השיעור שראשי העיר יכולים ללמוד מסיאול - הבלוג השיתופי - הבלוג של צפריר בלוך-דוד, יאיר פרידמן ואיל בלוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השיעור שראשי העיר יכולים ללמוד מסיאול

כלכלה משתפת היא כלי שיכול לסייע לראשי ערים להזניק את העיר קדימה - אם רק יידעו להשתמש בו נכון. על שאלה שחשוב לשאול מתמודדים בבחירות השבוע, אבל ככל הנראה לא שאלתם

7תגובות
סיאול, דרום קוריאה
משה גלעד

היום מתקיימות הבחירות המקומיות, ואף שמרבית האנשים עוסקים בעיקר ביום השבתון הנלווה למאורע, חשוב לנו להתחיל את כתיבת הבלוג שלנו בשאלה שמעסיקה אותנו כבר כחמש שנים. ה"תחביב" שלנו הוא כלכלה משתפת, בזה אנחנו עוסקים מתוך המון אמונה והתלהבות, ולכן זה רק טבעי שנשאל את המועמדים לראשות העיר או המועצה האזורית מה הם יודעים על כלכלה משתפת, וכיצד הם סבורים שניתן להשתמש בה על מנת לשפר את חיי התושבים.

האמת היא שמעט מדי ערים מכירות את המושג, ועוד פחות מכך פועלות בתחום, אז נתחיל בהסבר קצרצר (עוד נכתוב על זה הרבה, לא לדאוג...). בכלכלה משתפת המשתמשים הם המייצרים את הערך, בניגוד לכלכלה "הישנה" שבה הערך מיוצר על ידי העירייה או החברה. כשעירייה משתמשת בכלכלה משתפת, היא למעשה מייצרת מציאות שבה התרומה של התושבים היא מעבר להצבעה בבחירות, מעבר לתשלום מסים או למחאה כזו או אחרת. במציאות שבה כלכלה משתפת נוכחת, כל אחד מאיתנו כתושב יכול באמת להשפיע על סביבת מגוריו באופן שוטף, ולא רק ביום הבחירות.

כדי להדגים, נרחיק עד המזרח הרחוק, עד העיר סיאול שבדרום קוריאה. ראש העיר המכהן של העיר סיאול, פארק וון-סון, זכה ב-2016 בפרס היוקרתי The Gothenburg Award for Sustainable Development על תרומתו הייחודית לפיתוח עיר בת קיימא. וון-סון היה ראש העיר הראשון בעולם שפיתח תפישה אסטרטגית שבה הכלכלה המשתפת הופכת לכלי עבודה בשירות העירייה ותושביה.

וון-סון שילב בין הבנת צורך אמיתי ומהותי לחשיבה יצירתית. העיר סיאול שקיבל לידיו ב-2012 היתה ונשארה אמנם מרכז כלכלי ותרבותי ברמה בינלאומית, אולם אתגרי העיר בתחומים רבים, דוגמת עומסי התחבורה, יוקר המחיה המכביד, מחירי הנדל"ן המאמירים, דור הצעירים המתוסכל מחד והאוכלוסייה המזדקנת במהירות מאידך, נראו כבעיות חסרות פתרון בטווח הנראה לעין (או שפתרון בעיה אחת היה בא על חשבון בעיה אחרת).

מכונית אוטונומית בסיאול
אי־פי

וון סון הגיע למסקנה שבטח יש בעיר משאבים רבים שאינם בשימוש, ולו רק ניתן היה לרתום אותם לפתרון האתגרים העירוניים, היו לו כראש עיר עוד משאבים - כבר מחר בבוקר, ולא רק בעוד כמה שנים. האסטרטגיה שבה נקט עשתה שימוש בכלכלה משתפת, ובהנחייתו החלו התושבים לספק משאבים ויכולות בצד אלו של העירייה וסייעו להקל על עומסי התחבורה, להוריד את מחירי הנדל"ן והלינה, להוריד את יוקר המחיה והמריצו את הפעילות העסקית המקומית, ובמיוחד זו של העסקים הקטנים והבינוניים.

אבל מה זה בכלל אומר להפוך את הכלכלה המשתפת לכלי עבודה עירוני?

המשמעות הפרקטית פשוטה יחסית. ראשית, על העירייה להחליט עם אילו אתגרים עירוניים צריך להתמודד. שנית, על הרשות לעשות שימוש במשאבים והיכולות שכבר קיימים ממילא - ולא רק באמצעות המשאבים והיכולות שלה עצמה (או המשאבים שהיא צפויה להשקיע), אלא גם באמצעות הפעלת משאבי התושבים, הארגונים והעסקים הקיימים.

תחת הכוונתו של פארק וון-סון, פועלת עיריית סיאול באופן אקטיבי זה שנים ליצירת עיר משתפת. העיר פועלת על מנת להנגיש משאבים עירוניים לציבור (לדוגמה, פתיחת מבני ציבור וספריות לקהל אף לאחר שעות העבודה הרגילות), לעודד סטארט-אפים בתחום של כלכלה משתפת (העירייה סיבסדה כבר יותר מ-70 חברות הזנק מאז 2012, במגוון תחומים, החל מתיירות ודיור, וכלה בתאטרון ותחבורה), לחנך את התושבים לשתף בעצמם, ומייצרת הרבה ידע ולמידה בתחום השיתוף.

אלא שלו היה מדובר אך ורק בסיאול, ייתכן ולא ניתן היה להסיק שמדובר בתופעה. כיום, עשרות ערים עושות שימוש אסטרטגי בכלכלה משתפת ככלי לפתרון מגוון רחב של אתגרים עירוניים. ערים נוספות מתחילות להשתמש בפלטפורמות משתפות (בעיקר בתחומי התחבורה והנדל"ן), כולל מספר (מועט עדיין) של ערים בישראל, דוגמת תל אביב-יפו.

מסעדת בשרים בסיאול
ED JONES / AFP

דו"ח "תחזית קיימות לישראל 2030" של מכון ירושלים למחקרי מדיניות (2012) נותן תמונת מצב מדאיגה הנוגעת למצבה של העירוניות בישראל. על פיו, כ-43% מאוכלוסיית המדינה התגוררה ב-14 הערים הגדולות בישראל, ועל פי הצפי, האוכלוסייה בישראל צפויה לגדול לכ-11 מיליון נפש ב-2030, גידול של יותר מ-30%, כשמרבית הגידול (כ-73%) צפוי להתרחש בערים. הנתונים והמגמות הללו מציבים אתגרים משמעותיים, החל מאתגרים כלכליים ותעסוקתיים, המשך בצורך גובר בשטחים בנויים ונדל"ן, בגידול צפוי בצריכה וכלה בצורך הולך וגובר בפתרונות תחבורה יצירתיים, ועוד.

אם כך, מדוע שראשי הרשויות לא ישתמשו בכלכלה המשתפת ככלי לפתרון הבעיות והאתגרים הללו, שהרי המשאבים והידע כבר קיימים בערים ובמועצות האזוריות? מדוע שלא ילמדו מערים אחרות בעולם כיצד לעשות זאת? זו שאלה מהותית לכל אותם מועמדים הרואים בעצמם מנהיגים המסוגלים לייצר ערך משמעותי עבורנו, המצביעים. ושיהיה (לכולנו) בהצלחה.

סיאול
SeongJoon Cho / בלומברג

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

תמונת הכור הפגוע בצ'רנוביל - מתוך הסדרה בשם זה

מכשל לקטסטרופה: מה אפשר ללמוד מצ'רנוביל על הכלכלה העולמית

הסדרה צ'רנוביל מתארת תרבות שקר והסתרה שמובילה לאסון, וניתן ללמוד ממנה על הסיבות שבגינן אנשים שאמונים על מערכת מסוכנת נכשלים בתפקידם ■ כשמתעסקים עם איזון עדין של כוחות, יש להיזהר מאובדן שליטה והטייה חדה של ההגה לכיוון אחד

כתבות שאולי פיספסתם

*#