וירוס קורונה מתפשט בצורה ויראלית, בעוד המערכות בישראל מתנהלות מולו בקצב של פקק תנועה ישראלי. כדי להתגבר על הפער, התפישה הרווחת היא ריכוז יכולות וכוח בידי גורם ריכוזי שיוכל לקבל החלטות מהר ולהוציא אותם לפועל. בינתיים, כפי שזה נראה, זה לא ממש עובד
פלטפורמות שיתופיות נאלצו לעשות שינויים, לעתים מהותיים, במהלך משבר הקורונה על מנת לשרוד. לאיזה קהלי יעד חדשים הן מכוונות ומה הבעיות שאיתן הן נאלצות להתמודד
בעוד ארגונים מנסים להתייעל בתקופת הקורונה, האנשים מנסים לייצר לעצמם הכנסה באמצעות משאבים ויכולות שכבר נמצאים ברשותם
הגישה הייחודית של סינגפור והאופן המשתף שבו סינגפור נוהגת הן בין הסיבות העיקריות לכך שבמדינה עדיין ניתן להסתובב והעסקים עדיין פתוחים (בהגבלות)
וירוס קורונה אינו מהווה סכנה קיומית על האנושות, אך אין ספק שהוא מפחיד מאוד את האנשים, בין אם הם בסיכון ובין אם לא, ולכן הוא משפיע באופן מהותי על אבן היסוד של הכלכלה המשתפת - האמון. ללא אמון, הכלכלה השיתופית עשויה להיפגע קשות
פלטפורמות משתפות מייצרות ערך באופן שונה מחברות רגילות. בעוד חברות רגילות מציעות שירותים ומוצרים שהן מייצרות בעצמן, פלטפורמות משתפות מציעות חיבור מורכב בין קהילות של יצרני ערך
אחד העקרונות של כלכלת שיתוף זה היכולת להגדיל את השימוש במשאבים ויכולות בתת-שימוש. אשפה היא אולי הדוגמה הטובה ביותר למשאב שכזה
על אף שישראל היא המדינה בעלת מספר ימי השמש הגדול ביותר בשנה מבין המדינות המפותחות, אחוז ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת במדינה הוא הנמוך ביותר בקרב מדינות ה-OECD. מכיוון שכך, הפוטנציאל לשימוש בשמש לייצור חשמל בישראל הוא עצום, אבל מדובר רק בחלק קטן מהסיפור
גרמניה מעודדת ייצור אנרגיה מתחדשת לא רק באמצעות קידום שחקנים עסקיים, אלא באמצעות כמה שיותר אזרחים. ב-2017, קרוב למחצית ממערכות האנרגיה המתחדשת בגרמניה הותקנו על ידי אזרחים פרטיים, בין אם באופן עצמאי או באמצעות קואופרטיבים המורכבים מאזרחים
במטרה לקדם את כלכלת שיתוף בעיר, יצרה עיריית גטבורג שבשוודיה כלי מפות חכם, שכולל יותר ממאה ארגונים הפעילים בתחום כלכלת השיתוף. המפה החכמה מייצרת נגישות למיזמים שיתופיים בעיר, ומעודדת הן את המקומיים והן את המבקרים לקחת חלק בפעילויות
נסיעה שיתופית היא כלי אפקטיבי ביותר, המוכר ברחבי העולם ככזה המשפר את היעילות, מוריד את עלויות הנסיעה ומסייע בהורדת עומסי תנועה. אלא שבתקופה המיידית הוא לא צפוי לפתור את הפקקים אלא להגבירם, וזאת מהסיבה הפשוטה ששינוי התנהגות לא קורה בין רגע
ברחבי העולם צצות עוד ועוד פלטפורמות המציעות מיליוני נכסים להשכרת קצרת טווח, אלא שמבחר הנכסים באזורי הביקוש מוגבל בסך הכל. אלא שחלק ניכר מהנכסים הללו חופפים, מצב שמייצר מראית עין של מבחר וגידול בהיצע ואף מגדיל את שווי הפלטפורמות
כ-11% מהאוכלוסייה בישראל הם בני הגיל השלישי וחלקם באוכלוסייה צפוי לגדול עוד. כולם רוצים שבני הגיל השלישי יזכו לשיבה טובה ויזכו לסיוע בכל עת שידרשו, אלא שבמציאות, הן המערכות הלאומיות והן התא המשפחתי לא מצליחים לספק את הצרכים ■ יפן מצאה פתרון יצירתי לבעיה
Airbnb היא פלטפורמת התיירות השיתופית הגדולה בעולם, והיא גוזרת קופון של עשרות אחוזים מכל לינה. מנגד, ישנן אינספור פלטפורמות דומות אך קטנות יותר ברחבי העולם, המנסות למצוא את היתרון היחסי שלהן. חלקן מצאו אותו באמצעות הוספת נדבך חברתי לפעילות שלהן
מרבית מטבעות הקריפטו מתוכננים כמטבעות ספקולטיביים. אלא שבמקביל, יש מיזמים רבים המנסים לתכנן מטבעות המאפשרים לייצר ערכים כלכליים וחברתיים במקומות שבהם הכסף ה"רגיל" לא מצליח. מטבעות אלה, להבדיל, מכונים מטבעות משלימים
הפלטפורמות והחברות שעומדות מאחורי ליברה מעוניינות לעקוף את הגופים המתווכים (הממשלות) ולהציע שירותים פיננסים ישירות למשתמשים, תוך עמידה ברגולציה מינימלית - אם בכלל
הכלכלה השיתופית היא לא עוד באזז, אלא מהווה שינוי אמיתי בכללי המשחק. מי שרוצה להיות רלוונטי, כדאי לו ליזום ולהוביל שימוש של כלכלה שיתופית
אובר, ליפט, פינטרסט ופלטפורמות שיתופיות אחרות גייסו מיליארדי דולרים לאורך חייהן הקצרים, והן גם מפסידות הרבה מאוד כסף על אף שהן רושמות הכנסות מרשימות. למה זה קורה?
לפני כעשור נתקלה נאס"א באתגר קשה לפיצוח. במקום להרים ידיים, היא החליטה לפנות לחוכמת ההמונים, ולהציע לאנשים מחוץ לארגון לפתור את הבעיה ■ חברות רבות מגלות את כוחה של הכלכלה השיתופית - וזה הגיע גם לישראל
יצרני הערך של ישראל הם הבוחרים, המשלמים מסים ובמקביל מייצרים סדר יום ודעת קהל, המשקפת את רצונם ואמורה להביא לכך שהממשל הנבחר יוציא את רצונם אל הפועל. אלא ששיטת הממשל הנהוגה כיום לא תמיד מאפשרת לרצון הרוב להתממש