם לקוחות סיבוסצילום: תומר אפלבאום

מדובר בבעיה גוברת והולכת. אובר ודומותיה הן תוצר של חדשנות בכלכלה חופשית. הממשלות צריכות כעת לסייע בבניית מערכת ביטוח משותפת של רשתות ביטחון ורשתות בטיחות אחרות בכדי להפוך את המודל החדש למקיים.

מי אתה יצרן הערך?

אין ספק ששוק העבודה זקוק לעדכון ושדרוג במאה ה-21. יש להסדיר את מעמדם של נותני שירות עצמאיים, עובדים זמניים ופרילנסרים כך שיוכלו ליהנות מקרנות, קופות גמל ופנסיה ניידות, שאינן קשורות במעביד כזה או אחר, אלא פתוחות לכל מעביד או פלטפורמה שעמן יחליטו לעבוד. במקביל, חוסר הגמישות וחוסר היכולת לייצר אופק תעסוקתי בפלטפורמות האלה זקוקים לתשומת לב רגולטורית דחופה.

במקביל לשתי הגישות האלה, תפישת יצרני הערך בפלטפורמות או כעובדים או כפרילנסרים - ויש שאף מכנים זאת "כלכלת החלטורה", מכיוון שהם רואים ביצרני הערך עובדים זמניים בלבד שנשכרים כדי לבצע עבודה זמנית ונקודתית - ניתן גם להתייחס לגישה חדשה יותר, שאינה רואה בצד אחד כ"מנצח" וצד שני כ"מפסיד". יותר ויותר חברות מחפשות דרכים לייצר ארגון מבוזר יותר, המסתייע לעתים קרובות בטכנולוגיית הבלוקצ'יין ומגובה בתפישה כלכלית־חברתית שמאפשרת ליצרן הערך להיות שותף בניהול, פיתוח ובקבלת ההחלטות ולקבל תגמול בהתאם.

לדוגמה, סטארט-אפ שיתוף הנסיעות הישראלי ג'ונו, שנמכר ל-Gett בכ-200 מיליון דולר ונסגר, הבטיח לחלק לנהגים שלו אופציות ומניות, ובנוסף גבה עמלות נמוכות משמעותית מהמתחרים.

מספרם של נותני השירותים בפלטפורמות והפרילנסרים צפוי לגדול משמעותית בשנים הקרובות. כיצד ייראה עולם העבודה במצב זה? מצד אחד, אינספור שירותים צפויים להיות זולים יותר ויעילים יותר. הגמישות תאפשר לחלק ניכר ממעמד הביניים ליהנות מרמות נוחות שכיום זמינה רק לאוכלוסיות אמידות. אך אם במקביל נפגע בהכנסות המדינה ממסים ונייצר תת־עובדים חסרי זכויות, כלכלת השיתוף לא תהיה בת־קיימא. אם חברות ישתמשו ב"מודל האובריאני" (The Uber-ian model) כדי להתחרות רק באמצעות ביטול היתרונות וההגנה על העובדים בטווח הארוך, לא נוכל לעמוד בכך כחברה.

מצד שני, ככל הנראה לא נחזור לימים שבהם המעסיקים סיפקו ביטחון תעסוקתי מלא ותוספות שכר אוטומטיות. שינויים מהירים ושיבושים בעבודה צפויים גם בשנים הבאות.

אז מה ישתנה? נראה שניתן יהיה להגדיר חוזי עבודה על פי "תלות במעסיק". לעבודה יהיו כמה דרגות תלות הדדית, ונראה שיהיה עלינו להוסיף לאחריות המעסיקים גם את האחריות להתפתחות אנושית, אחרת לא יהיה מדובר במודל ריאלי. פיתוח בר קיימא כולל בהכרח למידה, רכישת מיומנויות, ניידות בעבודה ופיתוח אישי לקריירה. עובדים ופרילנסרים לא יצטרפו לפלטפורמות בעתיד אם לא יראו עתיד ואפשרויות להתפתח אישית, באופן כלשהו.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

צפריר בלוך-דוד, יאיר פרידמן ואיל בלוך | הבלוג השיתופי

ד"ר צפריר בלוך-דוד הוא מומחה לכלכלה משתפת וכלכלה התנהגותית, שותף מייסד ב-WEconomize, המתמחה בכלכלה משתפת ומטבעות משלימים, חבר סגל באקדמית תל אביב יפו.

ד"ר יאיר פרידמן הוא מומחה בכלכלה משתפת, שותף מייסד ב-WEconomize. מרצה לאסטרטגיה תחרותית, מיזוגים ורכישות וכלכלה משתפת באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

איל בלוך הוא מורה, פסל חברתי, מייסד שותף במכון לחינוך לקיימות מכללת דוד ילין, ושותף מייסד ב-WEconomize.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker