לפני שנטבע באשפה: איך להפוך זבל של אחד לאוצר של האחר

אחד העקרונות של כלכלת שיתוף זה היכולת להגדיל את השימוש במשאבים ויכולות בתת-שימוש. אשפה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר למשאב שכזה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אשפה שנאספה מהאוורסט במתקן למיון פסולת למחזור בקטמנדו
אשפה שנאספה מהאוורסט במתקן למיון פסולת למחזור בקטמנדוצילום: NAVESH CHITRAKAR/רויטרס

כשאנחנו חושבים על סכנות, אנחנו חושבים על תאונות דרכים, על וירוס הקורונה, על איומים ביטחוניים. אבל ישנה סכנה הרבה יותר ודאית שמחכה לנו מעבר לפינה: לטבוע באשפה. מדובר בסכנה אמיתית, שנובעת מהשילוב בין האופן שבו אנו צורכים לאופן שבו אנו נפטרים מהאשפה שלנו כיום.

האשפה זו המצאה של האדם, כל המתבונן בטבע ויחפש אשפה יגלה שזה מושג שאינו קיים. כל עלה שנושר מהווה מזון לתולעים ובקטריות והופך לאדמה מזינה ודשנה. המשרד להגנת הסביבה מעריך כי כל אזרח בישראל מייצר כ-600 קילו אשפה בשנה (מדובר באחד הנתונים הגבוהים בעולם). בכל שנה אנו מייצרים יותר מ-5 מיליון טון אשפה, וכמות האשפה הביתית גדלה ב-2% מדי שנה.

הבנק העולמי מעריך שבכל יום אנו מייצרים כמות אשפה השווה לשיירת משאיות מלאות אשפה מהחוף המערבי לחוף המזרחי בארה"ב. נכון להיום, רק 20% מהפסולת בישראל מגיעה למיחזור, הרוב מוטמן בקרקע. פסולת מוטמנת, כולל פסולת אורגנית, מזהמת את הקרקע, את מקורות המים ואת האוויר. פסולת אורגנית פולטת גז מתאן שמזיק פי 80 מפליטת CO2.

המחיר הכלכלי של הפסולת שלנו גבוה ועולה בהתמדה. ההערכה היא שב-2017 עלות הטיפול בפסולת בישראל עמדה על כ-3.6 מיליארד שקל, וזו רק העלות הישירה, מבלי לחשב את עלות הנזקים המצטברים מזיהום ואובדן קרקעות לאורך השנים.

אשפה בכניסה למשרד האוצרצילום: אמיל סלמן

הצד האופטימי הוא שיש לא מעט פתרונות והזדמנויות ב"אתגר האשפה", והלוגיקה של כלכלת השיתוף בצירוף לוגיקות נוספות מאפשרים לנו לייצר מגוון פתרונות לאתגר זה.

אחד העקרונות של כלכלת שיתוף זה היכולת להגדיל את השימוש במשאבים ויכולות בתת-שימוש. אשפה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר למשאב שכזה. עיקרון זה מאפשר לנו להפחית את ייצור האשפה. למשל, באולימפיאדת ריו דה ז'נרו בברזיל (2016), חתמה עיריית ריו על הסכם שיתוף פעולה עם פלטפורמת Airbnb. ההסכם איפשר לחסוך בניית מלונות מיותרים, באמצעות עידוד של אירוח ביתי בדירות ובתים שהיו כבר קיימים בעיר. תהליך בניית מלונות הוא יקר, מזהם (אבק, לכלוך, רעש ועוד) וצורך קרקע. בנוסף, נוצר רווח כלכלי וחברתי לתושבי העיר המארחים.

פתרונות נוספים לאתגר האשפה מגיעים מהחשיבה שנקראת כלכלה המעגלית, המשמשת כאלטרנטיבה למודל הליניארי של "לקחת, להשתמש/לצרוך, לזרוק". בתכנון מעגלי מנסים לייצר מוצרים ושירותים, שלאחר מיצוי השימוש בהם לא נותרת פסולת, וניתן לעשות שימוש נוסף בכל החלקים והפרטים. לדוגמה, תכנון מעגלי של מכונית יאפשר, בסיום השימוש בה, פירוק של סך חלקיה כך שכל חלק ימוחזר או יתכלה. תכנון מראש של ייצור מוצר או שירות מעלה את הסיכוי לשימוש יעיל, פשוט וכלכלי וזאת ללא יצירת אשפה כלל. הכלכלה המעגלית הולכת ותופשת אחיזה ברחבי העולם, ובראש ובראשונה במדינות אירופיות דוגמת הולנד, ומקבלת גיבוי בחקיקה ובתמריצים. אלא שהמעבר למודל המעגלי צפוי לארוך זמן רב, ולא נותן את המענה המידי לאתגר של הררי האשפה.

