אחת מחברות האנרגיה הגדולות באירופה מורכבת מאזרחי גרמניה

גרמניה מעודדת ייצור אנרגיה מתחדשת לא רק באמצעות קידום שחקנים עסקיים, אלא באמצעות כמה שיותר אזרחים. ב-2017, קרוב למחצית ממערכות האנרגיה המתחדשת בגרמניה הותקנו על ידי אזרחים פרטיים, בין אם באופן עצמאי או באמצעות קואופרטיבים המורכבים מאזרחים

גרמניה היער השחור אגם טיטיסי
היער השחור בגרמניהצילום: Wolfgang Rattay /רויטרס

לפני כמעט עשור, ב-2011, הכריזה ממשלת גרמניה, בעקבות האסון הגרעיני בפוקישימה, יפן, כי עד 2022 ייסגרו כל 17 תחנות הכוח הגרעיניות בגרמניה. עוד קודם לכן, ב-2002, החליטה גרמניה, הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, כי ברצונה לקצץ באופן דרסטי כ-40% מרמת פליטות זיהום האוויר במדינה עד תום השנה הנוכחית (2020).

את היעד הזה אמנם עברה גרמניה בכל הקשור לייצור החשמל, אך בכמה תחומים, כגון תחום התחבורה, ההצלחה היתה פחותה. עם זאת, בסיכומו של המאמץ, הפחיתה גרמניה כ-35% מפליטות המזהמים, הישג כמעט חסר תקדים ביחס למרבית מדינות העולם.

אלא שהאופן שבו הצליחה גרמניה לעבור ממקורות אנרגיה מזהמים ומסוכנים (בעיקר דלקים פוסיליים ותחנות כוח גרעיניות) למקורות אנרגיה מתחדשים (והרבה הרבה פחות מזהמים) מרתק, מעורר השראה וקשור באופן ישיר לשיתוף. ועל אף שבדרך כלל נהוג להתייחס לשינוי זה כשינוי במקורות האנרגיה (מעבר ממזהמים ללא מזהמים) - בפועל מדובר בשינוי כל תפישת ייצור האנרגיה במדינה האירופית.

מדובר במעבר מרשת אנרגיה ריכוזית - לאינטרנט של אנרגיה, רשת חשמל מבוזרת שבה כל אחד יכול להיות צרכן ויצרן. מדובר בשינוי רדיקלי שיש לו השלכות כלכליות, חברתיות, סביבתיות ולא פחות חשוב מכך בקונטקסט הישראלי – ביטחוניות, כפי שנסביר בטור הבא.

עמודי חשמל
צילום: אליהו הרשקוביץ

רשת החשמל בישראל פרושה מצפון המדינה ועד דרומה ומספקת חשמל לתושבי המדינה. אלא שהחשמל בישראל מיוצר כיום, רובו ככולו, באופן ריכוזי על ידי חברת החשמל ומעט שחקנים פרטיים (רק כ-30% מיוצר על ידי יצרנים פרטיים, מיעוטם קטנים), ומיוצר ברובו משריפה של דלקים מאובנים, נפט וגז בתחנות כוח גדולות. מדובר באנרגיה מזהמת יחסית ובעיקר כזו שאיננה מתחדשת.

על אף שהחוק בישראל מאפשר לאנשים פרטיים ולחברות שאינן עוסקות באנרגיה לייצר חשמל באמצעות השמש ולמכור אותו לחברת החשמל, המחיר שיקבלו אלה נמוך למדי, ולכן רק חלק זעום מיוצר על ידי אזרחים וחברות קטנות. זאת למרות שישראל נחשבה בעבר מובילה בתחום, כשמשנות ה-60 דודי השמש על מרבית גגות ישראל (כ-95% מבתי האב) השתמשו באנרגיית השמש לחימום מים, וכך נחסכים בכל שנה כ-4%-3% מתצרוכת החשמל של ישראל.

אלא שבזה מסתכם השימוש באנרגיה סולרית לייצור חשמל בישראל, שהיא דווקא המדינה בעלת מספר ימי השמש הגדול ביותר בשנה מבין המדינות המפותחות. על-פי דו"ח הלמ"ס, שיעור ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת בישראל מסך ייצור החשמל הוא הנמוך ביותר בקרב מדינות ה-OECD, רק כ-2.5%, לעומת ממוצע של כ-24%.

ניתן לדמיין מציאות אחרת, דומה יותר למודל הגרמני. מציאות שבה כמעט כל מבנה במדינה לא רק צורך אנרגיה אלא גם מייצר אנרגיה. ניתן בהחלט לתאר לעצמנו מציאות שבה כל יזם שעומד בתקנות ייצור אנרגיה ירוקה, יכול פשוט להתחבר לרשת וליהפך לחלק מרשת ייצור האנרגיה ולא רק חלק מרשת צריכת האנרגיה. מציאות זו מכונה "אינטרנט של אנרגיה.

מתקן אנרגיה סולרית בחווה האקולוגית במודיעין
מתקן אנרגיה סולרית בחווה האקולוגית במודיעיןצילום: צילום : אמיל סלמן

הרפורמה במשק החשמל הישראלי שהנהיגה הממשלה סובבת סביב שני שינויים מהותיים: השינוי הראשון הוא מעבר למשק חשמל מבוסס גז טבעי, בעקבות גילוי מרבצי הגז הטבעי סמוך לחופי הארץ. השינוי השני הוא העברת עיקר ייצור החשמל לידיים פרטיות בתוך שנים ספורות, ובמקביל - שמירת מונופול ההולכה והחלוקה של החשמל בידי חברת החשמל. כלומר, בפועל ישראל שמה לעצמה למטרה להפוך את משק האנרגיה למשק אנרגיה מבוסס גז המוחזק על ידי מספר לא גדול של בעלי הון.

נכון לראשית 2019, ההספק המותקן של אנרגיות מתחדשות בישראל עמד על כ-7% מכלל ההספק המותקן לייצור חשמל במשק, בעוד היעד ל-2020 הוא להגיע לכ-10% אנרגיה מתחדשת. הרפורמה החדשה קושרת את ישראל לתשתית אנרגיה שעובדת בתפישה ריכוזית, תוך הישענות על דלקים מזהמים ומעט מאד יכולת התחדשות. הרפורמה למעשה מחזירה את ישראל להיגיון של העידן התעשייתי של המאה ה-19, ומרחיקה אותנו מהעידן של כלכלת הידע והרשתות הפתוחות שמתפתח במאה ה-21.

הרפורמה כובלת את פיתוח משק האנרגיה בהשקעות והסכמים ארוכי טווח תלויי אנרגיה לא-מתחדשת, תוך כדי הגדלת רמת הסיכון לתקלות ופגיעה עקב אירועים ביטחוניים ואירועי אקלים קיצוניים, שנהפכים לשגרת יומנו.

כבר ב-2018 ייצרה גרמניה כ-40% מהחשמל שלה באמצעות מקורות אנרגיה מתחדשים, וזאת במדינה בה השמש היא מצרך נדיר יחסית. גרמניה מעודדת ייצור אנרגיה מתחדשת לא רק באמצעות קידום שחקנים עסקיים, אלא באמצעות כמה שיותר אזרחים. המדינה מתחייבת לקנות חשמל ירוק בחוזים ארוכי טווח במחירים שמבטיחים את החזר ההשקעה, בנוסף לשורה של פעולות חקיקה והשקעות מסיביות בפיתוח טכנולוגיות ירוקות ופיתוח התעשייה סביב אנרגיות מתחדשות.

תוצאות מדיניות זו לא איחרו לבוא. ב-2017, קרוב למחצית ממערכות האנרגיה המתחדשת בגרמניה הותקנו על ידי אזרחים פרטיים, בין אם באופן עצמאי או באמצעות קואופרטיבים המורכבים מאזרחים. למעשה, אם היינו מתייחסים לרשת החשמל הזו כחברת אנרגיה פרטית, היתה החברה נחשבת לאחת מ-15 חברות האנרגיה הגדולות באירופה.

חברת חשמל
חברת חשמלצילום: יוסי וייס / חברת ה

על מנת להבין את הפתרון השיתופי בייצור אנרגיה, יש ראשית להבין את תהליך ייצור האנרגיה. רשת החשמל הארצית כוללת מאות קילומטרים של חוטי חשמל, עשרות אלפי עמודי חשמל, תחנות ממסר ומיליוני רכיבים אלקטרוניים המפוזרים לא רק בתחנות חשמל אלא בעיקר בבתים הפרטיים שלנו, ומאפשרים ייצור חשמל באופן מבוזר, כלומר שימוש במוקדי ייצור קטנים – גגות של בתים פרטיים ומבנים כאלה ואחרים והפיכתם לרשתות חשמל קטנות.

לאחרונה הודיעה חברת החשמל על הקמת מערך פיקוח הולכה עצמאי. מדובר במערכת ארצית שתרכז ותטפל בניהול מערכת החשמל הארצית, תיהפך לחברה ממשלתית עצמאית ואולי אף תופרד מידי חברת החשמל הקיימת. אלא שפתרון זה לא משנה את המצב באופן מהותי. במקום חברת חשמל אחת – נקבל שתי חברות חשמל, האחת עוסקת בייצור החשמל והשנייה בהולכתו ופיזורו.

אלא שניתן לאפשר בקלות רבה לחברת הולכת החשמל לרכוש חשמל מהתושבים ומרשתות החשמל הקטנות, וכך לקדם ייצור חשמל בצד מערכת החשמל המסורתית הקיימת כיום. יש כיום אינספור פתרונות המאפשרים לאזרחים לייצר עבור עצמם חשמל ובאם נותר להם חשמל עודף - לסחור בו עם אזרחים אחרים ועסקים הקיימים ברשת, כגון קניונים, חנויות, קמפוסים, אזורי תעשייה, שדות תעופה ועוד.

עתיד שוק האנרגיה הישראלי ואיכות הסביבה בישראל תלויים לא מעט ביכולת המשק לעבור לאנרגיות מתחדשות, ובעיקר לאנרגיה המופקת מהשמש הישראלית הידועה. הגורם המעכב של הפתרונות הסולריים יכול כמובן גם להיות הגורם המזרז והוא ממשלת ישראל, שבתקווה תקום בקרוב. להקמת אינטרנט של אנרגיה פוטנציאל אדיר ולא פחות חשוב - השלכות כלכליות, חברתיות, סביבתיות וביטחוניות משמעותיות ביותר עבור כולנו, ועל כך נרחיב בטור הבא.

כלכלה שיתופית

צפריר בלוך-דוד, יאיר פרידמן ואיל בלוך | |הבלוג השיתופי

ד"ר צפריר בלוך-דוד הוא מומחה לכלכלה משתפת וכלכלה התנהגותית, שותף מייסד ב-WEconomize, המתמחה בכלכלה משתפת ומטבעות משלימים, חבר סגל באקדמית תל אביב יפו.

ד"ר יאיר פרידמן הוא מומחה בכלכלה משתפת, שותף מייסד ב-WEconomize. מרצה לאסטרטגיה תחרותית, מיזוגים ורכישות וכלכלה משתפת באוניברסיטת תל אביב ובמרכז הבינתחומי הרצליה.

איל בלוך הוא מורה, פסל חברתי, מייסד שותף במכון לחינוך לקיימות מכללת דוד ילין, ושותף מייסד ב-WEconomize.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום