הרשויות רואות בתים נטושים, אנחנו רואים הזדמנות לפיתוח עירוני

גם אלו מן הקוראים שאינם ירושלמים, מכירים בוודאי את בניין כלל המצוי במרכז העיר. הבניין, שנבנה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, תוכנן להיות הלב העסקי של העיר, אלא שלאחר שנים של ניהול לקוי והפסדים כלכליים, נותרו חלקים רבים בו מוזנחים ונטושים, וכפועל יוצא תנועת האנשים בבניין היתה דלה והחנויות והעסקים בבניין סבלו מכך.

אלא בשנים האחרונות החל הבניין לעבור תהליך של פיתוח והתחדשות בהובלת קבוצת מוסללה, עמותה ללא מטרות רווח הפועלת בתחומי האמנות, החברה והקהילה בירושלים. חברי הקבוצה החליטו לפתח ולשקם את הבניין באמצעות שיתופי פעולה עם ארגונים אזרחיים, גופי תרבות ואמנות מקומיים, כמו גם יצירת תיאום בין הנהלת הבניין, בעלי העסקים, העירייה ועוד.

הקבוצה רתמה את יכולות ומשאבי הארגונים ובעלי העניין בבניין לשם התהליך, התחילה בשינויים אסתטיים בבניין והמשיכה בשיפוץ קומת הגג של הבניין שהיתה ריקה ומוזנחת. לפרויקט, שנקרא "המרפסת: נווה מדבר עירוני", נלוותה הקמת קהילה של תושבים בעלי עניין כמו גם קבוצות צעירות נוספות כמו "קואופרטיב בשותף" שעברו אליו במקביל.

באמצעות רתימת היכולות והמשאבים של הקהילה ובמטרה למשוך לבניין מגוון מבקרים רחב ככל הניתן, נבנה על גג בניין כלל מרחב ציבורי מסוג חדש שמאפשר השתתפות בעיצובו ובתכנים שבו, ובו נערכים אירועי תרבות כמו קונצרטים והופעות חיות, קורסים וסדנאות שונים. במקביל, שילוט והכוונה מקלים על ההתמצאות בבניין וכן מוצעים סיורים מעוררי אופטימיות לקבוצות שבאות לראות את השינוי המתחולל. דרכו של בניין כלל חזרה לתודעה הציבורית מעולם לא נראתה מובטחת יותר.

הפוסט הקודם כתבנו על השימוש בכלכלה המשתפת בפריפריה והדגשנו את אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר שלה: היכולת לגשת למשאבים ויכולות, במקום להיות הבעלים שלהם. השבוע ברצוננו להתייחס לפיתוח עירוני ספציפי יותר, ולשים דגש על מאפיין אחר, מהותי לא פחות של הכלכלה המשתפת: השימוש במשאבים ויכולות שכבר קיימים במרחב, לעומת הנטייה האנושית למדי לרכוש או לייצר משאבים ויכולות חדשים בניסיון לפתור אתגרים מורכבים.

אם המשאבים והיכולות הקיימים לא פתרו את האתגר עד כה, יש היגיון בהנחה שנדרשים משאבים ויכולות חדשים ומשופרים. אלא שהלוגיקה של הכלכלה המשתפת מכתיבה לרוב שימוש במשאבים ויכולות שאמנם נמצאים כבר במרחב, אבל כאלה שלא השתמשו בהם כראוי עד כה, דוגמת השימוש במקרה של בניין כלל.

בדומה, בעיר גנט בבלגיה הצליחו לשקם ולפתח את שכונת המהגרים רבוט באמצעות מטבע משלים הנקרא טורקס (Torekes), שבאמצעותו רתמו את יכולותיהם ומשאביהם של התושבים ובעלי העניין במקום. בעבר היתה רבוט השכונה הענייה ביותר באזור כולו, שרוב תושביה בעלי ההכנסה הנמוכה מתגוררים בבניינים מוזנחים, באחת השכונות המאוכלסות ביותר באירופה.

כצעד ראשון לקראת פתרון, נערכו סקרים על מנת לברר מה התושבים רוצים, ונראה היה שתושבים רבים ביקשו לקבל גישה לכמה מטרים רבועים של קרקע לגינון, לשם גידול ירקות ופרחים. מנגד, בבעלות העירייה היו אדמות נטושות בשכונה, ולכן הוחלט לחלק את האדמות הללו למגרשים בגודל 4 מ"ר, ולהשכיר אותם על בסיס שנתי במחיר של 150 טורקס, המטבע המקומי המשלים שנוצר עבור הפרויקט.

על מנת להרוויח טורקס היה על התושבים לבצע עבודות ופעולות שונות, בתחילה כאלה שמטרתן לשפר את פני השכונה ובהמשך כאלה שמטרתן לחזק את הקהילה והסביבה.

בנוסף, נערכו הסדרים עם החנויות המקומיות על מנת שיקבלו את הטורקס כתשלום על מוצרים ספציפיים שהעירייה רצתה לקדם בקרב התושבים: נורות חסכוניות, מוצרים ירוקים וירקות עונתיים טריים. ניתן היה גם לעשות שימוש בטורקס לשימוש בתחבורה ציבורית ולרכישת מושבים לאירועים תרבותיים ולסרטים. בסופו של תהליך הביא המטבע לשיפור משמעותי בשכונה בכל מדד אפשרי, החל בירידה בפשיעה וכלה בעלייה בהישגים החינוכיים, נראות השכונה, מחירי נדל"ן ועוד.

הכלכלה המשתפת מאפשרת מגוון פעולות לפיתוח עירוני, לא רק פעולות פיזיות, אלא אף שימוש ביכולות ומשאבים לשם יצירת מידע שימושי ונדרש. לדוגמה, בכל עיר בעולם ישנם בתים נטושים, בניינים הרוסים, מגרשים ריקים או בנויים למחצה, וזאת על אף ביקוש גבוה וצורך גובר בשטח למגורים ולתעשייה. עם זאת, למרבית הרשויות אין מידע מלא על מספר המבנים הריקים והנטושים ומיקומם בעיר, ויש צורך לעקוב אחריהם על מנת לטפל בהם כראוי.

מיפוי רציף של בניינים אלה במרחב הציבורי מורכב ומאתגר, אך ניתן לייצר מפה כזו בקלות וביעילות - באמצעות מיפוי המבוצע על ידי התושבים עצמם. מפות כאלה קיימות כיום הן ברמת המדינה, דוגמת זו של אירלנד, והן ברמה העירונית, כמו זו של שיקגו, ולעתים קרובות מיוצרות באמצעות כלים חינמיים ופשוטים, דוגמת scribblemaps.

הכלכלה המשתפת, הן בתצורתה הדיגיטלית והן בפעולות הפיזיות המתקיימות ברחבי השכונות והערים, יכולה לתרום בפיתוח עירוני ובמניעת הידרדרותם ודעיכתם של אזורים עירוניים. במקביל, מסוגלת הכלכלה המשתפת לסייע ביצירת מידע הנדרש לפיתוח עירוני, בין אם באמצעות עובדים, לקוחות או עוברי אורח כאלה ואחרים. השימוש במשאבים וביכולות הקיימים כבר במרחב עשוי לקדם פתרונות של אתגרים מורכבים, בהסתמך על הלוגיקה של הכלכלה המשתפת.