תחום החוויות בעולם התיירות המשתפת גועש ומתפתח; ההיצע גדול והתחרות רבה. הפלטפורמות המשתפות מנסות לעשות שימוש יצירתי ככל שניתן ביכולותיהם של אנשים פרטיים, בנכסים מקומיים ובמשאבים מגוונים
תיירים כיום מחפשים חוויות אותנטיות, מהסוג שניתן למצוא בשפע מחוץ למרכזי התיירות המובילים. ואולם, במודל העסקי של התיירות הקלאסית קשה לפתח תיירות משמעותית במקומות אלה, על אף החוויה המקומית שניתן לספק בפריפריה התיירותית
הכלכלה המשתפת מאפשרת מגוון פעולות לפיתוח עירוני, לא רק פעולות פיזיות, אלא אף שימוש ביכולות ומשאבים לשם יצירת מידע שימושי ונדרש
השימוש בכלכלה המשתפת בפריפריה דל יחסית מסיבות רבות ומגוונות, אולם בראש וראשונה ניתן לייחס זאת למדיניות של הפלטפורמות עצמן, הפועלות לרוב למטרת רווח ולכן מתמקדות במרכז
לאחר שמטופלת של ד"ר דיקסון התאבדה משום שלא היה פסיכיאטר זמין בקרבתה, החליט הרופא להשתמש במשאב זמין ונגיש כדי להציע טיפול נפשי לאלו שזקוקים לו, והקים את קהילת הסבתות
יצירת ערך באמצעות קהילות המשתמשים וכן התלות באמון הקהילות בפלטפורמות מצריכות מיומנויות וידע חדשים, ואכן, התבוננות בארגונים שכבר פועלים בעולם הכלכלה המשתפת מעידה על כך שנוצרים תפקידים חדשים
ברית הערים המשתפות הוא ארגון המורכב אך ורק מערים ומשמש פלטפורמה לשיתוף מידע ופעולה בין ערים בכל הקשור לכלכלה משתפת. כחלק מהפעילות, נכתבת אמנה המנסה לקדם שיח בנוגע לעקרונות ולהתחייבויות שעל הערים לדבוק בהן בכל הקשור לכלכלה משתפת
בהינתן ההחלטה של Airbnb והשפעתה על התיירות, ברור למדי כי יצירת מדיניות ברורה והחלטית היא קריטית לעידוד פיתוח חברתי-כלכלי בהתאם לאינטרסים שלנו כחברה. בהקשר זה, לרשויות יש שלוש אפשרויות עיקריות: לקיים מדיניות פסיבית, מסדירה או אקטיבית
שינוי תפישה מתושב כצרכן והעירייה כספקית שירות למצב שבו הצרכן הוא גם יצרן הוא יעיל יותר - והנה כמה דוגמאות שמראות איך עושים את זה
כלכלה משתפת היא כלי שיכול לסייע לראשי ערים להזניק את העיר קדימה - אם רק יידעו להשתמש בו נכון. על שאלה שחשוב לשאול מתמודדים בבחירות השבוע, אבל ככל הנראה לא שאלתם