שילוב התפישות של כלכלה שיתופית וכלכלה מעגלית מאפשר לייצר פתרון חדש. כך נוצר מיזם סימביוזה תעשייתית, שאותו מוביל משרד הכלכלה ביחד עם שותפים מהמגזר העסקי. סימביוזה תעשייתית משמשת פלטפורמה המייצרת שותפויות בין מפעלים לצורך שימוש חוזר בפסולת תעשייתית. הפלטפורמה מחברת בין מפעלים כדי לייצר קשרי מסחר בפסולת, מתוך הבנה שהאשפה של ארגון אחד עשויה להיות משאב עבור ארגון אחר. בנוסף, המיזם משתמש בניתוחים מתקדמים של ביג דאטה על מנת למצוא באופן פעיל חיבורים בין פסולת של ארגון אחד לבין הצרכים של ארגונים אחרים.

אשפה מפלסטיק במומבאי שבהודו, ב-2016צילום: Rafiq Maqbool/אי־פי

תהליך נוסף נקרא מיחזור משביח. דוגמה לכך הם המוצרים שפיתחה חברת Homebiogas הישראלית. חברה זו פיתחה כמה מערכות שהופכות זבל אורגני למשאב. לדוגמה, שירותים שהופכים את שפכי האסלה למשאב. השפכים של האסלות בבית מועברים לתא שבו בקטריות שמטמירות את השפכים לגז לבישול, למי השקיה אפורים ולדשן לגינה. בשונה מחשיבת המיחזור המסורתי המנסה למזער נזקים, גישת המיחזור המשביח יוצאת מנקודת הנחה שאפשר לשפר ולהשביח את הסביבה והעולם שבו אנו חיים.

המשרד לאיכות הסביבה ומשרדים נוספים כמו משרד הכלכלה מכירים באתגר האשפה בישראל. לאור זאת נקבעה מטרה להוביל להפחתת שיעור ההטמנה מ-80% ל-26% ב-2030, ולהעלאת שיעורי המיחזור. במדינות מובילות בעולם כבר מדברים במושגים שלZero Waste . אם נשכיל לפתח באופן תדיר ושיטתי תהליכי מיחזור משביח למה שאנו מגדירים כיום אשפה, נוכל לעמוד ביעדים אלה ואף יותר מכך.

הפוטנציאל טמון בכך שניצור רשת כלכלה משתפת של פתרונות - "אינטרנט של פתרונות אשפה", שתעשה שתי פעולות מרכזיות. האחת, תאפשר ותעודד יזמים להציע פתרונות מיחזור משביח קיימים למי שברשותו משאב האשפה. השנייה, תאפשר ותעודד פיתוח פתרונות מיחזור משביח לאותם מקרים שטרם פותח עבורם פתרון הולם. רשת זו יכולה לאפשר צמיחה ויראלית של פתרונות, משום שהמטרה של מיחזור משביח היא לייצר כמה פתרונות בו זמנית לאשפה, וכך לייצר כדאיות כלכלית, רווחה חברתית ושיפור סביבתי.

אשפה בעין נון ליד המושבה מגדל, פסח 2018צילום: גיל אליהו
כלכלה שיתופית

צפריר בלוך-דוד, יאיר פרידמן ואיל בלוך | הבלוג השיתופי

ד"ר צפריר בלוך-דוד הוא מומחה לכלכלה משתפת וכלכלה התנהגותית, שותף מייסד ב-WEconomize, המתמחה בכלכלה משתפת ומטבעות משלימים, חבר סגל באקדמית תל אביב יפו.

ד"ר יאיר פרידמן הוא מומחה בכלכלה משתפת, שותף מייסד ב-WEconomize. מרצה לאסטרטגיה תחרותית, מיזוגים ורכישות וכלכלה משתפת באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

איל בלוך הוא מורה, פסל חברתי, מייסד שותף במכון לחינוך לקיימות מכללת דוד ילין, ושותף מייסד ב-WEconomize.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker