מה לכלכלה שיתופית ולדמוקרטיה, ולאן ממשיכים מכאן? - הבלוג השיתופי - הבלוג של צפריר בלוך-דוד, יאיר פרידמן ואיל בלוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה לכלכלה שיתופית ולדמוקרטיה, ולאן ממשיכים מכאן?

יצרני הערך של ישראל הם הבוחרים, המשלמים מסים ובמקביל מייצרים סדר יום ודעת קהל, המשקפת את רצונם ואמורה להביא לכך שהממשל הנבחר יוציא את רצונם אל הפועל. אלא ששיטת הממשל הנהוגה כיום לא תמיד מאפשרת לרצון הרוב להתממש

תגובות
הצבעה בקלפי
מוטי מילרוד

בשנים האחרונות אנחנו משתפים זה עם זה יותר ויותר. אנחנו משתפים נסיעות, בתים, אופניים, קורקינטים, ארוחות, כסף והרשימה מתארכת. אנחנו מתחברים לזרים בדרכים ישירות יותר (מישהו אמר פייסבוק? לינקדאין?) ומשתמשים לעתים קרובות בטכנולוגיה ובסלולרי שלנו ליצור קשר עם אנשים שלפני כן לא הכרנו או שלא היינו בקשר עמם.

לעומת זאת המתווכים "הישנים" - חברות המוניות, סוכני הנסיעות והבנקים נאלצים להתמודד עם פלטפורמות חדשות דוגמת Uber, airbnb, Kickstarter ואחרות, שמשנות תעשיות רבות מן היסוד ומעבירות חלק ניכר מיצירת הערך ומהרווחים - לנהגים, למשכירים ולמלווים (שהם בעצם אנחנו). פלטפורמות אחרות, דוגמת innocentive.com, ויקיפדיה ו-loomio.org מאפשרות לשתף רעיונות, מידע ולקבל החלטות משותפות.

אם כן, ברור שאנשים מוצאים עוד ועוד דרכים יצירתיות לאחד כוחות ולשתף פעולה, ולכן לקראת הבחירות המתקרבות, נראה היה שיש מקום להתייחס לאחד המאפיינים המעניינים ביותר של הכלכלה השיתופית - הדמוקרטיזציה העומדת בבסיס פלטפורמות שיתופיות ומשתפות.

מכיוון שהערך שהפלטפורמה מספקת (ואין זה משנה אם מדובר במוצר, שירות, ידע או משהו אחר) מיוצר על ידי המשתמשים, הם גם אלה הקובעים איזו פלטפורמה תצליח ואיזו תיכשל, והם גם אלה שמקבלים את החלק הארי של ההכנסות. לדוגמה, על פי העיתונות הכלכלית בארה"ב, ייצרה Airbnb ב-2017 הכנסות של כ-2.6 מיליארד דולר, בעוד המשכירים מקבלים בממוצע כ-85% מההכנסות שנרשמו (Airbnb, מצדה, רשמה ככל הנראה רווח מרשים של כ-100 מיליון דולר באותה שנה).

אף שכל חברה תלויה בלקוחות שלה, פלטפורמות שיתופיות ומשתפות תלויות עוד יותר בקהילת יצרני הערך, שכן ללא קהילה שכזו לא תוכל אף פלטפורמה לייצר תוכן, לא כל שכן להצליח. לפיכך, על הפלטפורמות לדאוג לכך שיצרני הערך יהיו מרוצים, ולייצר עבורם תמריצים להמשך פעילותם.

במישור הדמוקרטי-פוליטי, יצרני הערך של ישראל הם הבוחרים, המשלמים מסים ובמקביל מייצרים סדר יום ודעת קהל, המשקפת את רצונם ואמורה להביא לכך שהממשל הנבחר יוציא את רצונם אל הפועל. אלא ששיטת הממשל הנהוגה כיום לא תמיד מאפשרת לרצון הרוב להתממש, בשל משחקי כוח פוליטיים ובשל הצורך להתיישר למוסכמות היסטוריות. הכלכלה השיתופית (והטכנולוגיה המאפשרת אותה) עשויה לסייע בייעול המערכת הפוליטית וזאת בהיבטים שונים, לדוגמה שיפור הייצוג הדמוקרטי או קבלת החלטות שיתופית.

בהיבט הייצוגי, שיטת הממשל הקיימת במרבית מדינות ה-OECD נותנת יתרון לבעלי הון והשפעה פוליטית. חברות ענק, כמו גם בעלי הון, המשיגים שליטה באמצעי תקשורת, מקדמים את האינטרסים הכלכליים שלהם, לעתים קרובות על חשבון הרוב. החל בחברות הטבק, המשך ביצרניות המזון וכלה ביצרני הנשק, קידום אג'נדות באמצעות לוביסטים ופרסום הן אמצעים שגרתיים בישראל כמו גם בכלל מדינות העולם.

אלא שיש דוגמאות שיתופיות המאפשרות לייעל ולשפר את הסיטואציה לטובת הציבור.
לדוגמה, לובי 99 הוא מיזם חברתי-כלכלי ללא מטרת רווח, הפועל לקידום אינטרסים של הציבור למול מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשל, ופועל בעיקר לעומת הלוביסטים המסחריים הפועלים בשכר עבור חברות מסחריות, בעלי הון ומגוון גופים פרטיים. לובי 99 מגייס ומשתמש בלוביסטים הפועלים עבור הציבור, לשם הגדלת ההשפעה של הציבור על מקבלי ההחלטות במגוון נושאים, החל בהגברת השקיפות, המשך בקידום התחבורה הציבורית בישראל והגברת התחרות וכלה בטיפול בשחיתות ברשויות המקומיות והעצמת האזרח אל מול הרשויות.

לובי 99 הוקם ב-2015 באמצעות גיוס של מימון המונים, פועל באמצעות תרומות מהציבור, ובוחר את הסוגיות באמצעות הצבעה דמוקרטית ושווה בקרב התורמים על הסוגיות בהן יעסוק המיזם.

דמוקרטיה ישירה

מחקר שנעשה ב-2016 על ידי Pew Research Center הראה כי כ-66% מהאנשים היו מעוניינים בדמוקרטיה ישירה - שבה אזרחים, ולא נבחרי ציבור, מצביעים על נושאים מרכזיים. בהקשר זה, במדינות רבות בעולם נהוג השימוש במשאלי עם, שבמסגרתם מתבקשים המצביעים להתייחס לשאלות ספציפיות וכך להגיע לתוצאה המממשת את רצון הרוב, וזאת לעומת הצבעות רבות בכנסת שבהן חלק ניכר מהנציגים כלל לא מצביע על פי צו מצפונו או על פי עמדת בוחריו (לדוגמה בשל "משמעת קואליציונית"). בפרט, משאלי עם מגבירים את מחויבות הציבור להכרעות שנתקבלו.

אלא שמנגד, משאלי עם עשויים להיות מוטים על ידי ניסוח השאלות, ומחייבים תשובות חד משמעיות תוך שהם דורשים ידע שלעתים קרובות חסר לציבור. מדינות רבות עושות שימוש יעיל ביותר במשאלי עם, החל בשוויץ, אנגליה, אירלנד ואוסטרליה וכלה בארה"ב, קנדה, צרפת והולנד. אמנם במרבית המשאלים שולחים הבוחרים את הצבעתם באמצעות הדואר ולא משתמשים בטכנולוגיה, בעיקר בשל החשש לזיופים ופריצות סייבר, אך בהחלט ייתכן שיימצאו פתרונות שיאפשרו הצבעות בטוחות, מהירות ומידיות, אולי באמצעות שימוש בטכנולוגיית הבלוקצ'יין המהפכנית.

ברחבי העולם היו כבר מספר רב של מפלגות וגופים שניסו לקדם דמוקרטיה ישירה במגוון אופנים, כשאולי המפלגה המוכרת ביותר היתה ה-Net Party הארגנטינאית, שהתגלגלה בסופו של דבר לעמק הסיליקון ולתוכנית האצת הסטארט־אפים הנחשקת ביותר בעמק הסיליקון, ה-Y–Combinator, שהשקיעה בתוכנה בשם DemocracyOS שמטרתה לאפשר דמוקרטיה ישירה ברחבי העולם. בדומה, גם בישראל היו עד היום כמה גופים, רובם ככולם איזוטריים יחסית, שניסו לקדם דמוקרטיה ישירה (לדוגמה מפלגת 'ישר' המתמודדת בכנסת הקרובה).

הדבר הבא?

לפני כמה ימים פירסם חבר פרלמנט קנייתי מוביל בשם גדעון כתר (Gideon Keter) קול קורא בנושא קשר שוטף ומשתף בין נבחרי הציבור לבוחריו. גדעון, המשמש כנציג הצעירים בפרלמנט הקנייתי, פתח את הקול קורא במשפט הבא: "לפרלמנט הקנייתי  חסרה פלטפורמת שיתוף אזרחים שתאפשר למיליוני אזרחים להיות שותפים לחיי היומיום בפרלמנט".

בהמשך מוצעת תחרות לצעירים מגיל 18 עד 35, המוגדרים כדוברי שפת האם של התרבות הדיגיטלית (Digital natives) להגיש מועמדות לפיתוח אפליקציה לשיתוף הציבור, שתאפשר למיליוני אזרחים לקחת חלק פעיל בחיים הפוליטיים. זהו צעד ראשון בדרך ליצירת שקיפות, תוך הנחת תשתית מעשית לתפישת הממשל כממשל משתף, תפישה המעוגנת היטב בכלכלה השיתופית הרואה בכל אזרח כיצרן-צרכן (נקרא באנגלית prosumer, דהיינו Producing-Consumer).

גם בישראל יש מספר רב של נבחרי ציבור המשכילים לתקשר עם פעילים ואזרחים מעורבים ולשתפם בעבודת הכנסת. במרבית המקרים מדובר בקשר נקודתי סביב חקיקה ספציפית, אבל אולי בכנסת הבאה עלינו לטובה יובילו חברי הכנסת מהלכים להפיכת הדמוקרטיה הייצוגית לדמוקרטיה ישירה יותר, המאפשרת שיתוף ציבור בקבלת החלטות.

דמוקרטיה בהחלט עשויה להיות התחום הבא שבו "שיתוף" נהפך למציאות, וייתכן בהחלט שבעוד אי אילו שנים בקושי יזכרו שהיה פעם זמן שבו השתתפות פעילה בדמוקרטיה היה אירוע חד פעמי שהתרחש פעם בארבע או בחמש שנים. הפוליטיקה חשובה מכדי להיות מוגבלת לפוליטיקאים בלבד, והטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו, לו רק נרצה, להשתתף ולשפר את הייצוג שלנו בקבלת החלטות, קטנות כגדולות.

וגם אם שינוי שיטת הממשל הוא תהליך מורכב, ישנן דרכי ביניים שיאפשרו לייצר ערך מהתייעצות עם האזרחים בקבלת החלטות, בין אם ברמה הארצית ובין אם ברמה המוניציפלית.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מפגין בצרפת

מתי עברנו משלטון העם לשלטון ההון - ואיך להציל את הדמוקרטיה

העולם המערבי עובר אט אט מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה - שלטון בעלי ההון. קל להאשים את הקפיטליזם, אבל הבעיה העיקרית אינה טמונה בו אלא באופן היישום שלו. לא הכל אבוד: יש דרך ליצור משקל נגד לעוצמה הפוליטית של המיליארדרים

כתבות שאולי פיספסתם

*#